רש"י על ויקרא י״ט:כ״ה

« רש"י על ויקרא י״ט:כ״ד רש"י על ויקרא י״ט:כ״ו »

25 משכיל לדוד פתח ↗

להוסיף לכם וכו׳. רע״א לא דברה וכו׳. כלומר אף על גב דלכאורה יש דוחק לפ׳ כן שהרי האי להוסיף קאי על תאכלו ואיך נאמר דה״פ מה שתשמרו שני ערלה יהיה להוסיף וכו׳ הא קרא לא כתיב אלא תאכלו את פריו להוסיף לכם וכו׳ והו״ל לכתוב הך להוסיף וכו׳ קודם לובשנה החמישית תאכלו את פריו מש״ה מייתי רש״י הפי׳ בשם ר״ע האומרו כלומר כך פירשו רז״ל ואף שיש קצת קושי צריך לדחוק ולפ׳ כן לפי שאין לפ׳ הבנה אחרת וה״ק מה שתאכלוהו בחמישית בלבד ולא בשנים שקדמו הדבר הזה יהיה להוסיף וכו׳:

26 שפתי חכמים פתח ↗

בחולדה. או בקריאתן או בפגיעתן אם הוא לטובה או לרעה. ואליעזר עבד אברהם ויהונתן לא סמכו על הדבר. אליעזר סמך על זכותו של אברהם כמו שפירשתי לעיל, ויהונתן בן שאול לזרז את נערו אמר כן, ובלאו הכי היה עולה. בחולין צה:

26 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לְהַרְבֵּה פָנִים נִדְרָשׁ בְּסַנְהֶדְרִין סג, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא י"ט:כ"ו. וְהָעוֹלֶה מִשָּׁם לְפִי הַסֻּגְיָא שֶׁהֵם כֻּלָּם מִן הַתּוֹרָה, שֶׁכָּלַל הַכָּתוּב כָּל אֲכִילַת הַדָּם בְּלָאו אֶחָד. וְאִם כֵּן מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּשָׁאוּל שמואל א יד לג "הִנֵּה הָעָם חֹטִאים לַה' לֶאֱכֹל עַל הַדָּם" - שֶׁהָיוּ חוֹטְאִים בְּאֶחָד מִן הַשֵּׁמוֹת הַנִּכְלָלִים בַּלָּאו הַזֶּה, כִּי הָיוּ אוֹכְלִים מִן הַבְּהֵמָה קֹדֶם שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁהּ. זֶהוּ מַה שֶׁאָמַר שם פסוק לב "וַיַּעַט הָעָם אֶל הַשָּׁלָל", שֶׁהוּא כְּעַיִט הַדּוֹרֵס וְאוֹכֵל, "וַיִּקְחוּ צֹאן וּבָקָר וְגוֹ' וַיִּשְׁחֲטוּ אָרְצָה וַיֹּאכַל הָעָם עַל הַדָּם" מֵרֹב הַשָּׁלָל בַּבְּהֵמוֹת, כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹפְכִים דָּמָם אַרְצָה הָיוּ תּוֹלְשִׁים אֶבְרֵיהֶם וְאוֹכְלִים קֹדֶם שֶׁיָּמוּתוּ. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הוּא מִין מִמִּינֵי הַכִּשּׁוּף אוֹ הַקְּסָמִים, כִּי הוּא דָּבָר לָמֵד מֵעִנְיָנוֹ, וְהָיוּ שׁוֹפְכִים הַדָּם וּמְאַסְּפִים אוֹתוֹ בְּגֻמָּא, וְהַשֵּׁדִים מִתְקַבְּצִים שָׁם כְּפִי דַּעְתָּם וְאוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָנָן, לְהַגִּיד לָהֶם הָעֲתִידוֹת. וְכַאֲשֶׁר הָיוּ יִשְׂרָאֵל עִם שָׁאוּל בַּמַּחֲנֶה הַהוּא הָיוּ מִתְפַּחֲדִים מְאֹד מִן הַפְּלִשְׁתִּים, וְלֹא הָיָה שָׁאוּל עוֹשֶׂה דָּבָר בִּלְתִּי שְׁאֵלַת אוּרִים וְתֻמִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שם פסוק לו "נִקְרְבָה הֲלֹם אֶל הָאֱלֹהִים", וְהָעָם הָיוּ שׁוֹאֲלִים בְּשֵׁדִים אוֹ בִּכְשָׁפִים לָדַעַת דַּרְכָּם וּמַעֲשֵׂיהֶם, וְאוֹכְלִים עַל הַדָּם לַעֲשׂוֹת הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא. וּלְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב שם פסוק לג "וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה הָעָם חֹטִאים לַה' לֶאֱכֹל עַל הַדָּם וַיֹּאמֶר בְּגַדְתֶּם", לוֹמַר הִנֵּה הַשֵּׁם עָשָׂה לָכֶם תְּשׁוּעָה גְּדוֹלָה הַיּוֹם וְאַתֶּם שׁוֹאֲלִים לְלֹא אֱלֹהִים, בְּגִידָה הִיא זוֹ. וְעוֹד אֲפָרֵשׁ אִסּוּר מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ דברים יח ט:

26 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרשת שבת הגדול פתח ↗

1607 לשונו בנצח ישראל פ"ז קסח:: "כי הדם הוא הפך המים, כי המים הם חמריים, ואילו 'הדם הוא הנפש'. ולכך הדם, שהוא הנפש, נחשב צורה". ונאמר ויקרא יט, כו "לא תאכלו על הדם וגו'", ופירש רש"י שם "אזהרה לאוכל מבהמת חולין עד שתצא נפשה". ובגו"א שם פד. כתב: "כי האוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה הוא אוכל על הדם, לפי שהאברים יש להם חבור אל הבהמה, ועדיין לא יצא הנפש, והנפש הוא הדם, ולפיכך אסור לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה, שהוא כאילו אוכל על הדם".

25 להוסיף לכם תבואתו. הַמִּצְוָה הַזֹּאת שֶׁתִּשְׁמְרוּ, תִּהְיֶה לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ, שֶׁבִּשְׂכָרָהּ אֲנִי מְבָרֵךְ לָכֶם פֵּרוֹת הַנְּטִיעָה; הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר דִּבְּרָה תוֹרָה כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרָע, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם הֲרֵי אַרְבַּע שָׁנִים אֲנִי מִצְטַעֵר בּוֹ חִנָּם לְפִיכָךְ נֶאֱמַר לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ ספרא:

26 אני ה'. אֲנִי ה' הַמַּבְטִיחַ עַל כָּךְ וְנֶאֱמָן לִשְׁמֹר הַבְטָחָתִי:

26 מזרחי פתח ↗

לא תאכלו על הדם להרבה פנים נדרש בסנהדרין אזהרה שלא יאכל מבש' קדשי' לפני זריק' דמים ואזהרה לאוכל מבהמת חולין טרם שתצא נפשה. כדתניא בת"כ מניין לאוכל מן הבהמה עד שלא תצא נפשה שעובר בלא תעשה ת"ל לא תאכלו על הדם דבר אחר לא תאכלו על הדם אל תאכל מן הבשר והדם קיים במזרק רבי דוסא אומר לא תאכלו על הדם אין מברין על הרוגי בית דין ומה שאמר האוכל מן הבהמה עד שלא תצא נפשה עובר בלא תעשה דלא תאכלו על הדם ולא בלא תעשה דלא תאכל הנפש עם הבשר הוא מפני שהבהמה אע"פ שהיא מפרכסת ועדיין לא יצאה נפשה ממנה מ"מ כיון ששחט בה שנים או רוב שנים אין שם חי עליה דכבישרא בדיקולא דמיא וא"כ אין שם אבר מן החי עליו ואינו עובר בה משו' לא תאכל הנפש עם הבשר דמיירי באבר מן החי אלא משום לא תאכלו על הדם בלבד דגזרת הכתוב היא שאף על פי שנשחטה הבהמה כהלכתה ובשרא כמנח בדיקולא דמיא אף על פי כן אינו רשאי לאכול ממנה עד שתצא נפשה:

26 הערות ומקורות על תפארת ישראל פתח ↗

"שאינו מחוסר הפשט, ויכול לחותכו מיד קודם יציאת הנפש, וממתין לה עד שתצא נפשה. דאמרינן בארבע מיתות סהדרין סג. מנין שאסור לאכול מן הבהמה קודם שתצא נפשה, תלמוד לומר ויקרא יט, כו 'לא תאכלו על הדם'" רש"י שם.

26 גור אריה פתח ↗

לכמה פנים נדרש וכו'. ויראה לי שפשוטו כמשמעו, שלא יאכלו על הדם. והוא היה מפעולות וממעשי עובדי עבודה זרה לאכול על הדם, וממנו דרשו רז"ל סנהדרין סג. כל הדרשות האלו; כי האוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה הוא אוכל על הדם, לפי שהאברים יש להם חבור אל הבהמה, ועדיין לא יצא הנפש, והנפש הוא הדם עפ"י דברים יב, כג, ולפיכך אסור לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה, שהוא כאילו אכל על הדם. וכן הוא אזהרה למי שאוכל קדשים קודם שיזרק הדם, דהוי נמי בכלל איסור זה, לפי שקודם שנזרקה ולא נעשה המצוה עדיין בדם – האוכל מן הקדשים הרי הוא אוכל על הדם, כיון שלא נעשה המצוה שהיא בדם. וכן מה שדרשו חז"ל סנהדרין סג ע"ב אין מברין על הרוגי בית דין, ודרשו זה מדכתיב "לא תאכלו על הדם", כי האכילה שהיו מברין אותו – משום המיתה היו עושים זה, ואם היו מברין את האבל על הרוגי בית דין ששפכו דמו, היה זה כאילו היו אוכלין על הדם. וטעם הכל ועיקר הכל שהוא ענין מעובדי עבודה זרה, כך נראה לי פשוט:

« רש"י על ויקרא י״ט:כ״ד רש"י על ויקרא י״ט:כ״ו »