רש"י על ויקרא ט״ז:י״ד

« רש"י על ויקרא ט״ז:י״ג רש"י על ויקרא ט״ז:ט״ו »

14 שפתי חכמים פתח ↗

אחת. אינו ר"ל שמלת והזה אחת משמע, דוהזה אינו משמע אם אחת אם יותר, אלא ר"ל והזה באצבעו משמע הזאה אחת מכח ג"ש, דנאמרו דמים למטה בשעיר ונאמרו דמים למטה בפר, מה למטה בפר שבע אף שעיר למטה שבע, וכשם שלמעלה בשעיר אחת מדכתיב והזה אותו ודרז"ל אותו מיעוטא הוא, פעם אחת יזה ולא יותר, למדנו שדם השעיר למעלה על הכפורת אינו אלא אחת, אף הזאת הפר למעלה אחת דדמים דמים לג"ש. הרא"ם:

14 מזרחי פתח ↗

והזה באצבעו הזאה אח' במשמע ולפני הכפר' יזה שבע הרי אחת למעלה ושבע למטה הא דקאמר הזאה אחת במשמע אינו רוצה לומר שמשמעות זאת המלה היא הזאה אחת שהרי בת"כ ובפרק הוציאו לו את הכף שנינו למדנו למטה בשעיר שבע למעלה בפר איני יודע כמה אלמא מקרא דוהזה לא משתמע אם אחת אם יותר מאחת אלא הכי קאמר והזה באצבעו כבר למדנו בגזרה שוה שזה האמור כאן הזאה אחת במשמע דתנו רבנן והזה אותו על הכפרת ולפני הכפרת למדנו כמה למעלה בשעיר אחת למטה בשעיר איני יודע כמה הריני דן נאמר דמים למטה בשעיר ונאמר דמים למטה בפר מה למטה בפר שבע אף למטה בשעיר שבע כלך בדרך זו נאמר דמים למעלה ונאמר דמים למטה מה למעלה אחת אף למטה אחת נראה למי דומה דנין מטה ממטה ואין דנין מטה מלמעלה אדרבה דנין גופו מגופו ואין דנין גופו מעלמא תלמוד לומר ועשה את דמו כאשר עשה שיהו כל עשיותיו שוות כשם שלמטה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע למדנו למטה בשעיר שבע למעלה בפר איני יודע כמה הריני דן נאמר דמים למעלה בשעיר ונאמר דמים למעלה בפר מה למעלה בשעיר אחת אף למעלה בפר א' כלך לדרך זו נאמר דמים למעלה ונאמר דמים למטה מה למטה שבע אף למעלה שבע נראה למי דומה דנין מעלה ממעלה ואין דנין מעלה ממטה אדרבה דנין גופו מגופו ואין דנין גופו מעלמא ת"ל ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר שיהו כל עשיותיו שוות כשם שלמטה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע וכשם שלמעלה בשעיר אחת כך למעלה בפר אחת והכי פירושא בשעיר נאמר והזה אותו על הכפרת ודרז"ל ממלת אותו שהוא מיעוט פעם אחת יזה ולא יותר למדנו שהזאת דם השעיר של מעלה דהיינו על הכפרת אינו אלא אחת אבל הזאותיו של מטה דהיינו לפני הכפרת לא פירש בו הכתוב כמה וההיפך הוא בפר שגלה בו הכתוב מספר הזאותיו של מטה שהן שבע וסתם הזאותיו של מעלה ולא פירש כמה ומגזרה שוה דדמים דמים דפר ושעיר למדנו שהזאת השעיר של מטה הן כהזאות הפר של מטה מה להלן שבע אף כאן שבע והזאות הפר של מעלה כהזאות השעיר של מעלה מה להלן אחת אף כאן אחת:

14 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

679 דברים אלו מבוארים היטב בדרשת שבת תשובה פב:, שכתב: "ואמר ויקרא טז, ג 'בזאת יבא אהרן', ובמדרש ויק"ר כא, ו בזכות התורה... ובזכות המילה... ורוצה לומר מפני שיש בישראל מעלה זאת שאינם נתונים תחת הטבע שהיא גשמית, אבל מדרגתם על הטבע הגשמית, ולכך נתן להם השם יתעלה המילה ביום השמיני ויקרא יב, ג. כי שבעה ימים הם ימי הטבע, שהיא גשמית, שהם נגד שבעת ימי בראשית שברא הקב"ה את הטבע הגשמית. וביום השמיני, שהוא על מספר שבעה, צוה המילה, מה שחסר בטבע הגשמית, שהיא הערלה. ולכך ראוי לכהן להיות נכנס לפני ולפנים ביום הכפורים, שמקום זה מקודש ונבדל מן הגשמי, שנקרא 'קודש קדשים', בזכות המילה, ובזכות התורה שהיא על טבע הגשמית. ולכך כל ההזאות שהיו ביום הכפורים לפני ולפנים היו שמונה, אחת למעלה ושבע למטה רש"י ויקרא טז, יד, וזה כי האחת למעלה היא כנגד המדרגה שהיא על הטבע, שהיא למעלה, ושבע למטה שהם כנגד הטבע. וזה, כי כאשר נכנס לפני ולפנים, ודבר זה ביום הכפורים אשר היה לו עינוי נפש, הוא הסרת הגוף הגשמי, ונכנס במחיצה שהוא על הגשמי, הוצרך הזאות אחת למעלה ושבע למטה, ושאר הזאות הם שבע בלבד ויקרא ד, ז, ושם טז, יט". וכן כתב בנר מצוה פח:. הרי שההיכל עומד תחת מספר שבע, שהוא מורה על עולם הזה, וכפי שכתב בנצח ישראל פי"ט תכח:, בביאור דברי הגמרא בערכין יג: שכנור שהיה במקדש היה של שבעה נימין, וכתב שם: "כי השיר מורה על שלימות... כי שלימות של העולם הזה אינו רק עד ז', כי העולם הזה הוא עולם הטבע, שנברא בשבעת ימי בראשית". ובח"א לסנהדרין צו: ג, רד. כתב: "העולם הזה מיוסד על מספר שבעה, הם שבעת ימי בראשית" הובא למעלה פ"ב הערה 1533. ואילו קודש הקדשים עומד תחת מספר שמונה, שהוא "עולם העליון". ואודות מדריגת העולם העליון, ראה למעלה פ"א מי"ח תכב:, שהאריך בזה. ואודות שהתורה באה מהעולם העליון, כן כתב להלן סוף משנה יד, ושם בהערות. ולהלן פ"ו מ"ט ד"ה ואני אומר כתב: "התורה היא מן עולם העליון, הוא עולם הבא... כי הקיום שמקבל האדם הוא מן עולם העליון, הוא עולם הבא, היא התורה, שהיא מעולם העליון".

15 שפתי חכמים פתח ↗

מכפר השעיר. כלומר דהפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש כדפירש"י לעיל בסמוך, כך שעיר צבור מכפר על טומאת מקדש. וה"פ דק"ל מאי צריך לכתוב אשר לעם והא אין שעיר חטאת אחר אלא שעיר חטאת אשר לעם, אלא לומר לך מה מכפר הפר על הכהנים מה שמכפר השעיר על העם, ושעיר אשר לעם ודאי מכפר על טומאת מקדש כדכתיב גביה וכפר על הקדש מטומאות וגו'. כך מכפר פר דכהן על טומאת מקדש:

15 מזרחי פתח ↗

אשר לעם מה שהפר מכפר על הכהנים מכפר השעיר על ישראל והוא השעיר שעלה עליו הגורל ליי'. פירוש מה שהוצרך הכתוב לכתוב אשר לעם שלא היה צריך לו שהרי כתוב למעלה מזה ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואין כאן שעי' אחר חוץ משל העם עד שיכתוב אשר לעם להבדיל אלא כדי להקיש השעיר אשר לעם לפר אשר לו לומר מה שהפר על הכהנים מכפר השעיר על ישראל מה הפר אינו מכפר רק על טומאת מקדש וקדשיו אף השעיר אינו מכפר רק על טומאת מקדש וקדשיו וקשה דאיפכא מבעי ליה מה שהשעיר מכפר על ישראל הפר מכפר על הכהנים שהרי בשעיר פירש הכתוב וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיה' וגו' ואלו בפר לא פירש כלום ועוד שבת"כ ובשלהי פ"ק דשבועו' דרשו קרא דאשר לעם שלא יהיו אחיו הכהנים מתכפרים בו ובמה הם מתכפרים בפר של אחיהם יכול לא יתכפרו בפר של אחיהם שהרי הוא אומר אשר לו מעתה אין להם כפרה וכשהוא אומר על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר יש להם כפרה ובמה הם מתכפרים מוטב שיתכפרו בפר של אחיהם שהוא הותר מכללו אצל ביתו ואל יתכפרו בשל צבור שלא מצינו שהותר מכללו ופרש"י הותר מכללו מכלל שאמ' אשר לו דמשמע לו ולא לאחרי' הותר אצל ביתו דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ואם נפשך לומר הרי הוא אומר בית אהרן ברכו את יי' ביתו של אהרן הם ופרשו בגמ' מאי אם נפשך לומר וכי תימא ביתו כתיב הרי הוא אומר בית אהרן ברכו את יי' כולן קרויין ביתו ופרש"י מאי אם נפשך לומר מה היה לו להקשות עד שהוצרך להביא מקרא זה וכי תימא ביתו כתיב ולהכי הוא דאתא שלא יתכפרו בו כהנים הרי הוא אומר וכו' ורש"י ז"ל היכן מצא המדרש הזה ושמא י"ל שפירוש רש"י ז"ל בזה הוא שמה שהפר מכפר על הכהנים הוא מה שמכפר השעיר על ישר' ששניה' יחד על טומאת מקדש וקדשיו מכפרים זה על דרך הפשט כי המדרש הוא רחוק:

15 גור אריה פתח ↗

מה שהפר מכפר וכו'. פירוש, דלא הוי למכתב "אשר לעם", דכבר כתיב למעלה ר' פסוק ה "ומאת בני ישראל יקח", אלא לכך כתיב "אשר לעם", לומר כי קרבן זה הוא לעם, לאפוקי הפר שהוא לכהנים, ומזה נלמוד ששניהם מכפרים בשוה, דאם לא כן לא שייך לומר "אשר לעם" לאפוקי הפר שהוא לכהנים – אם לא היה כפרת שניהם שוים, דאם היה כפרת הפר על שאר עבירות – לא יתכן לומר השעיר הוא לעם לאפוקי הפר שהוא לכהנים, כיון דאין עניניהם שוה, ודבר זה פשוט:והקשה הרא"ם, דאיפכא מבעי ליה; 'מה שהשעיר מכפר על ישראל הפר מכפר על הכהנים', ויראה לי, דמשום דבדיוק המקרא כך אתה צריך לדרוש 'מה שהפר מכפר השעיר מכפר נמי', דהרי מדכתיב "אשר לעם" לאפוקי הפר שהוא לכהנים, כאילו כבר ידוע משפט הפר, אם כן יליף מיניה מה שהפר מכפר השעיר מכפר נמי, אף על גב דודאי עיקר קרא טומאות מקדש וקדשיו כתיב בשעיר פסוק טז, מכל מקום בילפותא משמע 'מה שהפר מכפר – השעיר נמי מכפר', וממילא מה שהשעיר מכפר הפר נמי מכפר בטומאת מקדש וקדשיו. שאיך נפרש "אשר לעם" דגבי שעיר ללמוד על שיהא כפרת הפר כמו השעיר, דזה לא יתכן129, ופשוט הוא זה למבין דקדוק המלה:ומה שהקשה הרב המזרחי עוד, דבפרק שני דשבועות יג ע"ב מפרש "אשר לעם" ללמוד שאין הכהנים מכפרים בשל ישראל, אין זה קשיא, דעל כרחך אף על גב דקרא אתיא שאחיו הכהנים אינם מתכפרים בשל עם, אנו צריכים לומר שגם הפר בא על טומאות מקדש וקדשיו, שהרי "אשר לעם" משמע על כרחך דיוק "אשר לעם" – לאפוקי הפר שאינו לעם, אם כן ממילא שמעינן הך דרשא שהוא מכפר על טומאות מקדש וקדשיו כמו שכבר כתבנו, דמפשטיה דקרא דייקינן ד'מה שהפר מכפר – השעיר מכפר'. והא דדרשינן מיניה שלא יהיו הכהנים מתכפרים בשל עם, ולא מוקמינן ליה דקרא אתא מה שהפר מכפר על הכהנים השעיר מכפר על העם, משום דהוי למכתב 'אשר לעדת ישראל', ומדכתיב "אשר לעם" בא ללמוד דוקא לעם, ולא לכהנים. ועוד, דודאי מסברא יש לאוקמי "אשר לעם" אבל הכהנים לא יתכפרו בשל עם, ולא ללמוד שהפר מכפר על טומאת מקדש וקדשיו, דיש לאוקמי קרא לגופיה טפי, רק דממילא שמעינן גם כן מיניה מה שהפר מכפר גם כן השעיר מכפר132, וילפינן מזה שהפר מכפר על טומאת מקדש וקדשיו, כדלעיל:

14 והזה באצבעו. הַזָּאָה אַחַת בְּמַשְׁמָע:

15 ולפני הכפרת יזה שבע. הֲרֵי אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה שם:

14 תוספתא כפשוטה על יומא פתח ↗

129-130. וכך היה מונה אחת, אחת ואחת, אחת ושתים וכו'. וכ"ה בקג"נ, כסתם משנתנו פ"ה מ"ג. וכ"ה בכי"ע, אלא שהסיפא להלן חסירה שם, ואין בו יותר ממשנתנו הנ"ל. ובד ובכי"ל יש כאן השמטה, עיין בשנו"ס, אבל יתכן שהחסרון הוא להלן בסיפא, וכאן הגירסא שם: ר' יהודה אומר משם ר' אליעזר כך היה מונה וכו', והסיפא שלהלן חסירה שם. ולפי גירסא זו סתם משנתנו היא כר' יהודה. וכ"ה בבבלי נ"ה א':60לפי גירסת כי"ב וכ"י אוקספורד, עיין דק"ס, עמ' 153, הע' ב'. מתניתין מני ר' יהודה היא, דתניא אחת, אחת ואחת, אחת ושתים וכו' אחת ושבע דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר אחת, אחת ואחת, שתים ואחת, שלש ואחת וכו'. ולפנינו בבבלי וכ"ה בכי"מ המחלוקת של ר' מאיר ור' יהודה היא כלפנינו בכי"ו, וסתם משנתנו כר"מ.ולעצם העניין למדו בתו"כ אחרי סוף פרש' ב', פ"א ע"ב, בירושלמי פ"ה ה"ד, מ"ב ע"ג, ובבבלי נ"ה א', שההזאה הראשונה שלמעלה נמנית לחוד, ובהזיות שלמטה מתחיל מניין חדש. ואמרו בירושלמי ובבבלי שלפיכך חוזר על הראשונה כשמונה את ההזיות שלמטה, כדי שלא יטעה, שלא יבוא לבלול את ההזייה הראשונה בתוכן, עיין בתוספ' ישנים במקומו. וכן אמרו בירושלמי שם שלפיכך מונה כן: "כדי שיגמור הזיותיו מתוך שבע". ושאלו שם: והא קתני צ"ל: תני שבע ואחת.61והיינו דברי ר' יהודה להלן בסיפא, כפי' בעל ק"ע. והסיקו שם שעיקר הטעם הוא שתהא ההזאה הראשונה נמנית עמהן.62ולא איכפת לנו אם אומר אחת ושבע, או שבע ואחת, וכמו שפירשו בבבלי: מר כי אתריה ומר כי אתריה. ועיין מה שהאריך בפירוש הירושלמי בס' יש סדר למשנה שם. וכן ממה שהסיקו בתו"כ הנ"ל: שיהא מונה שבע פעמים, הרי אחת ושבע, אין ראיה שצריך למנות "אחת ושבע" כדברי ר"מ כאן, או כדברי ר"י לפי המסורת האחרת, אלא עיקר הכוונה שם שצריך למנות את ההזאה הראשונה בהזאות שלמטה ועיין בפירש"י לויקרא ט"ז, י"ד, ולא ירדו כאן כלל לסדר המניין אחת ושתים, או שתים ואחת. ועיין בהגהות יפה עינים נ"ה ב'.ובתו"כ ויקרא, חובה, פרש' ג' ה"ט, י"ח רע"א: שבע פעמים, שיהא מונח שבע פעמים, לא אחת ושבע. ופירושו דלא ילפינן מיוה"כ, ואין שם הזאה למעלה כלל,63בתוספות ישנים נ"ז א' נדפסו על הגליון נ"ח א' כתבו: וצ"ע אם היו בפר ושעיר ע"ז שמונה, או שבע. וכבר תמה עליהם בשיח יצחק שם, קס"ח ע"ג, מן התו"כ הנ"ל, מן הבבלי זבחים מ"ב א', ומנחות ט"ז א', שמפורש שם י"א של פר כהן משיח כלומר, ז' על הפרוכת, וד', על מזבח הזהב. וכ"ה גם בתוספתא זבחים ספ"ד ומנחות פ"ו ה"י. וכן מפורש בתוספתא זבחים פ"ו ה"ז: טבל והזה שבע פעמים כנגד בית קדשי הקדשים. וכן פסק הר"מ בפ"ה מה' מעשה הקרבנות הי"ג. ועיין גם בס' גבורות ארי, מילואים נ"ז א' ד"ה דחזינהו. וצע"ג. ועיין ר"ח נ"ז סע"ב. שהרי לא כפל שם "יזה" כמו בפט"ז, י"ד. וכן בפרש' אחרי פ"ד סהי"ב, פ"א ע"ד בהזיות שעל מזבח הזהב: שבע. יהא מונה שבע פעמים. לא אחת ושבע.

14 גור אריה פתח ↗

הזאה אחת במשמע וכו'. דמעוט 'הזאה' אחת. והא דהוצרך ללמוד בגמרא יומא נה. דהזאת הפר אחת למעלה, מדכתיב פסוק טו "ועשה את דמו כאשר לדם הפר", אם כן פר ושעיר שוים, והזאת השעיר למעלה הזאה אחת, מוכח שאין הלשון של "והזה" משמע הזאה אחת, דאם הלשון משמע הזאה אחת למה צריך ללמוד מהקישא קושית הרא"ם, דודאי פשטיה דקרא משמע הזאה אחת, רק שלא תפרש "והזה" דעל פני הכפורת ולפני הכפורת, ומה שכתיב אחריו "שבע פעמים" קאי גם כן על "והזה לפני הכפורת", שיהיו גם כן שבע פעמים על פני הכפורת, ולכך הוצרך ללמוד מן הקישא. אלא דמכל מקום פשטיה ד"והזה" לא משמע רק שיזה הזאה אחת, ולפיכך פירש רש"י פשטיה דקרא:

14 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נר מצוה פתח ↗

84 אודות יסודו שבתוך ההיכל גופא נמצא בהסתר קודש הקדשים, כן מתבאר בעבודת כהן גדול ביום הכפורים, שהיה מזה על הפרכת שבהיכל שמונה הזאות מדם הפר ודם השעיר יומא נו:, כפי שהיה מזה בתוך קודש הקדשים. והנה בסוף דרוש לשבת תשובה פב:, כתב: "כל ההזאות שהיו ביוה"כ לפני ולפנים היו שמונה, אחת למעלה ושבע למטה רש"י ויקרא טז, יד, וזה כי האחת למעלה היא כנגד המדריגה שהוא על הטבע... ושבע למטה שהם כנגד הטבע... כי כאשר נכנס לפני ולפנים... ונכנס במחיצה שהוא על גשמי, הוצרך הזאות אחת למעלה ושבע למטה, ושאר הזאות הם שבע בלבד" והובא בהערה 103. ותמוה טובא, דאמנם הזאות המזבח ביוה"כ היו שבע בלבד ויקרא טז, יט, והזאות על הפרוכת של שעירים הנשרפים ופרים הנשרפים היו ג"כ שבע בלבד ויקרא ד, ז, אך ההזאות על הפרוכת ביום הכפורים היו שמונה יומא נו:, והפרוכת לכאורה איננה כלולה ב"מחיצה שהיא על גשמי", שהרי נמצאת בהיכל, וכיצד תלה המהר"ל את מספר שמונה הזאות בכך שההזאות נעשהו בתוך קה"ק. אלא בעל כרחך מוכח שהזאות הפרוכת ביוה"כ הוי קיום דין של הזאות קה"ק, וכשם הזאות דקה"ק היו שמונה, כך הזאות דפרוכת היו שמונה, כי שתיהן נכללות ב"מחיצה שהיא על גשמי". ואם לא היה בהיכל שום גדר של קדש הקדשים, היה מן הנמנע לבאר שביוה"כ חל על הפרוכת שבהיכל דין הזאות של קודש קדשים. אלא שבמשך כל השנה נמצא בתוך ההיכל חלק מקודש הקדשים בהסתר ובאתכסיא, וביוה"כ חלק זה בא לידי בטוי בגלוי ובמוחש. וראה בחידושי ר"ח הלוי בהלכות עבודת יוה"כ פ"ה שגם ביאר שם את שיטת הרמב"ם שהזאות הפרוכת משתייכות להזאות של קודש הקדשים, ונכללות גם הן בגדר "מקום שמתכפרים בו פעם אחת בשנה" יומא ריש ס:, אע"פ שהיה הכה"ג מזה כמה פעמים בשנה את הזאות שעל הפרוכת בפרים הנשרפים ראה לח"מ בפ"ה מהלכות עבודת יוהכ"פ, הלכה א, שהעיר מכך על הרמב"ם שם, וזאת משום שההזאות על הפרוכת משתייכות לגדר ההזאות שבקודש הקדשים, מה שאין כן ההזאות שעל מזבח הזהב משתייכות להזאות שבהיכל. וראה גו"א ויקרא פט"ז אות כז, ושם הערה 157.

15 יריעות שלמה פתח ↗

מה שפירש"י יצנוף כתרגומו כי' יש מקשין למה הביא התרגום אם בעבו' שלא תאמר הבי"ת של ובמצנפת יתהפך פירושו ותאמר שיצנוף דבר אחר על ראשו עם המצנפת ע"כ מביא התרגום שפירש שהמצנפת גופ' הוא מה שצונף על ראשי א"כ ה"ל להביא התרגו' על ובמצנפת כי' ולמה הביאו על יצנוף אלא נראה לפרש שלכך הביא התרגום לפי שבא לומ' שהצניפה היא על הראש ומאחר שהביאו צריך לפרש מהו לשון יחית ודוק מהרש"ל:

15 משכיל לדוד פתח ↗

אשר לעם מה שהפר וכו׳ משום דק״ל דהו״ל לסיומי תחלה כלהו מתנות דפר דידיה אף מה שעל הפרוכת ושעל מזבח הזהב והדר לשחוט השעיר אשר לעם ומשני מה שהפר מכפר וכו׳ ומשו״ה ערבינהו בהדדי נמי בתר הכי במתנות שעל מזבח הזהב:

« רש"י על ויקרא ט״ז:י״ג רש"י על ויקרא ט״ז:ט״ו »