רש"י על ויקרא ט״ז:י״ד

« רש"י על ויקרא ט״ז:י״ג רש"י על ויקרא ט״ז:ט״ו »

1 שפתי חכמים פתח ↗

אחת. אינו ר"ל שמלת והזה אחת משמע, דוהזה אינו משמע אם אחת אם יותר, אלא ר"ל והזה באצבעו משמע הזאה אחת מכח ג"ש, דנאמרו דמים למטה בשעיר ונאמרו דמים למטה בפר, מה למטה בפר שבע אף שעיר למטה שבע, וכשם שלמעלה בשעיר אחת מדכתיב והזה אותו ודרז"ל אותו מיעוטא הוא, פעם אחת יזה ולא יותר, למדנו שדם השעיר למעלה על הכפורת אינו אלא אחת, אף הזאת הפר למעלה אחת דדמים דמים לג"ש. הרא"ם:

1 גור אריה פתח ↗

הזאה אחת במשמע וכו'. דמעוט 'הזאה' אחת. והא דהוצרך ללמוד בגמרא יומא נה. דהזאת הפר אחת למעלה, מדכתיב פסוק טו "ועשה את דמו כאשר לדם הפר", אם כן פר ושעיר שוים, והזאת השעיר למעלה הזאה אחת, מוכח שאין הלשון של "והזה" משמע הזאה אחת, דאם הלשון משמע הזאה אחת למה צריך ללמוד מהקישא קושית הרא"ם, דודאי פשטיה דקרא משמע הזאה אחת, רק שלא תפרש "והזה" דעל פני הכפורת ולפני הכפורת, ומה שכתיב אחריו "שבע פעמים" קאי גם כן על "והזה לפני הכפורת", שיהיו גם כן שבע פעמים על פני הכפורת, ולכך הוצרך ללמוד מן הקישא. אלא דמכל מקום פשטיה ד"והזה" לא משמע רק שיזה הזאה אחת, ולפיכך פירש רש"י פשטיה דקרא:

2 תוספתא כפשוטה על יומא פתח ↗

129-130. וכך היה מונה אחת, אחת ואחת, אחת ושתים וכו'. וכ"ה בקג"נ, כסתם משנתנו פ"ה מ"ג. וכ"ה בכי"ע, אלא שהסיפא להלן חסירה שם, ואין בו יותר ממשנתנו הנ"ל. ובד ובכי"ל יש כאן השמטה, עיין בשנו"ס, אבל יתכן שהחסרון הוא להלן בסיפא, וכאן הגירסא שם: ר' יהודה אומר משם ר' אליעזר כך היה מונה וכו', והסיפא שלהלן חסירה שם. ולפי גירסא זו סתם משנתנו היא כר' יהודה. וכ"ה בבבלי נ"ה א':60לפי גירסת כי"ב וכ"י אוקספורד, עיין דק"ס, עמ' 153, הע' ב'. מתניתין מני ר' יהודה היא, דתניא אחת, אחת ואחת, אחת ושתים וכו' אחת ושבע דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר אחת, אחת ואחת, שתים ואחת, שלש ואחת וכו'. ולפנינו בבבלי וכ"ה בכי"מ המחלוקת של ר' מאיר ור' יהודה היא כלפנינו בכי"ו, וסתם משנתנו כר"מ.ולעצם העניין למדו בתו"כ אחרי סוף פרש' ב', פ"א ע"ב, בירושלמי פ"ה ה"ד, מ"ב ע"ג, ובבבלי נ"ה א', שההזאה הראשונה שלמעלה נמנית לחוד, ובהזיות שלמטה מתחיל מניין חדש. ואמרו בירושלמי ובבבלי שלפיכך חוזר על הראשונה כשמונה את ההזיות שלמטה, כדי שלא יטעה, שלא יבוא לבלול את ההזייה הראשונה בתוכן, עיין בתוספ' ישנים במקומו. וכן אמרו בירושלמי שם שלפיכך מונה כן: "כדי שיגמור הזיותיו מתוך שבע". ושאלו שם: והא קתני צ"ל: תני שבע ואחת.61והיינו דברי ר' יהודה להלן בסיפא, כפי' בעל ק"ע. והסיקו שם שעיקר הטעם הוא שתהא ההזאה הראשונה נמנית עמהן.62ולא איכפת לנו אם אומר אחת ושבע, או שבע ואחת, וכמו שפירשו בבבלי: מר כי אתריה ומר כי אתריה. ועיין מה שהאריך בפירוש הירושלמי בס' יש סדר למשנה שם. וכן ממה שהסיקו בתו"כ הנ"ל: שיהא מונה שבע פעמים, הרי אחת ושבע, אין ראיה שצריך למנות "אחת ושבע" כדברי ר"מ כאן, או כדברי ר"י לפי המסורת האחרת, אלא עיקר הכוונה שם שצריך למנות את ההזאה הראשונה בהזאות שלמטה ועיין בפירש"י לויקרא ט"ז, י"ד, ולא ירדו כאן כלל לסדר המניין אחת ושתים, או שתים ואחת. ועיין בהגהות יפה עינים נ"ה ב'.ובתו"כ ויקרא, חובה, פרש' ג' ה"ט, י"ח רע"א: שבע פעמים, שיהא מונח שבע פעמים, לא אחת ושבע. ופירושו דלא ילפינן מיוה"כ, ואין שם הזאה למעלה כלל,63בתוספות ישנים נ"ז א' נדפסו על הגליון נ"ח א' כתבו: וצ"ע אם היו בפר ושעיר ע"ז שמונה, או שבע. וכבר תמה עליהם בשיח יצחק שם, קס"ח ע"ג, מן התו"כ הנ"ל, מן הבבלי זבחים מ"ב א', ומנחות ט"ז א', שמפורש שם י"א של פר כהן משיח כלומר, ז' על הפרוכת, וד', על מזבח הזהב. וכ"ה גם בתוספתא זבחים ספ"ד ומנחות פ"ו ה"י. וכן מפורש בתוספתא זבחים פ"ו ה"ז: טבל והזה שבע פעמים כנגד בית קדשי הקדשים. וכן פסק הר"מ בפ"ה מה' מעשה הקרבנות הי"ג. ועיין גם בס' גבורות ארי, מילואים נ"ז א' ד"ה דחזינהו. וצע"ג. ועיין ר"ח נ"ז סע"ב. שהרי לא כפל שם "יזה" כמו בפט"ז, י"ד. וכן בפרש' אחרי פ"ד סהי"ב, פ"א ע"ד בהזיות שעל מזבח הזהב: שבע. יהא מונה שבע פעמים. לא אחת ושבע.

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נר מצוה פתח ↗

84 אודות יסודו שבתוך ההיכל גופא נמצא בהסתר קודש הקדשים, כן מתבאר בעבודת כהן גדול ביום הכפורים, שהיה מזה על הפרכת שבהיכל שמונה הזאות מדם הפר ודם השעיר יומא נו:, כפי שהיה מזה בתוך קודש הקדשים. והנה בסוף דרוש לשבת תשובה פב:, כתב: "כל ההזאות שהיו ביוה"כ לפני ולפנים היו שמונה, אחת למעלה ושבע למטה רש"י ויקרא טז, יד, וזה כי האחת למעלה היא כנגד המדריגה שהוא על הטבע... ושבע למטה שהם כנגד הטבע... כי כאשר נכנס לפני ולפנים... ונכנס במחיצה שהוא על גשמי, הוצרך הזאות אחת למעלה ושבע למטה, ושאר הזאות הם שבע בלבד" והובא בהערה 103. ותמוה טובא, דאמנם הזאות המזבח ביוה"כ היו שבע בלבד ויקרא טז, יט, והזאות על הפרוכת של שעירים הנשרפים ופרים הנשרפים היו ג"כ שבע בלבד ויקרא ד, ז, אך ההזאות על הפרוכת ביום הכפורים היו שמונה יומא נו:, והפרוכת לכאורה איננה כלולה ב"מחיצה שהיא על גשמי", שהרי נמצאת בהיכל, וכיצד תלה המהר"ל את מספר שמונה הזאות בכך שההזאות נעשהו בתוך קה"ק. אלא בעל כרחך מוכח שהזאות הפרוכת ביוה"כ הוי קיום דין של הזאות קה"ק, וכשם הזאות דקה"ק היו שמונה, כך הזאות דפרוכת היו שמונה, כי שתיהן נכללות ב"מחיצה שהיא על גשמי". ואם לא היה בהיכל שום גדר של קדש הקדשים, היה מן הנמנע לבאר שביוה"כ חל על הפרוכת שבהיכל דין הזאות של קודש קדשים. אלא שבמשך כל השנה נמצא בתוך ההיכל חלק מקודש הקדשים בהסתר ובאתכסיא, וביוה"כ חלק זה בא לידי בטוי בגלוי ובמוחש. וראה בחידושי ר"ח הלוי בהלכות עבודת יוה"כ פ"ה שגם ביאר שם את שיטת הרמב"ם שהזאות הפרוכת משתייכות להזאות של קודש הקדשים, ונכללות גם הן בגדר "מקום שמתכפרים בו פעם אחת בשנה" יומא ריש ס:, אע"פ שהיה הכה"ג מזה כמה פעמים בשנה את הזאות שעל הפרוכת בפרים הנשרפים ראה לח"מ בפ"ה מהלכות עבודת יוהכ"פ, הלכה א, שהעיר מכך על הרמב"ם שם, וזאת משום שההזאות על הפרוכת משתייכות לגדר ההזאות שבקודש הקדשים, מה שאין כן ההזאות שעל מזבח הזהב משתייכות להזאות שבהיכל. וראה גו"א ויקרא פט"ז אות כז, ושם הערה 157.

1 והזה באצבעו. הַזָּאָה אַחַת בְּמַשְׁמָע:

2 ולפני הכפרת יזה שבע. הֲרֵי אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה שם:

1 מזרחי פתח ↗

והזה באצבעו הזאה אח' במשמע ולפני הכפר' יזה שבע הרי אחת למעלה ושבע למטה הא דקאמר הזאה אחת במשמע אינו רוצה לומר שמשמעות זאת המלה היא הזאה אחת שהרי בת"כ ובפרק הוציאו לו את הכף שנינו למדנו למטה בשעיר שבע למעלה בפר איני יודע כמה אלמא מקרא דוהזה לא משתמע אם אחת אם יותר מאחת אלא הכי קאמר והזה באצבעו כבר למדנו בגזרה שוה שזה האמור כאן הזאה אחת במשמע דתנו רבנן והזה אותו על הכפרת ולפני הכפרת למדנו כמה למעלה בשעיר אחת למטה בשעיר איני יודע כמה הריני דן נאמר דמים למטה בשעיר ונאמר דמים למטה בפר מה למטה בפר שבע אף למטה בשעיר שבע כלך בדרך זו נאמר דמים למעלה ונאמר דמים למטה מה למעלה אחת אף למטה אחת נראה למי דומה דנין מטה ממטה ואין דנין מטה מלמעלה אדרבה דנין גופו מגופו ואין דנין גופו מעלמא תלמוד לומר ועשה את דמו כאשר עשה שיהו כל עשיותיו שוות כשם שלמטה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע למדנו למטה בשעיר שבע למעלה בפר איני יודע כמה הריני דן נאמר דמים למעלה בשעיר ונאמר דמים למעלה בפר מה למעלה בשעיר אחת אף למעלה בפר א' כלך לדרך זו נאמר דמים למעלה ונאמר דמים למטה מה למטה שבע אף למעלה שבע נראה למי דומה דנין מעלה ממעלה ואין דנין מעלה ממטה אדרבה דנין גופו מגופו ואין דנין גופו מעלמא ת"ל ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר שיהו כל עשיותיו שוות כשם שלמטה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע וכשם שלמעלה בשעיר אחת כך למעלה בפר אחת והכי פירושא בשעיר נאמר והזה אותו על הכפרת ודרז"ל ממלת אותו שהוא מיעוט פעם אחת יזה ולא יותר למדנו שהזאת דם השעיר של מעלה דהיינו על הכפרת אינו אלא אחת אבל הזאותיו של מטה דהיינו לפני הכפרת לא פירש בו הכתוב כמה וההיפך הוא בפר שגלה בו הכתוב מספר הזאותיו של מטה שהן שבע וסתם הזאותיו של מעלה ולא פירש כמה ומגזרה שוה דדמים דמים דפר ושעיר למדנו שהזאת השעיר של מטה הן כהזאות הפר של מטה מה להלן שבע אף כאן שבע והזאות הפר של מעלה כהזאות השעיר של מעלה מה להלן אחת אף כאן אחת:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

679 דברים אלו מבוארים היטב בדרשת שבת תשובה פב:, שכתב: "ואמר ויקרא טז, ג 'בזאת יבא אהרן', ובמדרש ויק"ר כא, ו בזכות התורה... ובזכות המילה... ורוצה לומר מפני שיש בישראל מעלה זאת שאינם נתונים תחת הטבע שהיא גשמית, אבל מדרגתם על הטבע הגשמית, ולכך נתן להם השם יתעלה המילה ביום השמיני ויקרא יב, ג. כי שבעה ימים הם ימי הטבע, שהיא גשמית, שהם נגד שבעת ימי בראשית שברא הקב"ה את הטבע הגשמית. וביום השמיני, שהוא על מספר שבעה, צוה המילה, מה שחסר בטבע הגשמית, שהיא הערלה. ולכך ראוי לכהן להיות נכנס לפני ולפנים ביום הכפורים, שמקום זה מקודש ונבדל מן הגשמי, שנקרא 'קודש קדשים', בזכות המילה, ובזכות התורה שהיא על טבע הגשמית. ולכך כל ההזאות שהיו ביום הכפורים לפני ולפנים היו שמונה, אחת למעלה ושבע למטה רש"י ויקרא טז, יד, וזה כי האחת למעלה היא כנגד המדרגה שהיא על הטבע, שהיא למעלה, ושבע למטה שהם כנגד הטבע. וזה, כי כאשר נכנס לפני ולפנים, ודבר זה ביום הכפורים אשר היה לו עינוי נפש, הוא הסרת הגוף הגשמי, ונכנס במחיצה שהוא על הגשמי, הוצרך הזאות אחת למעלה ושבע למטה, ושאר הזאות הם שבע בלבד ויקרא ד, ז, ושם טז, יט". וכן כתב בנר מצוה פח:. הרי שההיכל עומד תחת מספר שבע, שהוא מורה על עולם הזה, וכפי שכתב בנצח ישראל פי"ט תכח:, בביאור דברי הגמרא בערכין יג: שכנור שהיה במקדש היה של שבעה נימין, וכתב שם: "כי השיר מורה על שלימות... כי שלימות של העולם הזה אינו רק עד ז', כי העולם הזה הוא עולם הטבע, שנברא בשבעת ימי בראשית". ובח"א לסנהדרין צו: ג, רד. כתב: "העולם הזה מיוסד על מספר שבעה, הם שבעת ימי בראשית" הובא למעלה פ"ב הערה 1533. ואילו קודש הקדשים עומד תחת מספר שמונה, שהוא "עולם העליון". ואודות מדריגת העולם העליון, ראה למעלה פ"א מי"ח תכב:, שהאריך בזה. ואודות שהתורה באה מהעולם העליון, כן כתב להלן סוף משנה יד, ושם בהערות. ולהלן פ"ו מ"ט ד"ה ואני אומר כתב: "התורה היא מן עולם העליון, הוא עולם הבא... כי הקיום שמקבל האדם הוא מן עולם העליון, הוא עולם הבא, היא התורה, שהיא מעולם העליון".

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נתיבות עולם פתח ↗

136 לשונו בדרשת שבת תשובה פב:: "ואמר ויקרא טז, ג 'בזאת יבא אהרן'. ובמדרש ויק"ר כא, ו בזכות התורה... ובזכות המילה... ראוי לכהן להיות נכנס לפני ולפנים, שמקום זה מקודש ונבדל מן הגשמי, שנקרא 'קודש קדשים', בזכות המילה ובזכות התורה, שהיא על טבע הגשמית. ולכך כל ההזאות שהיו ביום הכפורים לפני ולפנים היו שמונה, אחת למעלה ושבע למטה רש"י ויקרא טז, יד. וזה כי האחת למעלה היא כנגד המדרגה שהיא על הטבע, שהיא למעלה, ושבע למטה, שהם כנגד הטבע ראה להלן פי"ב הערה 117. וזה, כי כאשר נכנס לפני ולפנים, ודבר זה ביום הכפורים אשר היה לו עינוי נפש, הוא הסרת הגוף הגשמי, ונכנס במחיצה שהוא על הגשמי, הוצרך הזאות אחת למעלה ושבע למטה. ושאר הזאות הם שבע בלבד ויקרא ד, ז". ובנר מצוה פח: כתב: "כי לא היה ראוי לבן אדם חמרי, לכנוס אל מקום שהוא קודש קדשים, נבדל מן הגשמי החמרי, אם לא שיש באדם המילה שהוא על הטבע גם כן, ובזכות זה היה נכנס אל קודש הקדשים, שהוא קודש נבדל מן הטבע. ולכך בקודש הקדשים היו הארון והתורה שמות מ, כ-כא, שהיא שכלית בלתי גשמי". ובדר"ח פ"ג מ"ה קנ. כתב: "היכל הוא כנגד עולם הזה, ואילו התורה היא בארון שמות כה, טז, שהוא בבית קדשי הקדשים שמות מ, כא, שהוא כנגד מדריגת עולם העליון". ובגו"א ויקרא פט"ז אות ח כתב: "אסור לכה"ג לכנוס בבגדי זהב לפנים, ששם הדבוק לגמרי".

« רש"י על ויקרא ט״ז:י״ג רש"י על ויקרא ט״ז:ט״ו »