רש"י על ויקרא ט״ו:ל״א

« רש"י על ויקרא ט״ו:כ״ה רש"י על ויקרא ט״ו:ל״ב »

31 שפתי חכמים פתח ↗

אלא פרישה. דהואיל וז' דוהזרתם דגושה מביא נו"ן לפניה והוי כאילו כתיב והנזרתם, ושורש דהיזרתם הוא נזר:

31 ברטנורא על התורה פתח ↗

והזרתם אין נזירה אלא פרישה וכו' במסכת שבועות דרשינן שהוא אזהרה שיפרשו מנשותיהן סמוך לווסתן ואע"ג דאמרינן כל היוצא לדרך ואינו פוקד את אשתו ואפי' סמוך לוסתה נקרא חוטא שנא' ופקדת נוך ולא תחטא הני מילי בדברי פיוסין אבל בתשמיש לא:

31 גור אריה פתח ↗

הרי הכרת מטמא מקדש קרוי מיתה. פירוש, אף על גב דבכל מקום הכרת – הוא וזרעו נכרתין רש"י להלן יז, ט, דחילוק יש בין כרת ובין מיתה בידי שמים, דאילו מיתה – הוא לבדו מת ואין בניו במיתה, ואילו כרת – הוא וזרעו נכרתין, מכל מקום מצאנו בכאן שנקרא כרת דמטמא מקדש במדבר יט, כ מיתה, דהא כל כרת יש בו מיתה, רק שכל מיתה אין בהכרת:ויש לתרץ גם כן, שנקרא כאן מיתה, משום דקרא איירי גם כן בנשים, ואין באשה שתהיה היא וזרעה נכרתין, שאין הבנים מתים בשביל אמם, ולא מצאנו זה בשום מקום:אי נמי, דקרא קאמר "והזרתם", שיהיו מזהירים ומפרישים את ישראל, ועיקר הפרשה הוא בשביל מיתת עצמו, דאילו מיתת בניו וכרת שלהם אינם בודאי, כי לפעמים יש לו בנים ולפעמים אין לו בנים, אבל העיקר שיהיו נזהרים בשביל מיתת עצמם:

32 מזרחי פתח ↗

זאת תור' הזב בעל ראיה אחת ומה היא תורתו ואשר תצא ממנו הרי הוא כבעל קרי שמא טומאת ערב והזב את זובו בעל שתי ראיות ובעל שלש ראיות שתורתן מפורשת למעלה. כדתני' בת"כ זאת תור' הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע זה שראה ראייה אחת שהוא כבעל קרי טובל ואוכל פסחו בערב תורת הזב והדוה בנדת' זה שראה ב' ראיות שהוא כנדה מטמא משכב ומושב וצריך ביאת מים חיים ופטור מן הקרבן תורת הזב והזב את זובו זה שראה שלשה ראיות שהוא זב גמור מטמא משכב ומושב וצריך ביאת מים חיים וחייב בקרבן הכי פירושא מפני שהזכיר הזב במאמר זאת תורת הזב ולא היה צריך להזכירו במאמר והזב את זובו דרשו בו שאין זה הזב הוא הנזכר אחר זה כי שם מדבר על הזב הגמור שהוא בעל שלש ראיות וכאן מדבר על פחות מבעל שלש ראיות שהוא כולל בעל ראיה אחת ובעל שתי ראיות ומפני שהקיש אותו תחלה לבעל קרי ואמר זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע ואחר כך הקיש אותו לנדה ואמר והדוה בנדתה שהוא דבק עם זאת תורת הזב כאילו אמר זאת תורת הזב והדוה בנדתה הוכרחו לדרוש שהמוקש לבעל קרי הוא הבעל ראיה אחת להודיענו שטומאתו כטומאת הבעל קרי שהיא טומאת ערב ואם ראה בי"ד בניסן טובל ואוכל פסחו בערב ולא חיישינן שמא יראה גם למחר ותהיה טומאתו טומאת שבעה כדכתיב בתורת כהנים מזובו אף מקצת זובו מטמא משכב ומושב להביא את שראה שתי ראיות שיטמא משכב ומושב מפני שאם יראה גם למחר לא תהא טומאת משכבו ומושבו למפרע אלא משם ואילך אבל כל המשכבו' והמושבות שנגע בהן קודם שראה שתי ראיו' אינן טמאות והמוקש לנדה הוא הבעל שתי ראיות שמטמא משכב ומושב כנדה כדנפקא לן מקרא דמזובו כדלעיל והוקש לנדה לומר לך שאף על פי שהוא מטמא משכב ומושב כבעל שלש ראיות אינו חייב קרבן אלא הוא כנדה שמטמאה משכב ומושב ואינו מביאה קרבן אבל בעל השלש ראיות שהוא המורה עליו קרא דוהזב את זובו שהרי כתב בתחלה זאת תורת הזב ואחר כך והזב את זובו שלש פעמים זיבה להורות על בעל שלש ראיות שהוא מטמא משכב ומושב וחייב קרבן ומפני ששלשה זבין אלו חלוקים בדיניהן חלקן הכתוב לשלשה חלקי' ומפני שהבעל ראייה אחת לא נזכרה טומאתו שהיא טומאת ערב אלא כאן ובעל שתי ראיות ושלש ראיות הוזכרו דיניהן למעלה כלל את שניהם רש"י ז"ל ואמר והזב את זובו בעל שתי ראיות ובעל שלש ראיות שתורתן מפורשת למעלה ולא ששניהן אינן יוצאין אלא משם ולא מכאן שהרי בעל ב' ראיות מהקישא דזאת תורת הזב עם והדה בנדתה הוא דמפיק לה כדקתני בברייתא תורת הזב והדוה בנדתה זה שראה שתי ראיות:

31 והזרתם. אֵין נְזִירָה אֶלָּא פְרִישָׁה וְכֵן נָזֹרוּ אָחוֹר ישעיהו א', וְכֵן נְזִיר אֶחָיו בראשית מ"ט:

32 ולא ימתו בטמאתם. הֲרֵי הִכָּרֵת שֶׁל מְטַמֵּא מִקְדָּשׁ קָרוּי מִיתָה:

31 מזרחי פתח ↗

והזרתם אין נזירה אלא פרישה וכן נזורו אחור. דמלת והזרתם שרשו נזר אלא שנבלע הנו"ן בדגש הזי"ן כמו והצלתם את נפשותינו:

31 משכיל לדוד פתח ↗

והזרתם אין נזירה וכו׳. דלא תימא דוהזרתם כמו והזהרתם דמוזהרים ועומדים הן מן התורה ומה שייך לומר והזהרתם אלא ודאי לשון פרישה הוא והענין הוא מה שאמרו רבותינו ז״ל מכאן שצריך לפרוש מאשתו סמוך לוסתה וכמה עונה אחת ויש בזה מה״ת ויש מד״ס וכבר הארכתי בזה בחדושי על מסכת הוריות על לשון רש״י זלה״ה דשבועות ואין לי כאן מקום להאריך:

32 גור אריה פתח ↗

זאת תורת הזב בעל ראיה אחת ומהו תורתו וכו'. משמע ד"זאת תורת הזב" לא איירי רק בבעל ראיה אחת, ואילו "והזב את זובו" פסוק לג כולל בעל שתי ראיות ובעל שלש ראיות. אבל בתורת כהנים לא קאמר כך, וכך אמרו שם; '"זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע" – זה זב בעל ראיה אחת שהוא כבעל קרי, טובל וטהור בהערב שמשו, "והדוה בנדתה והזב" – בעל שתי ראיות שהוא נמי מטמא משכב ומושב, וצריך ביאת מים חיים ופטור מן הקרבן רש"י פסוק ג '. פירוש, מדכתיב "זאת תורת הזב" ולא הוצרך לכתוב, דהרי כתיב בסיפא דקרא "והזב את זובו", אלא הך "תורת הזב" לא איירי בזב דכתיב בסיפא דקרא, ומדהקיש זה הזב ל"אשר תצא ממנו שכבת זרע", וגם הקיש אותו לנדה, דכתיב "והדוה בנדתה", והוי ליה למכתב 'זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע והזב את זובו', אלא הקיש זה הזב לבעל קרי, וזהו זב של בעל ראיה אחת, דטובל וטהור לערב. וגם הקיש אותו לנדה, שיהא מטמא משכב ומושב כמו נדה פסוקים כ-כב, וזהו זב בעל שתי ראיות. כי זב דרישא דקרא הקיש אותו לשניהם, "והזב את זובו" לזב שלש ראיות הוא דאתא. אבל רש"י, מפני שפירש הפשט, פירש לפי פשוטו, ד"זאת תורת הזב" איירי בבעל ראיה אחת:

« רש"י על ויקרא ט״ו:כ״ה רש"י על ויקרא ט״ו:ל״ב »