רש"י על ויקרא י״ג:ג׳

« רש"י על ויקרא י״ג:ב׳ רש"י על ויקרא י״ג:ד׳ »

3 שפתי חכמים פתח ↗

בתוך הנגע. מה שפירש"י בתוך הנגע לומר לך אל תסבור לומר הפך לבן אם כשיש שער לבן סמוך לנגע סימן טומאה היא, ל"פ לך דוקא כשהן בתוך הנגע, וגם שלא תאמר אם נהפכו ללבן קודם שיהיה בו נגע סימן טומאה הוא, ל"פ בתוך הנגע. ותו קשה לרש"י כיון דכתיב קרא בתוך הנגע לומר דוקא שקידם הנגע לשער לבן, אבל קידם שער לבן לנגע טהור, ש"מ דלפעמים אף בלא נגע השער נהפך ללבן, וא"כ כשנהפך השער ללבן בתוך הנגע לא יהא טמא, דילמא שלא מחמת הנגע נהפך ללבן, דילמא קרה לו שום מקרה שנהפך. ועז"פ ומיעוט שער שנים, וכיון ששני שערות נהפכו ללבן בודאי אין זה מקרה כי אם מחמת הנגע הוא, דכל דבר שהוא הרבה אינו מקרה, ודו"ק ז"ל:

3 ברטנורא על התורה פתח ↗

הפך לבן מתחלה שחור והפך ללבן בתוך הנגע רש"י תפש שטתו כדעת ר' יהודה דהכי סבירא ליה אבל חכמים חולקים עליו דסבורים שאפי' היה לבן מתחלה שהוא סימן טומאה גם כן מהר"ר:

3 לבוש האורה פתח ↗

רש"י הפך לבן מתחלה שחור והפך ללבן בתוך הנגע ומיעוט שער שנים ע"כ פי' ס"ל לרש"י דשער בפתח תחת השי"ן ועי"ן פירושו הוא שער אחד ושער בציר"י תחת השי"ן הוא שם מן השערות וכולל שערות הרבה ולפחות כולל שתי שערות כמו שסיים דבריו ואמר ומיעוט שער שנים לכך על הפסוק שאמר הפך לבן לשון יחיד ומשמע דקאי על מלת שער שהוא לשון רבים ק' לו שהיה לו לומר הפכו ללבן ועל זה פי' ואמר מתחלה שחור ולא דוקא שחור אלא מראה אחר היה והפך ללבן וקאי הפך שהוא לשון יחיד על מראה השער דמראה לשון יחיד הוא וכאלו אמר הכתוב ומראה השער שבנגע הפך ללבן שכן דרך המקראות לקצר מלה במה שהוא מובן ממילא מן המקרא וכן פרש"י בפי' לעיל בפר' לך לך גבי ולא נשא אותם הארץ שפי' מרעה הארץ וקאי נסתר דלשון זכר של נשא על מלת מרעה החסר מן המקרא אלא שמובן מענין לשון המקרא וכן כוונת רש"י הוא בכאן דקאי נסתר דלשון הפך על מלת מראה החסר נ"ל ואח"כ סיים רש"י ומפרש את דבריו ואומר טעם לדבריו למה פי' כן משום דמיעוט שער שנים זה דעת רש"י בכאן והוא ברור בעיני נ"ל:

4 שפתי חכמים פתח ↗

לא ידעתי פירושו. נח"י נראה דהוקשה לו דהל"ל ואין מראה עמוק מן העור, וע"ז תירץ דאי הוי כתיב הכי הוי משמע דאין עמוק כלל, ואם כן הוי קשה למה צריך הסגר הואיל ואין בה מראה לבן ושערה לא הפך לבן, אבל השתא דכתיב ועמוק אין מראה, משמע דיש לו קצת עמקות, אבל אין עמוק מן העור ולא כדי שיעורו שלא הגיע לארבע מראות, ומ"מ הוא עמוק, ולפיכך והסגיר. וע"ז קאמר לא ידעתי פירושו, ר"ל פירוש שיעורו אי זה עמקות צריך הסגר ואיזה עמקות א"צ הסגר: וד"ד פירש גם כן בדרך זה ולשיטתו אזיל ע"ש. משום דקשה לו כיון דבהרת לבנה היא למה אינה עמוקה מן העור, דהא כל מראה לבנה עמוק מן השחור כמו שפירשתי, ומשום קושיא זו לא ידע רש"י לפרש טעמא דקרא, כן פירש הרמב"ן ז"ל. פירוש לפירושו דלדעת רמב"ם ורש"י כל ד' מראות עמוקים, ופירוש שאת שהוא גבוה מעט יותר מבהרת כן פירש"י בשבועות ד"ה ע"ב וכן פירש בכ"מ בהלכות צרעת פ"א ה"ו, אבל נעלם לפי שעה מב"י שרש"י פי' כן כמו שהוא מפרש לדעת הרמב"ם, משא"כ דעת תרגום יונתן ודעת ראב"ד דאין שאת אלא גבוה כפשטא דברייתא, ועמוק קאי רק אבהרת עזה, ואם נפרש ועמוק אין מראה לדעת ר"ע נגד העור אותו האדם שהוא לבן, והרי אמרו חכמים זה וזה כבינוני ר"ל גרמוני וכושי משימין צבע בינוני סביב הנגע, עדין קשה איזהו צבע בינוני דיש כמה מעלות ומדרגות בבינונים ולא ידע לפרש. נלי"ט: והרמב"ן ז"ל תיקן קושיא זו לפי פי' שפירש דעת רש"י ז"ל:

4 משכיל לדוד פתח ↗

ועמוק אין מראהו לא ידעתי פירושו. כוונת הרב ז״ל דאיכא למידק בלשון הכתוב דהול״ל ואין עמק מראהו א״נ ואין מראהו עמוק ואמאי כתיב בלשון מסורס ועמוק אין מראהו. ומתרץ דאי הוה כתיב ואין מראהו עמוק הוה משמע שאינו נראה עמוק כלל ואפ״ה והסגיר וליתא שאם אינו נראה עמוק כלל אינו נקרא נגע כלל ועיקר אלא צמח וא״צ הסגר מכל וכל וכמ״ש הרמב״ם בפ״א מהט״צ אלא הכא במאי עסקינן שנראה עמוק ואינו נראה באופן שאם נשאל לכהן יאמר לא ידעתי ושיעור לשון הפסוק כך הוא ועמוק כלומר והוא נראה עמוק. ושוב כתב אין מראהו וכו׳ כלומר ואינו נראה עמוק הא כיצד נראה ואינו נראה כדאמרן בזה הוא שכתוב והסגיר וזוהי כוונת רבינו באמרו לא ידעתי פרושו כלומר לא ידעתי הוי פירושו של לשון הכתוב. כך אני רגיל לפרש לשון רבינו בכל כה״ג שאין כוונתו להודיע צערו לרבים שלא ידע פירוש דבר זה שאם לא ידע הרי שתיקותו יפה מדיבורו. ועיין מה שכתבתי בס״פ תולדות בפ׳ אם יעקב ועשו ובפרשת וישלח על פסוק ויעל מעליו אלהים במקום וכו׳:

4 גור אריה פתח ↗

ועמוק אין מראהו וכו' לא ידעתי פירושו כו'. פירוש, אחר שכל מראה חמה עמוק מן הצל רש"י פסוק ג,ואחר שכתב "ואם בהרת לבנה היא", איך יתכן שאין מראה עמוק מן העור. והרמב"ן תירץ קושיא זאת, דכל מראה החמה עמוק מן הצל כאשר אין בו דבר שחור, אבל כאשר יש בו דבר שחור – מבטל, שלא נראה עמוק. וכאן מפני שיש בו שערות שחורות, אין נראה מראה הנגע עמוק. כך פירש הרמב"ן. וקשיא, שלא נכתב שיש שערות שחורות בנגע, רק שאין שם שיער לבן, ואפשר דגם שחורות אין בו, דכל שאין בו שער לבן – אף על גב שגם אין שחור בו – אין כאן סימן טומאה, דדוקא שער לבן הוא סימן טומאה נגעים פ"ז מ"ג, ואם כן הדרא קשיא לדוכתין. ועוד הקשה הרא"ם, דשער לבן סימן טומאה בשתי שערות רש"י פסוק ג, ולא שייך שיהיה עמוק בשביל שערות שתים, אף על גב דכל שערות הם שחורות, דבשביל דבר מועט כזה לא נראה עמוק:אמנם לאו כל מראה לבן נראה עמוק, דרש"י שינה לשון הגמרא, דלא קאמר בגמרא שבועות ו ע"ב רק 'כמראה חמה עמוקה מן הצל', ולא אמרו דמראה לבן הוא נראה עמוק, דדוקא שיש בו זוהר כמו מראה החמה, שיש בו זהרורית, הוא נראה עמוק. ומפני שמראה הנגע לובן שיש בו זוהר, לכך כתיב "ומראה הנגע עמוק", אבל סתם לבן אינו נראה עמוק. תדע לך דלאו בלובן תליא מלתא, דהא גבי צרעת הבית כתיב ר' להלן יד, לז "שקערורות ירקרק אדמדם ומראיהן שפל", ואף על גב דלאו דלבן הוא כלל, אלא מפני שהוא ירוק שבירוקים ואדמדם שבאדמדומים יש לו זוהר, לכך נראה שפל, ולא תליא מלתא בלובן. וכן בפירוש תמצא שיש לצרעת זהרורית, דכתיב דה"ב כו, יט "והצרעת זרחה במצחו", אמר לשון זריחה, מפני שיש לצרעת זהרורית זך, ולפיכך הוא עמוק. אבל שאר מראה לובן אינו עמוק. וכך הם דברי הרמב"ן:

5 שפתי חכמים פתח ↗

במראהו ובשיעורו הראשון. ומה דפירש"י עוד ובשיעורו הראשון לא שפירש זה על בעיניו אלא על מה דכתיב בקרא לא פשה הנגע אלא דעדין בשיעורו הראשון הוא. וא"ת מה צריך לפרש זה, הא כתיב בהדיא לא פשה הנגע, ועוד על הקרא היה לו לפרש לא פשה וכשיעורו הראשון, וע"ק מה דפירש"י והסגירו שנית הא פשה וכו' פשיטא מדכתיב והנה לא פשה והסגירו וכו', משמע הא פשה טמא מוחלט הוא. וי"ל דדעת רש"י בזה לומר כך צריך לדייק שהוא במראה הראשון וגם בשיעור הראשון שלא פשה הנגע אז צריך להסגיר שנית, ועדין לא טמא מוחלט, הא פשה טמא מוחלט הוא. אבל לא תדייק בעיניו דוקא שהוא במראה הראשון אז צריך להסגיר, אבל לא עמד במראה ראשון כגון שהוא מתלבן ביותר טמא מוחלט הוא, דזה אין שייך, דהא כבר לבן הוא ואין שייך שיהי' מתלבן יותר, אלא לדייק דוקא אם עמד במראה הראשון, דהיינו ליבון ראשון, וגם לא פשה היינו כשיעור ראשון, אז צריך להסגיר, אבל אם היה פשה הנגע ועומד בליבון ראשון אז טמא מוחלט הוא, אבל אם לא עמד בעיניו כגון שנתמעט בליבון אע"פ דפשה הנגע עדין לא טמא מוחלט, מדלא כתיב או לא פשה, דמשמע או זה או זה, כך הוא כללא דפירושו של הרא"ם ע"ש באורך. אך מה שהקשה שם למה שנו ג' סימני טומאה הם שער לבן ומחיה ופשיון, הא ד' הם ועמד במראיתן. ויש ליישב דלא שנו במשנה אלא אותן סימני טומאה דבשבוע ראשון, מה שאין כן עמד במראיתן דבשבוע שניה. ודו"ק נ"ל:

5 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו בְּמַרְאֵהוּ וּבְשִׁעוּרוֹ הָרִאשׁוֹן, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא י"ג:ה'. וְכָמוֹהוּ "וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח" במדבר יא ז, וְכֵן "כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא" יחזקאל א כב. אֲבָל בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים להלן פסוק לז שָׁנִינוּ, אֵין לִי אֶלָּא בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, בְּעֵינֵי תַּלְמִידוֹ מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר שם "וְאִם בְּעֵינָיו עָמַד הַנֶּתֶק" ויקרא י"ג:ל"ז. אִם כֵּן פֵּרוּשׁוֹ וְאִם בְּעֵינֵי הַכֹּהֵן הַנִּזְכָּר עָמַד הַנֶּגַע, כְּלוֹמַר שֶׁעָמַד עַל עָמְדוֹ, לֹא שִׁנָּה אֶת מְקוֹמוֹ וְלֹא פָּשָׂה לְמַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן. וְלָשׁוֹן מֻרְגָּל בְּדִבְרֵי חֲכָמִים כָּךְ "נִרְאֶה בְּעֵינַי", וְכֵן "וְעַתָּה תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ" מלכים ב א יד, בְּדַעְתְּךָ וּבְמַחְשַׁבְתְּךָ. וְיִרְמֹז הַכָּתוּב כִּי לְפִי מַרְאִית עֵינָיו יִשְׁפֹּט בַּפִּשְׂיוֹן, אֵינוֹ צָרִיךְ לִמְדֹּד אֶת הַנֶּגַע:

5 דברי דוד פתח ↗

בעיניו, במראהו ובשיעורו הראשון. קשה א"כ ל"ל אח"כ לא פשה. ונראה דע"כ צ"ל דבעיניו כולל כאן גם השיעור אע"ג דבכ"מ קאי על המראה לחוד כמו עין הבדולח עין הארץ, כאן א"א לומר דבעיניו קאי על המראה לחוד והשיעור נלמד מן לא פשה דא"כ הול"ל ולא פשה בוי"ו כיון שהוא תנאי שני, אלא ע"כ דלא פשה הוי פירוש על בעיניו דנכלל בו גם השיעור ואי לא כתיב אלא בעיניו לחוד הו"א דלא קאי אלא על המראה כמו בכ"מ ואי לא כתיב אלא ולא פשה הו"א דבמראה לית לן בה ע"כ אמר תחילה לשון כולל למראה גם לשיעור, ופירשו בלא פשה דמה שאמרתי לך בעיניו היינו גם לא פשה:

3 הפך לבן. מִתְּחִלָּה שָׁחֹר וְהָפַךְ לְלָבָן בְּתוֹךְ הַנֶּגַע; וּמִעוּט שֵׂעָר שְׁנַיִם:

4 עמק מעור בשרו. כָּל מַרְאֵה לָבָן עָמֹק הוּא, כְּמַרְאֵה חַמָּה עֲמֻקָּה מִן הַצֵּל:

5 וטמא אתו. יֹאמַר לוֹ טָמֵא אַתָּה, שֶׁשֵּׂעָר לָבָן סִימָן טֻמְאָה הוּא גְּזֵרַת הַכָּתוּב:

3 מזרחי פתח ↗

הפך לבן מתחלה שחור והפך ללבן בתוך הנגע. אינו רוצה לומר מתחלה קודם שנהפך ללבן היה שחור ואחר כך הפך לבן דזיל קרי בי רב הוא אלא הכי פירושא מתחלה קודם הנגע היה שחור או מראה אחר ואחר שבאה הנגע שינתה אותו ונהפך ללבן וזהו שאמר והפך ללבן בתוך הנגע הורה בזה שמאמר בתוך הנגע דבק עם הפך לא עם ושער ולכן אינו רוצה לומר שהשער שבתוך הנגע הפך לבן שהוא בלתי מורה על זמן ההפוך רק פירושו שהשער הפך לבן בתוך הנגע שהוא מורה אחר שבאה הנגע הפך לבן וזהו ששנינו בפרק רביעי ממסכת נגעים ומייתי לה במציעא בפרק השוכר את הפועלין ובתורת כהנים אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ואם שער לבן קדם לבהרת טהור:

3 משכיל לדוד פתח ↗

הפך לבן מתחלה וכו׳. דק״ל דהול״ל הפך ללבן ולזה פירש דמלת הפך שהוא פועל יוצא קאי אנגע ור״ל שהנגע הפך השער ועשאו לבן דבעינן דוקא שהבהרת קדמה לשער לבן ומ״ש מיעוט שער שנים עיין מ״ש התיו״ט בפ״ד דנגעים:

3 גור אריה על ויקרא פתח ↗

וזה סימנו בשער צהוב שנהפך. אף על גב דלא כתיב בקרא 'ושערה הפך צהוב' כדכתיב לעיל פסוק כ "ושערה הפך לבן", ומשמע אף על גב דלא הפך טמא, בתורת כהנים יליף לה; 'מה תלמוד לומר "נגע הנתק" פסוק לא, אלא להקיש הנתק לנגע, מה נגע אינו סימן טומאה אלא בהפך רש"י פסוק ג, אף בנתק אינו סימן טומאה אלא בהפך:

4 ברטנורא על התורה פתח ↗

ועמוק אין מראה מן העור לא ידעתי פירושו פי' לפי שפי' לעיל כל מראה חמה עמוקה מן הצל וכאן כתי' ואם בהרת לבנה היא ועמוק אין מראה מן העור וזה תימא איך איפשר שתהיה לבנה ולא תהיה עמוקה משאר העור לכך כתב לא ידעתי פירושו כלומ' לא ידעתי לפרש אותו באי זה אופן תהיה לבנה ואינה עמוקה:

4 דברי דוד פתח ↗

ועמוק אין מראה, לא ידעתי פירושו. דקשה דכל מראה לובן עמוק וא"כ הוא איך אפשר לומר שהנגע לבן ואין מראהו עמוק. והרמב"ן תירץ שאין שייך כאן עמוק כיון שלא השער הפך לבן ממילא שחור הוא והשחרות של השער מפזר ומבטל עומק הנגע. ואין פירוש זה מוסכם אצל המפרשים כי מה שייך ביטול עומק ע"י שער שחור שהם שנים ואחד עומד בקצה זה והאחר בקצה השני, ונעתיק פירוש התרגום יונתן שכתב ויחמי כהנא ית מכתשא במשך בישרא ושערא במכתשא אתהפך, לחיורא וחזוא דמכתשא עמיק למחוור כתלגא יתיר ממשך בישריה מכתש סגירותא היא, ואם בהקי חיוורתא פסידא היא במשך בישריה ועמיק לית חיזייה למיחוור כתלגא יתיר מן משכא ושעריה לא אתהפיך לחיוור כסידא ויסגר כהנא. ומשמעות התרגום לתרץ קושיא של רש"י שזכרנו, ואמר התרגום שפירוש הכתוב השני קאי על מראה כסיד שהיא אינה עמוקה כשלג. אלא שאני אומר על פירוש התרגום לא ידעתי פירושו, דקשה דהא אין חילוק בין שלג לסיד דתרווייהו אבות נגעים הם, ותו קשה במ"ש על פסוק השני דמיירי מכסיד והשער לא נתלבן כסיד הא מפורש ריש פ"ד דנגעים במשנה ששער לבן מטמא בכל מראה לובן דהיינו אפי' למטה מן ד' המראות, וא"כ מה זה שכתב שהשער הוא אינו כסיד, ואין לי ליישב התרגום אלא בדרך זה דהך ומראהו עמוק הוא תנאי לטומאה דהיינו דאין כאן טומאה אלא באם אנו רואין עומק המראה אז דוקא הוה טומאה ודאית, ופירוש הענין הזה הוא דלפעמים שאף עור הבשר הוא לבן קצת ואין שייך שם כמראה החמה אצל הצל כיון דשניהם לבנים ולובן האחד אינו מופלג מן לובן השני הבדל גדול מש"ה אם הננע הוא כשלג אז בודאי, יש הבדל גדול בינו ובין עור הבשר ע"כ טמא ודאי, אבל אם הנגע כסיד ועור הבשר ג"כ לבן אז אין הפרש גדול, ע"כ אין כאן עמוק מראהו של נגע אף על פי שהוא גדול יותר מלבנונית של העור והעור עצמו גם כן לבן ואז אין כאן טומאה ודאית אלא א"כ השער הוא כמראה הנגע אבל אם אינו כן אין כאן טומאה ודאית, ואע"פ שבשער קיימא לן דאין חילוק בו בין ד' מראות או למטה מהם היינו אם יש בנגע עמוק מראהו בפנינו בודאי, אבל לא בנדון זה, עפ"ז אמר שפיר דאין כאן טומאה ודאית כיון שאין עמוק מראהו אין כאן מראה השער כמו הנגע, ע"כ צריך הסגר, ואפשר לי לומר דגם רש"י ס"ל דרך זה אלא שאין לנו ראיה מן המשניות על זה החילוק, ע"כ אמר רש"י לא ידעתי פירושו ולא אמר איני יודע פירושו כמו שאמר בסוף תולדות על פסוק אם יעקב ועשו איני יודע מה מלמדנו, אלא דכאן יש לו פירוש על הפסוק כמו שזכרנו אלא שאינו יודע לו יסוד וראיה, כי דרכו של רש"י לכתוב כל דבריו ע"פ הגמרא או ת"כ משא"כ כאן. כנלע"ד נכון:

4 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ועמק אין מראה, לא ידעתי פירושו. ע"כ. וראה רמב"ן לפסוק ג ו"שפתי חכמים" אות צ, שבגלל ששערה לא הפך לבן, לכן אין המראה עמוק מן העור, כי השיער השחור מבטל את עומק מראה הנגע. וקצת קשה לי על רש"י, שהרי מפסוקנו היה צריך לדעת, שקביעתו האקסיומאטית בפסוק ג ד"ה עמק מעור בשרו אינה מוחלטת, וכי היא צריכה הגדלה כלשהי, וכדברי רמב"ן, ואילו מדבריו נראה כאילו יש כאן שני כתובים המכחישים זה את זה, ומכיון שהוא נוקט כראשון, ממילא השני מוקשה. ומסתבר שאומר כן משום מה שציטט בפסוק הקודם מ"תורת כהנים", שהרי גם כאן אומר הכתוב, "בהרת לבנה", והנה לובן זה אינו עמוק מסביבתו. וראה מהר"ם ור"ע ספורנו על אתר, שתירצו כל אחד בדרכו. וראה "תורה תמימה" פסוק ב, אות ט שכתב: וטעם הדבר שמראה הלבן נראה עמוק, נראה משום דעיקר כח הראיה שבעין הוא בשחור שבו, ולכן כתבו הטבעיים שדבר שחור מקבל הראיה יותר מדבר לבן, ולפי זה, כשרואה דבר לבן ושחור ביחד נראה לו כמו שהשחור קרובה אליו יותר מהלבן, וזהו הענין שמראה הלובן עמוק, כלומר רחוק. והנה לפי זה, אם אין מראה הלבן עמוק, סימן הוא שאין הלובן לבן ממש אלא רק נראית כלבנה, משום דאם היה לבן ממש בודאי היה המראה נראה עמוק, אחרי כי כפי שבארנו הוי העמקות בחינה על אמיתת מראה הלובן, וזה פירוש הפסוק הסמוך "ואם בהרת לבנה היא ועמוק אין מראה", רצונו לומר: אם היא לבנה כזו שאין מראה עמוק - סימן הוא שאין לבנוניתה לבן ממש אלא רק נראית לבנה, וכמו שיש הרבה סימני טומאה... ובכן קשה עלי להבין מה שכתב רש"י בפסוק ד הסמוך: ועמוק אין מראה - לא ידעתי פירושו, עכ"ל... והלא לפי מה שכתבתי יתפרש הענין כפשוטו, שאם היא בהרת לבנה כזו שאין מראה עמוק - סימן הוא שאינה לבנה ממש, ורק נראית כלבנה וכמו שכתבתי. וצ"ע. פ' אחרי מות תשמ"ט, פ' תזריע מצורע תשנ"א, תשנ"ג, תשנ"ט

5 מזרחי פתח ↗

בעיניו במראהו בשיעורו הראשון. פי' במראהו שאם כשראה הכהן את הנגע היתה עזה כשלג וגם בפעם השנית עזה כשלג וכשיעורו שאם יעיד ששיעירו כשיראה את הנגע בפעם הראשונה היה שיעורה כגריס ובשנייה ג"כ היתה כגריס זהו עמד בעיניו אבל לא ידעתי היכן מצא מלת עיניו בלשון רבי' מורה על המראה או על השיעור והלא שם המראה לעולם לשון יחיד הוא והיה ראוי לומר עמד בעיניו כמו ועינו כעין הבדולח כמין תרשיש אבל מלת בעיניו בלשון רבים לא נמצא כי אם מלשון עינים ממש ועוד שלא נמצא בשום מקום לא בלשון יחיד ולא בלשון רבים שיהיה מורה על השיעור ועוד שהשיעור כבר הוא כתוב בפי' במאמר לא פשה הנגע בעור שפירושו לא נשתנה שיעורו אבל אם נאמר שרש"י ז"ל כיון בפירוש מלת בעיניו בעניינו כמו יראה ה' בעיני שפירשוהו קצתם בענייני שאני בו עתה וכמו עין יעקב שתרגמו אנקלום כעין ברכתא דבריכינון יעקב אבוהון שפירושו כענין שברכם ובלשון חכמים מעין שמנה עשרה מעין כל ברכה וברכה שפירושם מענין כל ברכה וברכה יותרו כל הספקות כי אז יהיה פי' על עניניו במראהו ובשיעורו ומאמר לא פשה הנגע בעור הוא ביאור הענין האחד משני הענינים הנכללים במלת בעיניו שהוא השיעור ולכן לא כתב ולא פשה בוי"ו כמו שכתוב אחר זה והנה כהה הנגע ולא פשה ולכן מה שפירוש הרמב"ן על מאמר במראהו ובשיעורו של רש"י וכמוהו כעין הבדולח כעין הקרח הנור' אינו מחוור וכן מה שכתב עוד אבל בתורת כהנים שנינו אין לי אלא בעיני עצמו בעיני תלמודו מניין ת"ל ואם בעיניו עמד א"כ פירושו ואם בעיני הכהן הנזכר עמד הנגע כלומר שעמד על עמדו ולא שינה את מקומו ולא פשה לפי מראה עיני הכהן אינו מחוור שהרי לא שנו זה בת"כ אלא בנתק דלא כתיב ביה אלא ואם בעיניו עמד במקום וראהו הכהן והנה פשה אבל גבי בהרת דכתיב ביה בהדיא וראהו הכהן ביום השביעי והנה הנגע עמד בעיניו עכ"ל דלאו בעיניו של כהן הוא ולפיכך לא שנו בו בת"כ מה ששנו גבי נתק אלא אדרבה אמרו והנה הנגע עמד בעיניו שאם העז וכהה או אם כהה והעז כאלו לא כהה שפירושו שבתוך ימי הסגר דשבוע ראשון אם העז ונהיה לבן יותר ממה שראהו הכהן והדר כהה ואזל ליה הלבינות שבה והוה כי היכי דחזייה הכהן או אם כהה ועז כלומר אם כהה יותר ממה שראהו הכהן בתוך ימי הסגרו והדר העז והוי כי היכי דחזייה הכהן כאלו לא כהה כלל וכן פירש גם רבינו ישעיה הראשון ז"ל והנה הנגע עמד בעיניו שמצא הנגע במראהו ובמקומו ולא פשה וכן פירש גם רבינו שמשון ז"ל ואם בסוף השבוע עמד בעיניו במראה ובשיעירו הראשון שלא פשה חוזר ומסגיר שבעה ימים אחרים:

5 משכיל לדוד פתח ↗

בעיניו במראהו ובשיעורו וכו׳. פירוש דק״ל דהול״ל בעינו ופי׳ דקאי על שני דברים מראה ושיעור שאם שניהם כבתחלה אז יסגירנו שנית. דוק מינה הא אם לא עמד במראהו הראשון דהיינו נראה עמוק ואינו נראה כדלעיל אלא נהפך למראה כהה באופן שאינו נראה עמוק כלל אפי׳ עומד בשיעורו הראשון אין זו צרעת כלל ויטהרנו והכי נמי תידוק הא אם לא עמד בשיעורו אלא פיחת טהור אפילו עמד במראהו. ושוב קשיא ליה לרש״י למה הוצרך לכתוב עוד לא פשה הנגע היינו בכלל עמד בעיניו ולכך משני שהוצרך לדיוקא הא אם פשה אפילו עומד במראהו טמא מוחלט:

5 גור אריה פתח ↗

כמראהו וכשיעורו הראשון. הרמב"ן מפרש דברי רש"י שרוצה לומר כי "עיניו" מלשון "כעין הבדולח" במדבר יא, ז. והקשה הרא"ם, דלא מצינו לשון זה בלשון רבים רק בלשון יחיד, ואפשר כי לכך פירש רש"י תרתי 'במראהו ובשיעורו הראשון', כלומר דהאי "בעיניו" לשון רבים, רוצה לומר בכל עין שלו, דהיינו מראה ושיעור, וזהו "בעיניו". אבל קשה, דאיך יפול לשון "עין" על השיעור, דלא ימצא רק על המראה – "כעין הבדולח", "כעין תרשיש" יחזקאל א, טז, ויש לומר, דרש"י סובר דלשון "עין" נאמר על כל דבר שהוא דומה לדבר, דאף על גב דעיקר לשון "עין" נאמר על הצבע, מפני שהעין רואה הצבע לכך אמר "כעין תרשיש", וכיוצא בזה הרבה על לשון צבע, מפני שהעין רואה מראה הדבר, מכל מקום יבוא זה הלשון על כל דבר שהם שוים, אף כי אינם שוים במראה. וכך יש לפרש "בדד עין יעקב" דברים לג, כח, ותרגם אונקלוס שם 'כעין ברכתא דיעקב', ואמר זה הלשון על דברים הדומים. וזה הלשון גם כן שמשו חכמים בו – 'מעין הברכות', כך יש לפרש:אמנם יש לפרש גם כן דברי רש"י שפירש "בעיניו" כמשמעו, רוצה לומר עיני הכהן. ומפני שאמר "והנה הנגע עמד בעיניו", רוצה לומר באותו ראיה שראה אותם תחלת הנגע. וצריך לומר 'כמראהו וכשיעורו הראשון', דאם לא כן מאי "בעיניו" דקאמר, אלא רוצה לומר שהנגע עומד באותה ראיה שבתחלה. והוצרך לומר שניהם, שאם לענין השעור, לכתוב 'לא פשה ולא חסר'. ואם לענין המראה, לכתוב 'לא כהה', ומדכתיב "עמד בעיניו", רוצה לומר במראה ובשעור, וזה נכון:ומה שהוצרך למכתב אחר זה "ולא פשה", ולא סגי במה שכתוב "והנגע עומד בעיניו" דמשמע גם כן שלא פשה קושית הרא"ם, כדי שתידוק מיניה דווקא 'הא אם פשה טמא מוחלט', ולא תידוק שאם העז טמא מוחלט, דאף אם העז אינו טמא מוחלט אלא אם פשה נגעים פ"א מ"ג. וזהו שכתוב אחריו "והסגירו שנית", הא אם פשה – טמא מוחלט, לאפוקי אם העז – אינו טמא מוחלט. והדיוקא דמראיתו, לומר הא אם כיהה, והיינו כיהה מארבע מראות, שיצא מכלל קרום ביצה, והיא יותר כהה ממנה, הוא טהור. אבל אם היה תחלה כשלג ונעשה כהה עד קרום ביצה, אינו טהור:

« רש"י על ויקרא י״ג:ב׳ רש"י על ויקרא י״ג:ד׳ »