רש"י על ויקרא י״ג:ל״ט

« רש"י על ויקרא י״ג:ל״ח רש"י על ויקרא י״ג:מ׳ »

39 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה בהק, ...כאיש עדשן וכו'. כוונתו לאדם מנומש, וכל נמש כעין עדשה, והיה ראוי לבדוק, אם זה מיצירותיו הבלשניות של רש"י, וגם - למה לא נתקבלה המילה בלשוננו היום. פ' תזריע מצורע תשנ"ו

40 גור אריה פתח ↗

טהור הוא מטומאת נתקין. שאין לומר שהוא טהור לגמרי, דהא אחריו כתיב פסוק מב "וכי יהיה בקרחת נגע לבן אדמדם כו'":

40 משכיל לדוד פתח ↗

קרח הוא וכו׳ בשער לבן וכו׳. קשיא לי טובא דמשנה שלימה שנינו בספ״ו דנגעים הקרחת והגבחת מטמאות בב׳ סימנים במחי׳ ובפשיון והכי תניא בת״כ צרעת פורחת היא מלמד שמטמא במחיה. פורחת מלמד שמטמא בפשיון. היא מלמד שאינו מטמא בשער לבן שהיה בדין מה אם שחין ומכוה שאינם מטמאין במחיה מטמאים בשער לבן קרחת וגבחת שמטמאין במחיה אינו דין וכו׳ תלמוד לומר היא ע״כ. ואין להק׳ על הברייתא דאמאי אצטריך מיעוטא הואיל ולית בהו שיער שהרי נעשה קרחת. שזה כבר תירוץ הר״ש דמכל מקום דרך בעלי קרחה שנשאר להם באיזה מקום ב׳ וג׳ שערות והילכך אצטריך למעט איך שיהיה ק׳ על רש״י ז״ל דקאמר דמטמא נמי בשער לבן נגד המש׳ והת״כ. ותמהני מהרא״ם ז״ל שלא העיר בזה. וצ״ע:

39 כהות לבנת. שֶׁאֵין לֹבֶן שֶׁלָּהֶן עַז אֶלָּא כּוֹהֶה:

40 בהק. כְּמוֹ לֹבֶן הַנִּרְאֶה בִּבְשַׂר אָדָם אָדֹם, שֶׁקּוֹרִין רוש"ו, בֵּין חֲבַרְבּוּרוֹת אַדְמִימוּתוֹ, קָרוּי בֹּהַק, כְּאִישׁ עַדְשָׁן שֶׁבֵּין עֲדָשָׁה לַעֲדָשָׁה מַבְהִיק הַבָּשָֹר בְּלֹבֶן צַח:

39 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת בָּעוֹר וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל עוֹר הַנֶּגַע הִנֵּה הַפְּרִיחָה אֵינָהּ סִימַן טַהֲרָה עַד שֶׁתִּפְרַח בְּכָל הַגּוּף חוּץ מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים בַּמִּשְׁנָה נגעים פ"ח מ"ה שֶׁאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן. אִם כֵּן מַהוּ "אֵת כָּל עוֹר הַנֶּגַע", אֲבָל פֵּרוּשׁוֹ וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל עוֹר הַנֶּגַע וּמֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו, יֹאמַר שֶׁהָפַךְ לָבָן מְקוֹם הַנֶּגַע וְכָל הַגּוּף, הָא אִם הָפַךְ לָבָן כָּל הַגּוּף וּמַרְאֵה הַנֶּגַע חָזַר לְבֹהַק אוֹ נִתְרַפֵּא - טָמֵא הוּא:

40 מזרחי פתח ↗

קרח הוא טהור הוא מטומאת נתקין שאינו נדון בסימני ראש וזקן שהן מקום שער אלא בסימני נגע עור בשר שער לבן ומחיה ופשיון. כדתניא בריש תורת כהנים דבר הלמד מענינו כיצד ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא יכול יהא טהור מכל טומאה כשהוא אומר וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם דבר למד מענינו שאינו טהור מכל טומאה אלא מטומאת נתקים בלבד פי' שכיון שנקרחו הראש והזקן טהרו מטומאת נתקים שהם בסימני שער צהוב ופשיון וחזרו להיות כעור הבשר שהן בסימני שער לבן ומחיה ופשיון ובד' מראות נגעים כדלקמן דאלו בנתקים בין שהיה מראהו עמוק בין שלא היה עמוק אם יש בו אחד מסימני טומאה טמא ואלו בנגעי עור בשר אף על פי שיש בו כל שלשה סימני טומאה יחד אינו טמא אלא בתוך ארבע מראות נגעים דהיינו מקרום ביצה ולמעלה ולא נאמר בנתקים עמוק אלא לומר לך מה מראה עמוק בידי שמים אף נתק בידי שמים להוציא שנתקו אדם שהוא טהור אף על פי שיש בו שני סימנים של טומאה יחד:

40 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה קרח הוא טהור הוא, ...אלא בסימני נגעי עור בשר - בשער לבן ומחיה ופשיון. ע"כ. וראה הערת ר' אברהם ברלינר שכתב: "בשער לבן" אינו בכתבי יד ובדפוסים מוגהים והוספת תלמיד טועה הוא, שהרי שנינו בנגעים פ"י, מ"ו ומ"י שמטמא רק בשני סימנין - במחיה ובפסיון, ונפקי לה גם ב"תורת כהנים" מקרא. וכן ב"ספר הזכרון". אך גירסת דפו"ר היא כמו שלפנינו, אלא שהתיבה "מחיה" באה שם בלא ו"ו. פ' תזריע מצורע תשנ"א

« רש"י על ויקרא י״ג:ל״ח רש"י על ויקרא י״ג:מ׳ »