רש"י על ויקרא י״א:ל״ג

« רש"י על ויקרא י״א:ל״ב רש"י על ויקרא י״א:ל״ד »

1 שפתי חכמים פתח ↗

אלא מאוירו. כלומר, אם הגיע טומאה לאוירו ולא נגעה בו טמא ומגבו טהור אפילו נגעה בו טומאה, ויליף לה מכל אשר בתוכו יטמא, מה תוכו כשהכלי מטמא אוכלים שבתוכו אפילו לא נגע בהן הטומאה טמאים, דהא אפילו אם הי' הכלי מלא חרדל הכל טמא אע"פ שאין הכלי נוגע בכלם אלא מה שסמוך לדפנות, שאי אתה יכול לומר שזה מטמא את זה וזה מטמא את זה, שהרי אין אוכל מטמא אוכל, ועוד א"כ זה שני וזה שלישי, ואין שלישי מטמא רביעי אלא ע"כ מאויר כלי הם נטמאים, אף תוכו האמור באזהרת טומאה לכלי אע"פ שלא נגעה טומאה בכלי אלא תלויה בו טמא הכלי:

1 מזרחי פתח ↗

אל תוכו אין כלי חרס מטמא אלא מאוירו. בפרק קמא דחולין ת"ר אויר כלי חרס טמא וגבו טהור ומפרש בגמרא מה"מ דת"ר תוכו ואע"פ שלא נגע בו אתה אומר אף על פי שלא נגע בו או אינו אלא אם כן נגע בו רבי יונתן בן אבטולמוס אומר נאמר תוכו לטמא ונאמר תוכו ליטמא מה תוכו האמור לטמא אף על פי שלא נגע אף תוכו האמור ליטמא אף על פי שלא נגע בו והתם מנלן אמר רבי יונתן התורה העידה על כלי חרס ואפילו מלא חרדל ופרש"י אויר כלי חרס שהגיעה טומאה לאוירו ולא נגעה בו וגבי טהור אפילו נגעה בו נאמר תוכו לטמא כשהכלי מטמא אוכלין שבתוכו דכתיב כל אשר בתוכו יטמא ונאמר תוכו ליטמא כשהכלי מקבל טומאה מן השרץ דכתיב כל אשר יפול מהם אל תוכו מה תוכו האמור לטמא אף על פי שלא נגע הכלי למה שבתוכו הוא מטמא כל אוכלין ומשקין הנתונין באוירו כדמפרש רבי יונתן התורה העידה על כלי חרס ואפילו מלא חרדל שהכלי אינו נוגע בכלו אלא במה שסמוך לדפנות מטמאין מן האויר שאי אתה יכול לומר שזה מטמא את זה שהרי אין כביצה בכל אחד ועוד שאין אוכל מטמא אוכל ועוד אם כן זה שני וזה שלישי והשלישי לא יעשה רביעי אף תוכו האמור ליטמא שהיא אזהרת טומאה לכלי אף על פי שלא נגעה טומאה בו אלא תלויה באוירו טמא וא"ת והלא הני תרי תוכו דכתיבי בקרא מצרך צריכי להו חד לגופיה שיטמא הכלי חרס כל אוכלין ומשקין שבאוירו אף על פי שלא נגע בהם וחד למעוטי תוכו של זה ולא תוכו של אחר שאין שום כלי מטמא מאוירו אלא כלי חרס בלבד וכיון דצריכי להו היכי דרשינן להו לגזרה שוה והא בעינן מופנה וליכא כבר תרצו בגמרא ארבעה תוכי כתיבי תוך תוכו תוך תוכו פי' הני תרי תוכו דכתיבי בקרא ד' הוו דבכל חד מנייהו היי מצי למכתב תוך וכתב תוכו למדרש תוך תוכו חד לגופיה כדלעיל וחד לג"ש וחד לתוכו של זה ולא תוכו של אחר וחד לתוכו ולא תוך תוכו שאם היה כלי מונח בתוך כלי חרס ופי הפנימי למעלה מפי החיצון כדמפרש בת"כ ואוכלין ומשקין בפנימי וטומאה באויר החיצון אין האוכלים טמאין דלאו תוכו דכלי חרס נינהו אלא תוך תוכו ולא מיבעיא אם היה הפנימי של חרס דמציל דמכיון דאינו מטמא מגבו לא נטמא וחוצץ בפני הטומאה שבאויר החיצון אלא אפילו אם היה הפנימי כלי שטף דמיטמא מגבו ואיכא למימר לא יתוץ בפני הטומאה מציל על האוכלין שבתוכו שהרי גם הוא לא נטמא וחוצץ דאי משום דנגע בחיצון חיצון ראשון הוא ואין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה ואי משום דקאי באויר כלי חרס וכתיב וכל אשר בתוכו יטמא הני מילי אוכלין ומשקין אבל כלים אינה מטמאין דתניא בפסחים יכול כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס ת"ל וכל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכל ומשקין מטמאין מאויר כלי חרס ואין כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס ואם תאמר למה לי גזרה שוה דתוכו תוכו ללמד שכלי חרס מיטמא מאוירו תיפיק לי דמדאצטריך הוא לגבי צמיד פתיל לומר האי הוא דכי אין צמיד פתיל עליו טמא הא יש צמיד פתיל עליו טהור הא כל הכלים בין שיש צמיד פתיל עליהם בין שאין צמיד פתיל עליהם מיטמאין מכלל דכלי חרס מקבל טומאה מאוירו דאי אינו מקבל טומאה מאוירו למה לי הוא הא כיון דכלי חרס אינו מיטמא מאוירו תו ליכא למעבד ק"ו שלא יהיו שאר כלים מיטמאין מגבן אלא מתוכן ובנגיעה כבר תרצו התוספות בזה דכל כמה דלא ידעינן דכלי חרס מיטמא מאוירו לא מצינן למדרש מכל כלי פתוח אי זהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו והוה מוקמינן ליה בכל הכלים ולא הוה ידעינן היאך נדרוש הפסוק ומאי למדרש מהוא ונראה לי שכך פירושו דאי לאו ג"ש דתוכו תוכו דמלמד לנו דכלי חרס מיטמא מאוירו לא הוה ידעינן לפרושי מפתוח אי זהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו שפירושו אי זהו כלי שממהרת הטומאה לבדו דרך פתחו דהיינו מאוירו הוי אומר זה כלי חרס וכשלא היינו יודעין באי זה כלי קאי לא היינו יודעין היאך נדרוש הפסוק של כל כלי פתוח ולא שהמיעוט של הוא קאי בכלי חרס עד שנלמוד ממנו שבא למעט שאר כלים מדין כלי חרס דלא נילף מיניה מק"ו שלא יטמאו מגבן וא"כ לא היינו יודעים שהכלי חרס מקבל טומאה מאוירו אי לאו ג"ש דתוכו תוכו וא"ת הא מדכתב רחמנא תוכו ודרשינן מינה ולא תוך תוכו ש"מ דמקבל טומאה מאוירו כבר תרצו התוספות דאפילו לא מקבל טומאה מאוירו כיון דמטמא אחרים מאוירו אצטריך שפיר לאוכלין הנתלין תוך תוכו דטהורין אבל מדדרשינן תוכו של זה ולא תוכו של אחר ליכא למשמע דמיטמא מאוירו משום דה"א אם אינו ענין ליטמא תנהו ענין לטמא תוכו של זה מטמא אחרים מאוירו ולא תוכו של אחר אי נמי הוה אמינא תוכו של זה מקבל טומאה במגע ולא תוכו של אחר שלא יקבלו טומאה שאר כלים אפי' במגע אלא מגבן כמו שתרצו התוספות:

1 גור אריה פתח ↗

אין כלי חרס מקבל טומאה אלא מאוירו. דהא כתיב "אל תוכו". ואם תאמר, מנא לן דמאוירו מטמא, שמא לא יטמא אלא מתוכו בנגיעת הכלי, בפרק קמא דחולין סוף כד ע"ב מקשה זה, ומתרץ התם, נאמר "תוכו" ליטמא, שיקבל הכלי טומאה, דכתיב "וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו", ונאמר "תוכו" לטמא, שמטמא הכלי חרס אחרים, דכתיב "כל אשר בתוכו יטמא", מה "תוכו" האמור שמטמא כלי חרס, אף על גב דמה שבתוכו לא נגע בכלי חרס – טמא מה שבתוכו, דהתורה העידה על כלי חרס שמטמא מה שבתוכו אפילו מלא חרדל, דכתיב "כל אשר בתוכו יטמא". והשתא על כרחך החרדל הזה מאוירו הוא שנטמא, דאין לומר מפני שנגע החרדל לכלי, אם כן לא יטמא אלא הנוגע בדופן הכלי, ולמה יטמא הכל. דלא מצינו רק שני לחולין, ושלישי לתרומה, ורביעי בקדש, אבל שיטמא עד מאה – זה אינו. ועוד, דאין אוכל מטמא אוכל פסחים יד.. ואם כן, על כרחך כל החרדל כאחד נטמא מאוירו, אף "תוכו" האמור לטמא, שמקבל הכלי טומאה, אף על גב שלא נגע. ואף על גב ד"תוכו" השני מצריך צריכי לגופיה, ללמוד שמטמא מה שבתוכו, ואיך נלמוד גזירה שוה, מתרץ התם דמיותר הוא, דלא הוה ליה למכתב רק 'וכי יפול אל תוך כלי חרס', מאי "תוכו", לדרשא אתיא:

2 שפתי חכמים פתח ↗

חוזר ומטמא. מדלא כתיב כל אשר יגע בתוכו אלא אפילו לא נגע אלא שבא לאוירו טמא: א"נ לא שהכלי הוא כאלו מלא טומאה ומה שבתוכו נוגע בו, דא"כ למה נתמעטו כלים מליטמא מאויר כלי חרס כדלקמן ברש"י, אלא ודאי הכלי עצמו קבל טומאה מהשרץ שבאויר, והכלי נעשה ראשון וחוזר ומטמא מה שבתוכו לעשותו שני, ונתמעטו כלים שאין כלי ראשון מטמא כלי. הרא"ם:

3 שפתי חכמים פתח ↗

שאין לו טהרה. כלומר, אם אתה רוצה לטהרו מידי טומאתו, שבריהו עד שלא יהא ראוי לתשמישו הראשון, שאם עשוי לאוכלין ינקבהו עד שיוציא זתים, ואם למשקה עד שינקב ככונס משקה:

1 אל תוכו. אֵין כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא אֶלָּא מֵאֲוִירוֹ חולין כ"ד:

2 כל אשר בתוכו יטמא. הַכְּלִי חוֹזֵר וּמְטַמֵּא מַה שֶּׁבַּאֲוִירוֹ:

3 ואתו תשברו. לִמֵּד שֶׁאֵין לוֹ טָהֳרָה בַּמִּקְוֶה:

1 רש"י על במדבר פתח ↗

וכל כלי פתוח. בִּכְלִי חֶרֶס הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁאֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה מִגַּבּוֹ אֶלָּא מִתּוֹכוֹ, לְפִיכָךְ אִם אֵין מְגוּפַת צְמִידָתוֹ פְּתוּלָה עָלָיו יָפֶה בְּחִבּוּר, טָמֵא הוּא, הָא אִם יֵשׁ צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָהוֹר שם כ"ה:

1 משכיל לדוד פתח ↗

אל תוכו אין כ״ח וכו׳. קושטא דמלתא קאמר רבינו ומיהו מהכא ליכא הוכחה לומר דכ״ח אינו מיטמא מגבו אלא מאוירו דאיברא דכתיב אל תוכו ומיהו מצי׳ למימר שהכתוב לא בא אלא להוסיף לו טומאה על שאר כלים שהם אינם מיטמאין מאוירן אלא בנגיעה בין מגבן בין מתוכן. וקמ״ל הכא דבכ״ח אפילו מאוירו מקבל טומאה ולעולם דאיכא למימר דמגבו נמי מקבל טומאה מק״ו משאר כלים שאינם מטמאין מאוירן מיטמאין מגבן. כ״ח אינו דין וכו׳ אלא דנפקא ליה מיעוטא לכ״ח שאינו מיטמא מגבו מקר׳ דכל כלי פתוח אשר אין צמיד וכו׳ איזהו כלי שטומאה קודמת לפתחו וכו׳ זה כ״ח כדאיתא בגמרא פרק קמא דחולין אמתניתין דטהור בכל הכלים טמא בכלי חרש:

2 מזרחי פתח ↗

כל אשר בתוכו יטמא הכלי חוזר ומטמא מה שבתוכו. לא שהכלי כאילו הוא מלא טומאה וכל מה שבתוכו הוא נוגע בטומאה והוי ראשון לטומאה דא"כ למה נתמעטו הכלים מליטמא מאויר כלי חרס כדלקמיה וכמו ששנינו בברייתא ולא הטומאה עצמה ננעה בהן והרי הן מקבלין טומאה מאב הטומאה אלא עכ"ל שהכלי הוא המקבל טומאה מהשרץ התלוי באוירו אף על פי שלא נגעה בו כדלעיל ונעשה הכלי ראשון לטומאה וחוזר הכלי ומטמא מה שבתוכו ונעשה שני לטומאה ולפיכך נתמעטו הכלים מלקבל טומאה מאוירן מפני שאין הכלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה וזהו ששנינו השרץ שנמצא בתנור הפת שבתוכו שנייה שהתנור תחלה:

3 מזרחי פתח ↗

ואותו תשבורו למד שאין לו טהרה במקוה. וכדתניא בתורת כהנים ואותו תשבורו מלמד שאין לו טהרה אלא שבירתו כלומר אין אתה רוצה לטהרו מידי טומאתו שברהו עד שלא יהא ראוי לתשמיש שאם היה עשוי לאוכלין ינקוב אותו עד שיהא מוציא זיתים ואם היה עשוי למשקין ינקוב אותו עד שיהא כונס משקה בתוכו כשמניחין אותו על המשקה אבל אין לו טהרה אחרת חוץ מזו למדנו שאין לי טהרה במקוה מידי טומאתו כמו שאין לו טהרה בהגעלה מידי איסורו ואע"פ שלגבי טהרתו מידי איסורו יש טעם בדבר שהתירה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דפיו לעולם ואלו לגבי טהרתו מידי טומאתו אין טעם בדבר כלל מכל מקום גזרת הכתוב הוא כן:

« רש"י על ויקרא י״א:ל״ב רש"י על ויקרא י״א:ל״ד »