רש"י על שופטים ט׳

« רש"י על שופטים ח׳:ל״ה רש"י על שופטים י׳:א׳ »

13 ברכות פתח ↗

כָּאן לְאַחַר בְּרָכָה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: כׇּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה כְּאִילּוּ גּוֹזֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאוֹמֵר אֵין פָּשַׁע חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית״. וְאֵין ״אָבִיו״ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲלֹא הוּא אָבִיךְ קָּנֶךָ״, וְאֵין ״אִמּוֹ״ אֶלָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ״. מַאי ״חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית״? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: חָבֵר הוּא לְיָרׇבְעָם בֶּן נְבָט שֶׁהִשְׁחִית אֶת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא רָמֵי: כְּתִיב ״וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְגוֹ׳״. לָא קַשְׁיָא: כָּאן בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? — לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ״ — יָכוֹל דְּבָרִים כִּכְתָבָן, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״ — הַנְהֵג בָּהֶן מִנְהַג דֶּרֶךְ אֶרֶץ, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אֶפְשָׁר אָדָם חוֹרֵשׁ בִּשְׁעַת חֲרִישָׁה, וְזוֹרֵעַ בִּשְׁעַת זְרִיעָה, וְקוֹצֵר בִּשְׁעַת קְצִירָה, וְדָשׁ בִּשְׁעַת דִּישָׁה, וְזוֹרֶה בִּשְׁעַת הָרוּחַ, תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם — מְלַאכְתָּן נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וְגוֹ׳״, וּבִזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם — מְלַאכְתָּן נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי עַצְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּלֶאכֶת אֲחֵרִים נַעֲשֵׂית עַל יָדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָבַדְתָּ אֶת אוֹיְבֶךָ וְגוֹ׳״. אָמַר אַבָּיֵי: הַרְבֵּה עָשׂוּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְעָלְתָה בְּיָדָן. כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָן. אֲמַר לְהוּ רָבָא לְרַבָּנַן: בְּמָטוּתָא מִינַּיְיכוּ, בְּיוֹמֵי נִיסָן וּבְיוֹמֵי תִּשְׁרֵי לָא תִּתְחֲזוֹ קַמַּאי, כִּי הֵיכִי דְּלָא תִּטַּרְדוּ בִּמְזוֹנַיְיכוּ כּוּלָּא שַׁתָּא. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעַאי: בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים. דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים עָשׂוּ תּוֹרָתָן קֶבַע וּמְלַאכְתָּן עֲרַאי, זוֹ וָזוֹ נִתְקַיְּימָה בְּיָדָן. דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁעָשׂוּ מְלַאכְתָּן קֶבַע וְתוֹרָתָן עֲרַאי, זוֹ וָזוֹ לֹא נִתְקַיְּימָה בְּיָדָן. וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעַאי: בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים. דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מַכְנִיסִין פֵּירוֹתֵיהֶן דֶּרֶךְ טְרַקְסְמוֹן כְּדֵי לְחַיְּיבָן בְּמַעֲשֵׂר, דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים מַכְנִיסִין פֵּירוֹתֵיהֶן דֶּרֶךְ גַּגּוֹת, דֶּרֶךְ חֲצֵרוֹת, דֶּרֶךְ קַרְפֵּיפוֹת, כְּדֵי לְפׇטְרָן מִן הַמַּעֲשֵׂר. דְּאָמַר רַבִּי יַנַּאי: אֵין הַטֶּבֶל מִתְחַיֵּיב בְּמַעֲשֵׂר עַד שֶׁיִּרְאֶה פְּנֵי הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת״. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ חָצֵר קוֹבַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ״. חוּץ מִן הַיַּיִן וְכוּ׳: מַאי שְׁנָא יַיִן? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּאִשְׁתַּנִּי לְעִלּוּיָא אִשְׁתַּנִּי לִבְרָכָה, וַהֲרֵי שֶׁמֶן, דְּאִשְׁתַּנִּי לְעִלּוּיָא וְלָא אִשְׁתַּנִּי לִבְרָכָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, וְכֵן אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁמֶן זַיִת מְבָרְכִין עָלָיו ״בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ״. אָמְרִי: הָתָם מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר. הֵיכִי נְבָרֵיךְ? נְבָרֵיךְ ״בּוֹרֵא פְּרִי הַזַּיִת״ — פֵּירָא גּוּפֵיהּ ״זַיִת״ אִקְּרִי. וּנְבָרֵיךְ עֲלֵיהּ ״בּוֹרֵא פְּרִי עֵץ זַיִת״? אֶלָּא אָמַר מָר זוּטְרָא: חַמְרָא — זָיֵין, מִשְׁחָא — לָא זָיֵין. וּמִשְׁחָא לָא זָיֵין? וְהָתְנַן הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן — מוּתָּר בַּמַּיִם וּבַמֶּלַח. וְהָוֵינַן בַּהּ: מַיִם וּמֶלַח הוּא דְּלָא אִקְּרִי ״מָזוֹן״, הָא כׇּל מִילֵּי אִקְּרִי ״מָזוֹן״. נֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל, דְּאָמְרִי אֵין מְבָרְכִין ״בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת״ אֶלָּא בַּחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין בִּלְבַד. וְאָמַר רַב הוּנָא: בְּאוֹמֵר ״כׇּל הַזָּן עָלַי״. אַלְמָא מִשְׁחָא זָיֵין! אֶלָּא, חַמְרָא סָעֵיד, וּמִשְׁחָא לָא סָעֵיד. וְחַמְרָא מִי סָעֵיד? וְהָא רָבָא הֲוָה שָׁתֵי חַמְרָא כׇּל מַעֲלֵי יוֹמָא דְפִסְחָא כִּי הֵיכִי דְּנִגְרְרֵיהּ לְלִבֵּיהּ וְנֵיכוֹל מַצָּה טְפֵי? טוּבָא — גָּרֵיר, פּוּרְתָּא — סָעֵיד. וּמִי סָעֵיד כְּלָל?! וְהָכְתִיב: ״וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד וְגוֹ׳״ — נַהֲמָא הוּא דְּסָעֵיד חַמְרָא לָא סָעֵיד! אֶלָּא, חַמְרָא אִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי: סָעֵיד וּמְשַׂמַּח. נַהֲמָא מִסְעָד סָעֵיד, שַׂמּוֹחֵי לָא מְשַׂמַּח. אִי הָכִי נְבָרֵיךְ עֲלֵיהּ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת! לָא קָבְעִי אִינָשֵׁי סְעוֹדְתַּיְיהוּ עִלָּוֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרָבָא: אִי קָבַע עִלָּוֵיהּ סְעוֹדְתֵּיהּ מַאי? אָמַר לֵיהּ: לִכְשֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר אִי הָוֵי קְבִיעוּתָא. הַשְׁתָּא מִיהָא בָּטְלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כׇּל אָדָם. גּוּפָא. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, וְכֵן אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁמֶן זַיִת מְבָרְכִין עָלָיו ״בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ״. הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא דְּקָא שָׁתֵי לֵיהּ מִשְׁתָּא — אוֹזוֹקֵי מַזִּיק לֵיהּ. דְּתַנְיָא: הַשּׁוֹתֶה שֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה — מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. הַסָּךְ שֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה — מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וּמְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. אֶלָּא דְּקָא אָכֵיל לֵיהּ עַל יְדֵי פַּת. אִי הָכִי, הָוְיָא לֵיהּ פַּת עִיקָּר וְהוּא טָפֵל. וּתְנַן, זֶה הַכְּלָל: כׇּל שֶׁהוּא עִיקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה — מְבָרֵךְ עַל הָעִיקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה! אֶלָּא דְּקָא שָׁתֵי לֵיהּ עַל יְדֵי ״אֲנִיגְרוֹן״, דְּאָמַר רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: ״אֲנִיגְרוֹן״ — מַיָּא דְסִלְקָא, ״אַנְסִיגְרוֹן״ — מַיָּא

22 איש לשבטו; שופטים פתח ↗

וישר אבימלך על-ישראל שלש שנים שופטים ט, כב, "לא כתיב וישפוט כי לא שפט רק שר בחזקה"5מלבי"ם שופטים ט כב. "על כרחם נהג רבנות ובגאווה"6רש"י שם. אבימלך היה הראשון שהעז להתנשא על ישראל. תקיפותו הריקה של הגבר הפוחז הועילה לו לשעתו, והאומה בדלדולה הרוחני נכבשה לרגליו. רק האינטואיציה הנשית של "כנסת ישראל" לא יכלה להשלים עם ההתנשאות הזו, ומראש מגדל עֹז השליכה עליו אשה אחת פלח רכב "ותרץ את-גלגלתו" ט, נג. כמה עלוב היה אבימלך באותה שעה, כשברגעי חייו האחרונים ניסה לשמור על ניצוץ כבוד מזויף "ויקרא מהרה אל-הנער נשא כליו ויאמר לו שלף חרבך ומותתני פן-יאמרו לי אשה הרגתו, וידקרהו נערו וימת" ט, נד. האם הנער עשה זאת לכבודו של אבימלך? והרי גם שאול ביקש בקשה דומה, "ולא אבה נשא כליו כי ירא מאד"7שמואל א' לא ד., למרות שהסיבה של שאול היתה מוצדקת "פן-יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו-בי". נערו של שאול כיבד את מלכו ואהבו וכשראה ששאול נפל על חרבו, "ויפל גם-הוא על-חרבו וימת עמו". ואילו כאן, מיד כאשר סיים ה"מלך" את בקשתו "וידקרהו נערו וימות" ללא היסוס ובלי כל רגש, ולנו לא נותר אלא לחשוד, שהנער הרגיש הקלה ושיחרור מהסיוט.

1 וּפֹחֲזִים. בְּהוּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לַעֲשׂוֹת בְּלֹא תְבוּנָה:

2 עִם אֵלוֹן מֻצָּב. תרגום: מֵישַׁר קָמְתָא - מִישׁוֹר שֶׁהָיוּ בּוֹ מַצֵּבוֹת:

3 הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים. מָשָׁל הוּא:

4 לַזַּיִת. עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז שופטים א:יג, הַבָּא מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה שֶׁנִּקְרָא זַיִת, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיהו יא:טז: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר וְגוֹ׳:

5 דִּשְׁנִי. לְשׁוֹן שׁוּמָן:

6 לַתְּאֵנָה. דְּבוֹרָה:

7 אֶת מָתְקִי. דְּבַשׁ דְּבוֹרִים:

8 לַגֶּפֶן. גִּדְעוֹן, שֶׁהוּא מִזֶּרַע יוֹסֵף שופטים ו:יא, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בראשית מט:כב בֵּן פֹּרָת, ותרגם שם אונקלוס: כְּגוּפָן דִּנְצִיב וְכוּ׳:

9 הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים. שֶׁאֵין אוֹמְרִים הַלְוִיִּם שִׁיר שֶׁל הַקָּרְבָּן אֶלָּא עַל הַנְּסָכִים:

10 אֶל הָאָטָד. ספינ״ה בְּלַעַ״ז:

11 אִם בֶּאֱמֶת. שֶׁאֲנִי הָגוּן לַמַּלְכוּת:

12 וַיָּשַׂר. עַל כָּרְחָם נָהַג רַבָּנוּת וּבְגַאֲוָה:

13 רוּחַ רָעָה. שִׂנְאָה, שלנ״ש מלטלינ״ט בְּלַעַ״ז:

14 גַּעַל בֶּן עֶבֶד. מֵאוּמָּה אַחֶרֶת הָיָה:

15 וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים. תרגום: וַעֲבַדוּ חַנְגִין:

16 מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם. מִי אֲבִימֶלֶךְ לִהְיוֹת שַׂר עַל שְׁכֶם וּמִי שְׁכֶם לִהְיוֹת עֲבָדִים לַאֲבִימֶלֶךְ, הֲלֹא בֶּן יְרֻבַּעַל הָיָה אֲבִימֶלֶךְ מִן עָפְרַת אֲבִי הָעֶזְרִי לעיל ו:יא:

17 וּזְבֻל פְּקִידוֹ. וְזֶה פְּקִיד הָעִיר שֶׁשְּׁמוֹ ׳זְבוּל׳, פְּקִידוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ הוּא, וַאֲדוֹנָיו אֵין לוֹ מִשְׁפַּט מְלוּכָה בָּעִיר וְאַף פְּקִידוֹ אֵינוֹ כְּלוּם:

18 עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר. אִם בָּאתֶם לִקְנוֹת לָכֶם אֲדוֹנִים, בֹּאוּ וְעִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר, שֶׁהָיָה נְשִׂיא הָאָרֶץ מִקֶּדֶם בראשית לד:ב:

19 וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ. לַאֲבִימֶלֶךְ:

20 וַיֹּאמֶר לַאֲבִימֶלֶךְ. וַיֹּאמֶר גַּעַל בִּפְנֵי זְבוּל, הוֹדִיעַ לַאֲבִימֶלֶךְ:

21 רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵאָה. מִן הַמָּקוֹם שֶׁאַתָּה שָׁם, וְנִרְאֶה אֶת גְּדֻלָּתְךָ:

22 בְּתָרְמָה. כְּמוֹ בְּמִרְמָה, בְּתַרְמִית, כְּלוֹמַר: בַּלָּט וּבַסֵּתֶר:

23 אַרְבָּעָה רָאשִׁים. אַרְבָּעָה כִּתּוֹת:

24 מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ. תרגום: מִן תּוּקְפָא דְאַרְעָא, מֵהַר הַגָּבוֹהַּ שֶׁבְּכֻלָּם:

25 אֵלוֹן מְעוֹנְנִים תרגום: מֵישַׁר מְעוֹנְנִים:

26 וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה. אַנְשֵׁי שְׁכֶם:

27 וַיַּגִּידוּ. הַמַּגִּידִים לַאֲבִימֶלֶךְ, שֶׁיָּצְאוּ בְּנֵי הָעִיר אֶל הַשָּׂדֶה לַעֲשׂוֹת חֶפְצֵיהֶם:

28 פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר. שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִיכָּנֵס:

29 צְרִיחַ. יַעַר שֶׁכָּפוּ אִילָנוֹת וּפְסָגִים סָבִיב סָבִיב, וְקוֹרִין אוֹתוֹ פלייש״ר בְּלַעַ״ז:

30 בֵּית אֵל בְּרִית. אוֹתוֹ צְרִיחַ הָיָה שֶׁל בַּעַל בְּרִית, שֵׁם שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, וְצַלְמוֹן פסוק מח, יַעַר הָיָה שָׁם וְיֵשׁ פּוֹתְרִין: צְרִיחַ, וודו״י בְּלַעַ״ז שֶׁעוֹשִׂין בַּקַּרְקַע:

31 שׂוֹכַת עֵצִים. עֲנַף עֵצִים:

32 פֶּלַח רֶכֶב. חֲתִיכַת אֶבֶן שֶׁל רֵחַיִם הָעֶלְיוֹנָה הַקְּרוּיָה רֶכֶב:

33 וַתָּרִץ. וַתְּרוֹצֵץ:

34 פֶּן יֹאמְרוּ לִי. פֶּן יֹאמְרוּ עָלַי:

« רש"י על שופטים ח׳:ל״ה רש"י על שופטים י׳:א׳ »