רש"י על שופטים ו׳:י״ד

« רש"י על שופטים ו׳:י״ג רש"י על שופטים ו׳:ט״ו »

14 איש לשבטו; שופטים פתח ↗

בשלב זה התערב הקב"ה עצמו בשיחה. הוא לא הניח למלאך להגיב, אלא פנה בעצמו אל גדעון וחיזקו בברכה "לך בכחך זה והושעת את-ישראל" שופטים ו, יד. נראה כאילו עצם תגובתו של גדעון שימחה את הקב"ה, ולכן התעלם ממשמעותה המילולית, ושמחה זו היתה כשמחתו של רופא השמח בתגובה רפלקסית בריאה בשעה שמכה על עצב של חולה, אפילו אם כתוצאה מהתגובה נגרמת אי נעימות. אך לא רק זאת, גם את תוכן דבריו של גדעון פירש הקב"ה כתביעה להעמיק ולהתיחס לעם ישראל על פי סגולתם, שאינה נבחנת על פי מעשיהם. ריבונו-של-עולם התיחס לעצם כוונתו של גדעון ולא למשמעותן הפשוטה של המילים. יתכן שלגדעון עצמו היה קשה להגדיר לעצמו את כוונתו, ולכן נשמעה זעקתו כהטחת דברים כלפי שמיא. התיחסות לדבריו במישור השטחי, המילולי עלולה היתה לאבד את ניצני ההתעוררות של גדעון, ולכן "ויפן אליו ה'" עצמו, "ויאמר לך בכחך זה", "בכח הזכות הזה שלמדת סנגוריא על בני, כך דרש ר' תנחומא"12רש"י שופטים ו יד..

14 וַיִּפֶן אֵלָיו. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ:

15 בְּכֹחֲךָ זֶה. בְּכֹחַ הַזְּכוּת הַזֶּה שֶׁלִּמַּדְתָּ סָנֵגוֹרְיָא עַל בָּנַי, כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא מדרש תנחומא שופטים ד:

« רש"י על שופטים ו׳:י״ג רש"י על שופטים ו׳:ט״ו »