רש"י על יהושע א׳:ח׳

« רש"י על יהושע א׳:ז׳ רש"י על יהושע א׳:ט׳ »

2 שואל ומשיב מהדורא תליתאה פתח ↗

והנה בתפלה אנו מזכירים כמה וכמה תשבחות אבל כל אלו הם כאין נגד שמו יתברך ולכך אמר כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם והיינו להורות שתיכף בהזכירו שמו הקדוש זה עיקר השבח וזוקף תיכף בהזכרת שמו ודו"ק. פ"ב אות ל"ט זבח בלא נסכים קשה לי טובא לשיטת הרמב"ם פ"ב ממעה"ק דאחד יחיד ואחד ציבור מביא קרבנו היום ונסכיו למחר א"כ מה קאמר זבח בלא נסכים והא אף לכתחלה מותר להביא נסכיו עד עשרה ימים ואף דהכ"מ לא ציין מקורו דאף של ציבור אני ציינתי מקומו פ"א ממעה"ק ה"ז ובכ"מ ותמצא מקורו. ומכאן ראיה ברורה לשיטת התוס' בר"ה דף למ"ד ע"ב ד"ה ונתקלקלו דדוקא קרבן יחיד דאינו טעון שירה ולא של ציבור ומ"ש רבינו והוא שלא קדשו הנסכים בכלי הוא מהתוספתא שמביא התוס' מנחות ט"ו ע"ב ד"ה אפשר והכ"מ לא הרגיש בזה. ולפמ"ש יש ליישב קושית התוס' שם ואכ"מ עכ"פ דברי רבינו צע"ג מהש"ס כאן. שם אות מ"ב לא יברך אדם ברהמ"ז בלבו עתדר"י מ"ש דהגיגי לשון מחשבה וטפי היה לו להביא ממ"ש הגיון לבי או לבך יהגה אימה ועיין רש"י יהושע א' על פסוק והגית בו. שם אות מ"ו ובעה"ב ב"כ וב"כ יורד למטה לפי שאין דעתו מיושבת עליו עיין רש"י שפירש לפי שהוא ברשות עצמו. ולפענ"ד עפ"י פשוטו כבר נודע שהבדל יש בין פועל ואומן שדרכו לעשות במלאכה בבית ועלי' והוא אינו כ"כ נבעת אף בהיותו בעליה כמ"ש כי אליו הוא נושא את נפשו שפירש"י בכבש וכדומה אבל בעה"ב שאין דרכו בכך זה נבהל יותר ואין דעתו מתיישבת עליו ודו"ק היטב. פרק מי שמתו אות נ"ג בתדר"י בד"ה פטור מן הק"ש בסוף במ"ש תדע ובהגהת הרמ"ע נדפס בצדו שצ"ל וצ"ע ובאמת שהגירסא נכונה תדע והיא ראיה ברורה דאם נימא דבשאר מצות לא אסור אינו מדוקדק לשון הרישא עם הסיפא דו"ק ותשכח. שם אות סמ"ך בתדר"י בד"ה קברו את המת ע"ש דניחום אבלים הוא מן התורה דבכלל גמילות חסדים הוא וכו' הנה זה כמ"ש הבה"ג אבל הרמב"ם אין דעתו כן ועיין פי"ד מאבל ובשרש הראשון למנין המצות וברמב"ן שם. שם אות ס"ג בתדר"י במשנה בד"ה ב"ק במה דמסיק דבשאר דברים הרהור לכ"ד עיין בהגהות מהר"ם טיקטין מ"ש דטנופת חמור מטומאה יוצא מגופו וצ"ע במ"ש תד"ר שם אות ס"ו בד"ה שאין דברי תורה מקבלים טומאה שהביא ראיה ממבואות המטונפות ולפמ"ש כאן מבואות המטונפות חמירי וצ"ע ומ"ש תדר"י כאן דמ"ש בהמ"ז מברך בלבו היינו מוציא בשפתיו רק שאינו משמע לאזנו עיין ברא"ש נדרים בפירושו דף ע"ז ע"ב ד"ה ואר"י במ"ש בשם הר"א ממיץ ע"ש ודו"ק. שם בתדר"י בד"ה הלואי שיתפלל כל היום כולו ע"ש במ"ש קושית העולם למה הזכיר בפסוק ג' זמנים והלא תפלת ערבית רשות עיין זהר פרשת תרומה מ"ש בפסוק ערב ובקר וצהרים אבל דבריו צ"ע וסתום וחתום. שם אות ס"ו בתדר"י בד"ה כר"י בכלאים ע"ש במ"ש דאסור לזרוע אם אין בעפר גבוה ג"ט ובב"י יו"ד סי' רצ"ה הביא שם דברי הרא"ש והתוס' ומדברי תדר"י אינו מזכיר כלל ע"ש. פ"ד אות ק"ו היה עומד בח"ל יכוין את לבו נגד א"י וכו'. לפענ"ד הכוונה שלא יכוין בשביל הנאת ח"ל רק עיקר כוונתו יהיה בשביל א"י ובשביל ירושלים ובהמ"ק ודו"ק. שם אות ק"י כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני השכינה. הכוונה ע"ד מ"ש המורה הובא בנוב"י מהד"ת חאו"ח סי' ק"ח דשכינה היא השגחה או אור נברא ע"ש וה"ה כאן החידוש הלבנה מורה על השגחה שבני ישראל מונין ללבנה שהם עתידים להתחדש כמותה ודו"ק:

1 סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה הָיָה לְפָנָיו.

2 וְהָגִיתָ בּוֹ וְהִתְבּוֹנַנְתָּ בּוֹ, כָּל הִגָּיוֹן שֶׁבַּתּוֹרָה בַּלֵּב, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר תהלים יט טו: וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, ישעיהו לג יח: לִבְּךָ יֶהְגֶּה אֵימָה.

« רש"י על יהושע א׳:ז׳ רש"י על יהושע א׳:ט׳ »