1 הֵן הוּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ. שֶׁל רָשָׁע, שֶׁכָּל מְשׂוֹשׂוֹ וְגַם הַצְלָחָתוֹ, לְלֹא תִּקְוָה תָּשׁוּב:
3 אַחֵר. אָדָם אַחֵר יִצְמַח לְקַבֵּל גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל זֶה, כְּשֵׁם שֶׁמָּצִינוּ ״וְלַחוֹטֵא נָתַן עִנְיָן וְגוֹ׳״ קהלת ב:כו. עַל כֵּן דַּע עַל עַצְמְךָ: אִם רָשָׁע הָיִיתָ, אֵין תְּקוּמָה לְמַפַּלְתְּךָ, וְאִם תָּם הָיִיתָ וְכוּ׳:
