רש"י על איוב ז׳:א׳

1 הֲלֹא צָבָא וְגוֹ׳. זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לָכֶם הוֹאִילוּ פְּנוּ בִי, כִּי אֵיךְ אַחֲרִישׁ מִלִּזְעוֹק עַל הַוָּתִי? הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי יֵשׁ צָבָא וּזְמַן לֶאֱנוֹשׁ, כַּמָּה יִחְיֶה:

2 וְכִימֵי שָׂכִיר. שֶׁנִּשְׂכַּר לְשָׁנָה, וְיוֹדֵעַ שֶׁיִּכְלוּ יְמֵי שְׂכִירוּתוֹ, כֵּן זֶה יוֹדֵעַ שֶׁיִּכְלוּ שָׁנִים הַקְּצוּבוֹת לוֹ. וַאֲנִי – אוֹתוֹ צָבָא הַנִּתָּן לִי: