מקור ירמיהו מ״ח:ט׳
9 תְּנוּ־צִ֣יץ לְמוֹאָ֔ב כִּ֥י נָצֹ֖א תֵּצֵ֑א וְעָרֶ֙יהָ֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ינָה מֵאֵ֥ין יוֹשֵׁ֖ב בָּהֵֽן׃
פירוש רש"י על ירמיהו מ״ח:ט׳
9 תְּנוּ צִיץ לְמוֹאָב. תְּנוּ כָנָף לְמוֹאָב. כָּל דְּבָר תְּלַאי הַתּוֹלֶה וּבוֹלֵט מִן הָאָדָם וּמִן הַבְּהֵמָה קָרוּי צִיץ, כְּמוֹ ״וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת״ במדבר טו:לט, ״וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי״ יחזקאל ח:ג:
10 כִּי נָצֹא תֵּצֵא. כִּי בִּמְעוֹפָהּ וְחִפָּזוֹן תֵּצְאוּ בַּגּוֹלָה. וְיִהְיֶה נֵצֵא מִגְּזֵרַת נִצָּהּ, כֵּן חָבְרוּ מְנַחֵם, וְכֵן ״כִּי נָצוּ גַּם נָעוּ״ איכה ד:טו, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם ״אַעֲדוֹ כִּתְרָא מִמּוֹאָב״, תְּנוּ לַאֲחֵרִים צִיץ הַנֵּזֶר אֲשֶׁר לְמוֹאָב: