רש"י על שמואל ב ו׳:כ״ב

22 וּנְקַלֹּתִי עוֹד. לְפָנָיו, יוֹתֵר מִזֹּאת שֶׁהֲקִלּוֹתִי בְּעַצְמִי עַתָּה:

23 עִמָּם אִכָּבֵדָה. אֵינָם מְבַזִּין אוֹתִי, אֶלָּא חָשׁוּב אֲנִי בְּעֵינֵיהֶם עַל זֹאת: