1 וַיִּשְׁלַח֩ אַבְנֵ֨ר מַלְאָכִ֧ים אֶל־דָּוִ֛ד תַּחְתָּ֥ו לֵאמֹ֖ר לְמִי־אָ֑רֶץ לֵאמֹ֗ר כׇּרְתָ֤ה בְרִֽיתְךָ֙ אִתִּ֔י וְהִנֵּה֙ יָדִ֣י עִמָּ֔ךְ לְהָסֵ֥ב אֵלֶ֖יךָ אֶת־כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל׃
2 לְמִי אָרֶץ. לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, בְּמִי שֶׁהָאָרֶץ שֶׁלּוֹ. דָּבָר אַחֵר: תַּחְתָּיו, שְׁמוֹ הִזְכִּיר תְּחִלָּה בָּאִגֶּרֶת, וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר שֵׁם דָּוִד, וּלְכָךְ נֶעֱנַשׁ, כָּתַב: מִמֶּנִּי אַבְנֵר שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל, לְדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שָׁלוֹם:
3 לְמִי אָרֶץ. לְמִי שֶׁהַמַּלְכוּת הָגוּן לוֹ, אֲנִי שׁוֹלֵחַ לוֹ לֵאמֹר: כָּרְתָה בְרִיתְךָ וְגוֹ׳:
