1 וַיְדַבֵּ֤ר דָּוִד֙ לַיהֹוָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֖י הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּיוֹם֩ הִצִּ֨יל יְהֹוָ֥ה אֹת֛וֹ מִכַּ֥ף כׇּל־אֹיְבָ֖יו וּמִכַּ֥ף שָׁאֽוּל׃
1 בְּיוֹם הִצִּיל ה׳ אוֹתוֹ. לְעֵת זִקְנָתוֹ, לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ עָלָיו כָּל צָרוֹתָיו וְנִצּוֹל מִכֻּלָּם:
2 וּמִכַּף שָׁאוּל. וַהֲלֹא שָׁאוּל בַּכְּלָל הָיָה, אֶלָּא שֶׁהָיָה אוֹיְבוֹ וְרוֹדְפוֹ מִכֻּלָּם, כַּיּוֹצֵא בּוֹ שמואל ב ב:ל: ״תִּשְׁעָה עָשָׂר אִישׁ וַעֲשָׂהאֵל״, כַּיּוֹצֵא בּוֹ יהושע ב:א: ״לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ״ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מלכים א יא:א: ״וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה״:
