1 וַיַּ֣עַן אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵל֩ אֶת־אִ֨ישׁ יְהוּדָ֜ה וַיֹּ֗אמֶר עֶשֶׂר־יָד֨וֹת לִ֣י בַמֶּ֘לֶךְ֮ וְגַם־בְּדָוִד֮ אֲנִ֣י מִמְּךָ֒ וּמַדּ֙וּעַ֙ הֱקִלֹּתַ֔נִי וְלֹא־הָיָ֨ה דְבָרִ֥י רִאשׁ֛וֹן לִ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶת־מַלְכִּ֑י וַיִּ֙קֶשׁ֙ דְּבַר־אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה מִדְּבַ֖ר אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ ס
2 וְגַם בְּדָוִד. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קָרוֹב לָכֶם, אֲנִי מָשׁוּךְ בּוֹ יוֹתֵר מִמְּךָ, שֶׁאֲנִי עֶשֶׂר יָדוֹת:
3 וּמַדּוּעַ הֱקִלֹּתַנִי. לִהְיוֹת אַתָּה קוֹדֵם, וְכִי לֹא הָיָה דְבָרִי רִאשׁוֹן לְהָשִׁיב אֶת מַלְכִּי, וְקֹדֶם לָכֵן בָּא דְּבָרֵינוּ אֵלָיו לַהֲשִׁיבוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה פסוק יב: ״וּדְבַר כָּל יִשְׂרָאֵל בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ״:
4 וַיִּקֶשׁ דְּבַר אִישׁ יְהוּדָה. לְשׁוֹן ״הִתְקוֹשְׁשׁוּ״ צפניה ב:א, נִרְאֶה וְהֻשְׁוָה דְּבַר אִישׁ יְהוּדָה, שֶׁהֶרְאָם אִגֶּרֶת שֶׁשָּׁלַח לָהֶם דָּוִד, ״לָמָּה תִהְיוּ אַחֲרוֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ וְגוֹ׳״ לעיל פסוק יב, כָּךְ מְפֹרָשׁ בָּאַגָּדָה. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ, ׳וַיִּקֶשׁ׳, לְשׁוֹן ׳קֹשִׁי וְחֹזֶק׳, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְתַקִּיף״:
