1 וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם לֹ֣א תֵצֵ֗א כִּי֩ אִם־נֹ֨ס נָנ֜וּס לֹֽא־יָשִׂ֧ימוּ אֵלֵ֣ינוּ לֵ֗ב וְאִם־יָמֻ֤תוּ חֶצְיֵ֙נוּ֙ לֹא־יָשִׂ֤ימוּ אֵלֵ֙ינוּ֙ לֵ֔ב כִּֽי־עַתָּ֥ה כָמֹ֖נוּ עֲשָׂרָ֣ה אֲלָפִ֑ים וְעַתָּ֣ה ט֔וֹב כִּֽי־תִֽהְיֶה־לָּ֥נוּ מֵעִ֖יר לעזיר לַעְזֽוֹר׃ ס
1 לֹא יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב. לֹא יִהְיֶה דָבָר חָשׁוּב בְּעֵינֵיהֶם לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִתְהַלֵּל, מֵאַחַר שֶׁאֵין אַתָּה בַּמִּלְחָמָה:
4 כִּי תִהְיֶה לָּנוּ מֵעִיר לַעֲזוֹר. תרגום: ״וּכְעַן טָב אֲרֵי תְצַלֵּי עֲלָנָא מִן קַרְתָּא לְמִסְעַד״:
