רש"י על שמואל ב ט״ו:ז׳

« רש"י על שמואל ב ט״ו:ד׳ רש"י על שמואל ב ט״ו:י״א »

1 תמורה פתח ↗

וְלָא תִּיסְמֵי ״מִנְחַת נְסָכִים״ מִמַּתְנִיתָא. וְלָא קַשְׁיָא — כָּאן בִּנְסָכִים הַבָּאִין עִם הַזֶּבַח, כָּאן בִּנְסָכִים הַבָּאִין בִּפְנֵי עַצְמָן. וְאִי הֲוָה לֵיהּ אִיגַּרְתָּא, מִי אֶפְשָׁר לְמִישְׁלְחַהּ? וְהָא אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כּוֹתְבֵי הֲלָכוֹת כְּשׂוֹרֵף כְּשׂוֹרְפֵי תוֹרָה, וְהַלָּמֵד מֵהֶן אֵינוֹ נוֹטֵל שָׂכָר. דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחְמָנִי מְתוּרְגְּמָנֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר ״כְּתׇב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר ״כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״ — לוֹמַר לָךְ: דְּבָרִים שֶׁעַל פֶּה אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאוֹמְרָן בִּכְתָב, וְשֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאוֹמְרָן עַל פֶּה. וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״כְּתׇב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״ — אֵלֶּה אַתָּה כּוֹתֵב, אֲבָל אֵין אַתָּה כּוֹתֵב הֲלָכוֹת! אָמְרִי: דִּלְמָא מִילְּתָא חַדְתָּא שָׁאנֵי, דְּהָא רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ מְעַיְּינִי בְּסִיפְרָא דְּאַגַּדְתָּא בְּשַׁבְּתָא, וְדָרְשִׁי הָכִי: ״עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ״, אָמְרִי: מוּטָב תֵּיעָקֵר תּוֹרָה, וְאַל תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַב פָּפָּא: הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ נְסָכִים הַבָּאִין בִּפְנֵי עַצְמָן קְרֵיבִין אֲפִילּוּ בַּלַּיְלָה, נִזְדַּמְּנוּ נְסָכִים בַּלַּיְלָה — מַקְדִּישִׁין בַּלַּיְלָה וּמַקְרִיבִין. אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמַעְיָה לְרַב פָּפָּא: תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ, ״זֶה הַכְּלָל: כׇּל הַקָּרֵב בַּיּוֹם — אֵינוֹ קָדוֹשׁ אֶלָּא בַּיּוֹם, וְכׇל הַקָּרֵב בַּלַּיְלָה — קָדוֹשׁ בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה״. אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: וַעֲלוֹת הַשַּׁחַר פּוֹסֶלֶת בָּהֶן, כְּאֵבָרִין. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: ״אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה׳ בְּמוֹעֲדֵיכֶם״ — אֵלּוּ חוֹבוֹת הַבָּאוֹת חוֹבָה בָּרֶגֶל. ״לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבוֹתֵיכֶם״ — לִימֵּד עַל נְדָרִים וּנְדָבוֹת שֶׁקְּרֵבִין בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. ״וּלְעוֹלוֹתֵיכֶם״ — בְּמָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? אִי בְּעוֹלַת נֶדֶר — הֲרֵי כְּבָר אָמוּר ״נִדְרֵיכֶם״, וְאִי בְּעוֹלַת נְדָבָה — הֲרֵי כְּבָר אָמוּר ״וְנִדְבוֹתֵיכֶם״! הָא אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּעוֹלַת יוֹלֶדֶת וְעוֹלַת מְצוֹרָע. ״וּלְמִנְחוֹתֵיכֶם״ — בְּמָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? אִי בְּמִנְחַת נֶדֶר — הֲרֵי כְּבָר אָמוּר, אִי בְּמִנְחַת נְדָבָה — הֲרֵי כְּבָר אָמוּר! הָא אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּמִנְחַת סוֹטָה וּבְמִנְחַת קְנָאוֹת. ״וּלְנִסְכֵּיכֶם וּלְשַׁלְמֵיכֶם״ — מַקִּישׁ נְסָכִים לִשְׁלָמִים: מָה שְׁלָמִים בַּיּוֹם, אַף נְסָכִים בַּיּוֹם. ״וּלְשַׁלְמֵיכֶם״ — לְרַבּוֹת שַׁלְמֵי נָזִיר. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְלֵימָא מָר שַׁלְמֵי פֶסַח, דְּאִי שַׁלְמֵי נָזִיר — נִידָּר וְנִידָּב הוּא. דְּהָתַנְיָא זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁהוּא נִידָּב וְנִידָּר — קָרֵב בְּבָמַת יָחִיד, וְשֶׁאֵינוֹ נִידָּב וְנִידָּר — אֵינוֹ קָרֵב בְּבָמַת יָחִיד. וּתְנַן: הַמְּנָחוֹת וְהַנְּזִירוֹת קְרֵיבִין בְּבָמַת יָחִיד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר! סְמִי מִכָּאן ״נְזִירוֹת״. מִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר דְּנָזִיר לָאו נִידָּר וְנִידָּב הוּא? וְהָכְתִיב: ״מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ אֵלְכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַה׳ בְּחֶבְרוֹן כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ וְגוֹ׳״, מַאי לָאו אַקׇּרְבָּן? לָא, אַעִיקַּר נִדְרוֹ אָמְרִי. עִיקַּר נִדְרוֹ בְּחֶבְרוֹן הֲוָה? וַהֲלֹא בִּגְשׁוּר הֲוָה! אָמַר רַב אַחָא, וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר רַב חָנָן: לֹא הָלַךְ אַבְשָׁלוֹם אֶלָּא לְהָבִיא כְּבָשִׂים מֵחֶבְרוֹן. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי תֵּימָא לְאַקְרוֹבֵי הוּא דְּאָזֵיל — שָׁבֵיק יְרוּשָׁלַיִם וְאָזֵיל וּמַקְרֵיב בְּחֶבְרוֹן? וְאֶלָּא מַאי? לְהָבִיא כְּבָשִׂים מֵחֶבְרוֹן? הַאי ״אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַה׳ בְּחֶבְרוֹן״, ״מֵחֶבְרוֹן״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא לְעוֹלָם לְאַקְרוֹבֵי, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ: אַמַּאי שָׁבֵק יְרוּשָׁלַיִם וּמַקְרֵיב בְּחֶבְרוֹן? תִּיקְשֵׁי לָךְ גִּבְעוֹן, דְּמָקוֹם קָדוֹשׁ הוּא! אֶלָּא, כֵּיוָן שֶׁהוּתְּרוּ הַבָּמוֹת — כֹּל הֵיכָא דְּבָעֵי מַקְרֵיב. אַרְבָּעִים שָׁנָה, לְמַאן? תַּנְיָא: רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: ״מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה״ שֶׁשָּׁאֲלוּ לָהֶם מֶלֶךְ, דְּתַנְיָא: אוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁשָּׁאֲלוּ לָהֶם מֶלֶךְ, אוֹתָהּ שָׁנָה עֲשִׂירִית שֶׁל שְׁמוּאֵל הָיְתָה.

3 סוטה פתח ↗

וְחֶבְרוֹן טְרָשִׁים הֲוַי? וְהָא כְּתִיב: ״וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ אֵלְכָה נָּא וְגוֹ׳״, וְאָמַר רַב אַוְיָא וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר בַּר חָנָן: שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא כְּבָשִׂים מֵחֶבְרוֹן. וְתַנְיָא, אֵילִים מִמּוֹאָב, כְּבָשִׂים מֵחֶבְרוֹן! מִינַּהּ, אַיְּידֵי דִּקְלִישָׁא אַרְעָא, עָבְדָה רִעְיָא וְשַׁמִּן קִנְיָינָא.

1 מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה. שֶׁשָּׁאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ מִשְּׁמוּאֵל, נִתְגַּלְגֵּל דְּבַר מֶרֶד וְהַשְׁפָּלָה בַּמַּלְכוּת:

2 אֵלְכָה נָּא. לְחֶבְרוֹן:

3 וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ סוטה לד ב: לְהָבִיא כְּבָשִׂים מֵחֶבְרוֹן, כִּי שָׁם הָיוּ כְּבָשִׂים שְׁמֵנִים:

« רש"י על שמואל ב ט״ו:ד׳ רש"י על שמואל ב ט״ו:י״א »