13 וַיַּ֩עַן֩ אֶחָ֨ד מֵעֲבָדָ֜יו וַיֹּ֗אמֶר וְיִקְחוּ־נָ֞א חֲמִשָּׁ֣ה מִן־הַסּוּסִים֮ הַֽנִּשְׁאָרִים֮ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁאֲרוּ־בָהּ֒ הִנָּ֗ם כְּכׇל־הֲמ֤וֹן ההמון יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁאֲרוּ־בָ֔הּ הִנָּ֕ם כְּכׇל־הֲמ֥וֹן יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁר־תָּ֑מּוּ וְנִשְׁלְחָ֖ה וְנִרְאֶֽה׃
14 הִנָּם כְּכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בָהּ. אִם יֹאמְרוּ מְסֻכָּנִין הֵם שֶׁלֹּא יַהַרְגֵם אַרָם, הֲרֵי הִנָּם בָּעִיר הַזֹּאת בְּסַכָּנַת הָרָעָב כִּשְׁאָר כָּל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בָהּ, וְאִם יָמוּתוּ הִנָּם כְּכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר תָּמּוּ בָּרָעָב.
