רש"י על מלכים ב ג׳:כ״ז

27 וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר. בִּפְסִיקְתָּא דְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים נִדְרָשׁ: שֶׁשָּׁאַל אֶת עֲבָדָיו מַה טִּיבָהּ שֶל אֻמָּה זוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם נִסִּים כָּאֵלֶּה, אָמְרוּ לוֹ: אֲבִיהֶם אַבְרָהָם בֵּן יָחִיד הָיָה לוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה הַקְרִיבֵהוּ לְפָנַי, וְרָצָה לְהַקְרִיבוֹ לְהַקָּבָּ"ה, אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי בֵּן בְּכוֹר יֵשׁ לִי, אֵלֵךְ וְאַקְרִיבֶנּוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה.

28 עַל הַחֹמָה. חָסֵר וָא"ו, שֶׁהָיָה עוֹבֵד לַחַמָּה.

29 וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל. שֶׁנִּזְכְּרוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶם, שֶׁאַף הֵם עוֹבְדִין לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאֵינָן רְאוּיִין לְנֵס.