רש"י על מלכים ב י״ז:ו׳

6 בִּשְׁנַת הַתְּשִׁעִית. לְמִרְדּוֹ שֶל הוֹשֵׁעַ.

7 וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל. וַיַּגְלֶה אֶת יִשְׂרָאֵל, וְזֶה שִׁעוּר כָּל תֵּבָה שֶׁפֹּעַל שֶׁלָּהּ בְּהֵ"א, כְּגוֹן: 'פָּנָה' 'בָּנָה' 'גָּלָה' 'זָנָה' 'רָבָה', כְּשֶׁבָּא לָתֵת בְּרֹאשׁ הַתֵּבָה וָא"ו יוֹ"ד, אִם הַמִּלָּה מוּסֶבֶת עַל הַפֹּעַל, תְּהֵא הַיּוֹ"ד נְקוּדָה בְּחִירִ"ק, כְּגוֹן: וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ; וַיִּפֶן וַיֵּרֶד משֶׁה: וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ: וַתֵּלֶךְ וַתִּזֶן גַּם הִיא: וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד. וְאִם הוּא מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן מַפְעִיל, תְּהֵא הַיּוֹ"ד נְקוּדָה בְּסֶגוֹ"ל, כְּגוֹן: וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב: וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה: וַיֶּזֶן אֶת יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם: וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה.