מקור שמואל א כ׳:י״ט
19 וְשִׁלַּשְׁתָּ֙ תֵּרֵ֣ד מְאֹ֔ד וּבָאתָ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר־נִסְתַּ֥רְתָּ שָּׁ֖ם בְּי֣וֹם הַֽמַּעֲשֶׂ֑ה וְיָ֣שַׁבְתָּ֔ אֵ֖צֶל הָאֶ֥בֶן הָאָֽזֶל׃
פירוש רש"י על שמואל א כ׳:י״ט
19 וְשִׁלַּשְׁתָּ. שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וְאָז תֵּרֵד מְאֹד, כְּלוֹמַר לִכְשֶׁתַּגִּיעַ הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, תֵּרֵד בִּמְקוֹם סֵתֶר וְתִתְחַבֵּא הַרְבֵּה, כִּי אָז יְבַקְּשׁוּךָ, וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם הַסֵּתֶר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה נִסְתָּר בּוֹ הַיּוֹם, שֶׁהוּא יוֹם מַעֲשֵׂה מְלָאכָה וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״בְּיוֹמָא דְחוֹלָא״, שֶׁאוֹתוֹ הַיּוֹם נִסְתָּר, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר פסוק כד: ״וַיִּסָּתֵר דָּוִד בַּשָּׂדֶה״ מִיָּד, ״וַיְהִי הַחֹדֶשׁ״ מָחָר:
20 הָאֶבֶן הָאָזֶל. אֶבֶן שֶׁהָיְתָה אוֹת לְהוֹלְכֵי דְרָכִים:
21 הָאָזֶל. הוֹלְכֵי הַדֶּרֶךְ, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אֶבֶן אָתָא״, אֶבֶן הָאוֹת: