רש"י על מלכים א ז׳:נ׳

50 וְהַסִּפּוֹת. כְּלִי שֶׁל מִינֵי זֶמֶר הוּא, וְכֵן מְזַמְּרוֹת.

51 וְהַמִּזְרָקוֹת. לְקַבֵּל דָּם.

52 וְהַכַּפּוֹת. לְבָזִיכֵי לְבוֹנָה.

53 וְהַמַּחְתּוֹת. לַחֲתוֹת בָּהֶן תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן וְגֶחָלִים לְהוֹלִיךְ מִמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן לַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת.

54 וְהַפֹּתוֹת. מַפְתְּחוֹת, שָׁמַעְתִּי. שֶׁמְּפַתְּחִין בָּהֶם אֶת הַמַּנְעוּל.

55 לְדַלְתוֹת הַבַּיִת. שֶׁהוּא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים.

56 לְדַלְתֵי הַבַּיִת. שֶׁהוּא לַהֵיכָל, כָּל פִּתְחוֹתֵיהֶן הָיוּ זָהָב.