רש"י על מלכים א ז׳:ט״ז

16 וּשְׁתֵּי כֹתָרֹת. פומייל"ש בְּלַעַ"ז כַּפְתּוֹרִים.

17 מֻצַק. טרישגיטי"ר בְּלַעַ"ז יָצוּק.

18 חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמַת הַכֹּתֶרֶת הָאֶחָת. וּבְסוֹף הַסֵּפֶר הוּא אוֹמֵר: שָׁלשׁ אַמּוֹת, שָׁנִינוּ בַּמִּשְׁנָה אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע מִדּוֹת: שְׁתֵּי אַמּוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת שֶׁל כּוֹתָרוֹת הָיוּ שָׁווֹת לָעַמּוּד, שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהֶן צוּרָה, וְשָׁלשׁ הָעֶלְיוֹנוֹת הָיוּ עוֹדְפוֹת לַחוּץ, הַמֻּקָּפוֹת צוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: שְׂבָכִים מַעֲשֵׂה שְׂבָכָה, כְּמִין לוּלָבִין שֶׁל דֶּקֶל הָיוּ מֻקָּפוֹת. וְאוֹמֵר אֲנִי, שֶׁלֹּא מָנָה אוֹתָן שְׁתֵּי אַמּוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת בְּסוֹף הַסֵּפֶר, לְפִי שֶׁהָיוּ שָׁווֹת לָעַמּוּד, וְהָעַמּוּד תָּחוּב בְּכוֹתֶרֶת שְׁתֵּי אַמּוֹת.