רש"י על מלכים א ו׳:ל״א

31 עֲצֵי שָׁמֶן. עֲצֵי זַיִת.

32 הָאַיִל. אֵילֵי הַפֶּתַח, הֵם הַמְּזוּזוֹת שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן, עֲשׂוּיוֹת עֲגֻלּוֹת, כְּמִין אֵילִים אֵילָיו וְאֵילַמָּיו נֻסְחָה אַחֶרֶת: אֵלָה וְאַלּוֹן וְכֵן בְּכָל בִּנְיַן יְחֶזְקֵאל, סִפּוֹת הַפְּתָחִים קְרוּיִים אֵילִים.

33 מְזוּזוֹת חֲמִשִׁית. הַמִּפְתָּן הָאֶחָד, וְהַמְּזוּזוֹת מִכָּאן וּמִכָּאן שְׁתַּיִם, הֲרֵי שָׁלשׁ, וְהַמַּשְׁקוֹף שֶׁעָלָיו עָשׂוּי כִּשְׁתַּיִם כָּזֶה כָּךְ שָׁמַעְתִּי. וַאֲנִי אוֹמֵר, מְזוּזוֹת חֲמִישִׁית, חֲמִשָּׁה צְלָעוֹת הָיוּ לִמְזוּזוֹת, וְלֹא הָיְתָה מְרֻבַּעַת, וְאֵינוֹ מְדַבֵּר לֹא בַּמִּפְתָּן וְלֹא בַּמַּשְׁקוֹף, שֶׁלֹּא מָצִינוּ מִפְתָּן וּמַשְׁקוֹף קְרוּיִין אֵילִים.