רש"י על הושע ט׳:י׳

1 כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר. כַּעֲנָבִים שֶׁהֵם חֲבִיבִים בַּמִּדְבָּר, כָּךְ חִבַּבְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל:

2 כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה. כִּתְאֵנָה מְבֻשֶּׁלֶת בְּעֵץ הַתְּאֵנָה:

3 בְּרֵאשִׁיתָהּ. בִּתְחִלַּת בִּשּׁוּל הַתְּאֵנִים:

4 רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם. כֵּן נִרְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵינַי לְחַבְּבָם:

5 וַיִּנָּזְרוּ. אֵין ׳נְזִירָה׳ בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לְשׁוֹן ׳פְּרִישָׁה׳:

6 לַבֹּשֶׁת. לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא בָּשְׁתָּם:

7 וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים לְפָנַי:

8 כְּאָהֳבָם. אֶת בְּנוֹת מוֹאָב: