רש"י על חבקוק ג׳:ב׳

2 שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ. אֲשֶׁר מֵעוֹלָם שֶׁנִּפְרַעְתָּ תָּמִיד מִמַּכְעִיסֶיךָ, וְאֶת הָרָשָׁע הַזֶּה אַתָּה סוֹבֵל.

3 יָרֵאתִי. אָמַרְתִּי: אֵיךְ נִשְׁתַּנֵּית מִדַּת הַדִּין בַּעֲוֹן יִשְׂרָאֵל?

4 פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ. פָּעָלְךָ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיִיתָ נִפְרָע לָנוּ מֵאוֹיְבֵינוּ בְּקֶרֶב שְׁנֵי הַצָּרָה שֶׁאָנוּ שְׁרוּיִים בָּהּ, חַיֵּיהוּ, כְּלוֹמַר עוֹרְרֵהוּ וַהֲשִׁיבֵהוּ, וּבְקֶרֶב שָׁנִים הַלָּלוּ תּוֹדִיעֵהוּ.

5 בְּרֹגֶז. שֶׁתִּקְצֹף עַל הָרְשָׁעִים.

6 רַחֵם תִּזְכּוֹר. רַחֵם כְּמוֹ ׳לְרַחֵם׳.

7 תִּזְכּוֹר לְרַחֵם אֶת יִשְׂרָאֵל.