רש"י על בראשית ט׳:כ׳

« רש"י על בראשית ט׳:י״ח רש"י על בראשית ט׳:כ״א »

1 שפתי חכמים פתח ↗

עשה עצמו חולין. דאל"כ ויחל ל"ל לא הל"ל אלא ויטע כרם. קיצור מזרחי:

1 מזרחי פתח ↗

ויחל נח עשה עצמו חולין. בבראשית רבה משום דויטע כרם בגנותו קא מיירי שלא היה לו ליטע דבר שיש בו השחתה וכן גבי כי תחל לזנות דבגנות קא מיירי פירשו אותו מלשון חולין:

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ויחל, ...בנטיעה אחרת. ע"כ. ואינו מפרט באיזו נטיעה, ולמה להקדימה, ולכאורה זה תמוה. פ' לך תשנ"ג ור' נחלת יעקב שביאר, שבזה שהתחיל נח בנטיעת כרם שיש בה תקלה וקלקול של שכרות, ולא בנטיעה אחרת, חילל את עצמו.

2 שפתי חכמים פתח ↗

כמו איש נעמי. דאין לפרש איש של נעמי מפני שאין האיש קנוי לאשתו כמו האשה שקנויה לבעלה עד שיאמר איש אשה כמו שיאמר אשת איש כי סמיכות אשת איש הוא על דרך הקנין. קיצור מזרחי:

2 גור אריה פתח ↗

כמו איש נעמי. פירוש דאין לפרש "איש נעמי" רות א, ג, לשון אישות, שאם כן יהיה פירושו 'של נעמי', ואין האיש קנוי לאשה קידושין ה ע"ב שיאמר האיש מצטרף אל האשה, כי אשה מצטרפת אל האיש, לא האיש אל האשה, כך פירש הרא"ם. ואינו נכון, כי אף על גב שאין האיש נקנה לאשה שייך לומר 'איש של נעמי', שהיא ניקנית לו, כמו שיאמר "בעל נעמי". ועוד הרי כתיב לעיל ג, טז "ואל אישך תשוקתך", "מבלעדי אישך" במדבר ה, כ, ואין חילוק בין "אישך" ובין "איש נעמי", מיהא זה יש ליישב דגם כן "אישך" כמו "בעליך". ויראה לי דרש"י סבירא ליה שאם לשון "איש" נופל על אדם שהוא זכר, אם כן לא שייך לומר "איש נעמי", שאין הזכר במה שהוא אדם זכר קניין של נעמי שיאמר "איש נעמי", ואין הזכר מצטרף אל האשה רק כשלקחה לשם אישות, ובזה מצטרף הזכר אל הנקיבה, לא מה שהוא זכר בלבד, ועל כרחך "איש נעמי" כמו 'בעל':

2 רמב"ן על בראשית פתח ↗

אִישׁ הָאֲדָמָה פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י רש"י על בראשית ט':כ' אֲדוֹנֵי הָאֲדָמָה, כְּמוֹ "אִישׁ נָעֳמִי" רות א ג. וְאֵינוֹ כֵן, כִּי אִישׁ נָעֳמִי לְשׁוֹן אִישׁוּת, כְּמוֹ "אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ" בראשית ז':ב'. וַאֲחֵרִים אָמְרוּ הרד"ק בספר השרשים גְּדוֹל הָאֲדָמָה וְרֹאשָׁהּ, וְהֵבִיאוּ דּוֹמִים לוֹ, "גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל" שופטים ז יד, "גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ" תהלים מט ג, "הֲלֹא אִישׁ אַתָּה וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל" שמואל א כו טו וְרַבִּים לְפִי דַּעְתָּם. וְעַל דַּעְתִּי "גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל" יִחוּס אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי, הֲלֹא אִישׁ אַתָּה שֶׁאֵין כָּמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל. וְכֵן "הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים" שמואל א ד ט, שֶׁלֹּא יִהְיוּ כְּנָשִׁים. "גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ" פְּלוֹנִי הַיָּדוּעַ בְּמַעֲלָתוֹ. אֲבָל "אִישׁ הָאֲדָמָה" כְּמוֹ "אַנְשֵׁי הָעִיר" בראשית י"ט:ד', בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ דָּר בְּכָל הָאֲדָמָה, לֹא בָּנָה עִיר וּמְדִינָה שֶׁיִּתְיַחֵס אֵלֶיהָ. וְכֵן "אִישׁ שָׂדֶה" בראשית כ"ה:כ"ז, הָעוֹמֵד שָׁם כָּל הַיּוֹם תָּמִיד. וּבַמִּשְׁנָה אבות א ד יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם. אוֹ שֶׁנָּתַן לִבּוֹ לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לִזְרֹעַ וְלִנְטֹעַ בַּעֲבוּר מָצְאוֹ הָאָרֶץ שְׁמָמָה, שֶׁכָּל נִבְדָּל לְדָבָר יִקָּרֵא כֵן, "אַנְשֵׁי הָעִיר" – הֵם יוֹשְׁבֶיהָ, וְ"אַנְשֵׁי דָוִד" שמואל א כג ג – עֲבָדָיו, וְ"אִישׁ הָאֱלֹהִים" דברים לג א – הַמְיֻחָד בַּעֲבוֹדָתוֹ. וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה בראשית רבה ל"ו:ג' "אִישׁ הָאֲדָמָה" – בּוּרְגָּר לְשֵׁם בּוּרְגָּרוּת, וְאָמְרוּ שם שֶׁהָיָה לָהוּט אַחַר הָאֲדָמָה, וְהִנֵּה הוּא יִחוּס. וְטַעַם "וַיָּחֶל", כִּי הוּא הֵחֵל לִנְטֹעַ כְּרָמִים, כִּי הָרִאשׁוֹנִים נָטְעוּ גֶּפֶן וְהוּא הֵחֵל לִנְטֹעַ גְּפָנִים רַבִּים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת הַנִּקְרָא "כֶּרֶם", כִּי בִּרְצֹתוֹ בַּיַּיִן לֹא נָטַע הַגֶּפֶן כִּשְׁאָר הָאִילָנוֹת וְעָשָׂה כֶּרֶם:

3 שפתי חכמים פתח ↗

זמורות ויחורי תאנים. ואם תאמר מנ"ל לרש"י שהכניס עמו זמורות של תאנים בשלמא זמורות של גפן שהכניס עמו מדכתיב ויטע כרם ואין נטיעה אלא זמורות דזריעת הזרע של אילן שהוא הגרעינין שבתוך הפרי אינו נקרא נטיעה אלא זמורות של תאנים מנ"ל. ורבי איסרל בביאורים שלו תירץ דהוכחתו מדכתיב ויחל ופירש עשה עצמו חולין שהיה לו לעסוק תחלה בנטיעה אחרת כדפירש רש"י משמע שהיה לו גם כן שאר נטיעות ואנו לא ידעינן מאיזה מין אילן היה לו נטיעות אלא הואיל ולא הוזכר בתורה עד כאן מין אחר אלא תאנים כדכתיב בפרשת בראשית ג ז ויתפרו עלה תאנה לכך אנו אומרים מין תאנים היה לו ונראה לי כיון דחם בנו סרסו כדי שלא יוליד בן רביעי ומהיכן ראה חם שמבקש להוליד עוד בן רביעי אלא מדנטע נטיעות המביאין לידי תאוה ולא מצינו שום פרי המביאה לידי תאוה כמו התאנה כמו שכתבו ז"ל סנהדרין ע: עץ שאכל ממנו אדם הראשון תאנה היה שנאמר ויתפרו עלה תאנה וגו' במה שקלקלו בזה נתקנו מכח אותו עץ נלבש בו בתאות הגופנית עמו שנאמר לעיל ד כה וידע אדם עוד את אשתו ופירש"י הוסיף לו תאוה על תאותו משום הכי פירש"י כשנכנס לתבה הכניס עמו זמורות וייחורי תאנים: והרא"ם מביא תירץ אחר בשם ר"י מאורליינ"ש לפי שזמורות ויחורי תאנים מתקלקלין טפי ממים לפיכך הכניסם יותר משאר אילנות ולכך הוצרך להכניס הענפים עצמם:

3 גור אריה פתח ↗

הביא עמו זמורות. דאם לא כן מהיכן היה ליטע כרם, אלא שהכניס עמו זמורות ויחורי תאנים. ומה שהוסיף 'ויחורי תאנים' יש מפרשים דאם לא כן קשה ההיא דלעיל שאמר ש'עשה עצמו חולין שהיה לו לעסוק בנטיעה אחרת', ודלמא לא היה לו נטיעה אחרת, אלא שהיה לו גם כן נטיעות אחרות, כגון יחורי תאנים. והקשו למה הכניס עמו אלו השנים בלבד ותו לא, ותירץ הר"ת מארולייניש בשביל שהם מתקלקלים יותר משאר נטיעות במים, ולכך הכניס עמו אלו שנים. וקשה על פירוש זה דהא נקרא "מבול" לעיל י, ז 'שבלה הכל' רש"י שם, וכל הזרעים והאילנות בלו ולא נשאר אחד, שהרי הכל בלה, ולי נראה מפני שהם מאכלי אדם ביותר משאר אילנות, כדאמרינן ראה ברכות מד. היה אוכל בתאנים וענבים, והוא הדין אחרים שהם צריכים לעולם, כדמשמע בב"ר לו, ג שאף גרופית לזית הביא, ודרשו רבותינו ז"ל שם בב"ר מדכתיב ר' לעיל ו, כא "ואתה קח לך מכל מאכל ואספתו אליך", אין אדם כונס אלא אם כן צריך לו בסוף, וגם כן כאן היה כונס בשביל שיהיה צריך לו בסוף כשיצא מן התיבה:

3 ברטנורא על התורה פתח ↗

ויטע כרם כשנכנס לתבה הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים. נ"ל דלכך נקט אלו השני מינין משום דאין להן גרעיגין ליטע כמו התמרים והזתים והרמונים. מהר"ר:

1 ויחל. עָשָׂה עַצְמוֹ חֻלִּין, שֶׁהָיָה לוֹ לַעֲסֹק תְּחִלָּה בִּנְטִיעָה אַחֶרֶת ב"ר:

2 איש האדמה. אֲדוֹנֵי הָאֲדָמָה כְּמוֹ אִישׁ נָעֳמִי רות א':

3 ויטע כרם. כְּשֶׁנִּכְנַס לַתֵּבָה הִכְנִיס עִמּוֹ זְמוֹרוֹת וְיִחוּרֵי תְאֵנִים ב"ר:

1 גור אריה פתח ↗

עשה עצמו חולין. דאם לא כן "ויחל" למה לי, לכתוב "ויטע כרם":

1 משכיל לדוד פתח ↗

ויחל עשה עצמו חולין וכו׳. והוצרך לזה ולא הניחו כפשוטו מל׳ אחל תת פחדך וכדמתרגם ושרי משום דא״כ לא הול״ל אלא ויטע נח כרם וממילא הוה משמע שזה היה תחלת נטיעתו ממה שלא הזכיר הכתוב דבר קודם לו:

2 רש"י על רות פתח ↗

אִישׁ נָעֳמִי. לָמָּה נֶאֱמַר? מִכַּאן אָמְרוּ, אֵין אִישׁ מֵת אֶלָּא לְאִשְׁתּוֹ. וְאָמַר "אִישׁ נָעֳמִי" כְּלוֹמַר, לְפִי שֶׁהוּא הָיָה אִישׁ נָעֳמִי וְשׁוֹלֵט עָלֶיהָ וְהִיא טְפֵלָה לוֹ, לָכֵן, פָּגְעָה בוֹ מִדַּת הַדִּין וְלֹא בָהּ:

2 מזרחי פתח ↗

איש האדמה אדון האדמה כמו איש נעמי. שפירושו בעל נעמי דהיינו אדון נעמי והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואינו כן כי איש נעמי לשון אישות כמו איש ואשתו: ואני תמה מאד כי אם כוון בלשון אישות פה על הלשון הנהוג בלשון חז"ל גבי אשת בנך היא לא אמרתי אלא כשיש לבנך אישות בה פרט לאנוסה ושפחה וכותית וגבי ערות אשה ובתה לא אסר הכתוב אלא על ידי אישות הראשונה אין לשון אישות זה נגזר אלא מלשון אשה שהרי לא אמרו בשום מקום לשון אישות אלא במקום שכתוב בו אשה ולכן שם אישות בכל מקום הוא בלא יו"ד בין האל"ף והשי"ן ואם לא כוון בלשון אישות פה על הלשון הנהוג בלשון חכמים רק מלשון איש לאשתו כמו שהאשה אשה לבעלה כן האיש איש לאשתו ופי' איש נעמי האיש של נעמי זה לא יתכן מפני שאין האיש קנוי לאשתו כמו שהאשה קנויה לבעלה עד שיאמר איש אשה כמו שיאמר א"א כי סמיכות א"א הוא ע"ד הקנין שהאשה קנויה לבעלה כמו שדה ראובן בית ראובן שהם סמוכין על דרך הקנין והאיש אינו קנוי לאשתו עד שיאמר איש אשה על דרך הקנין ואל תשיבני מן ואל אישך תשוקתך כי פירושו בעליך או אדוניך כמו איש מלחמה בעל מלתמה או אדון מלחמה כמו איש שדה בעל שדה או אדון השדה שהאדון והבעל הם שמות צרופיות שהאדון אדון לקנוי לו והבעל בעל לקנוי לו ולא כן שם האיש כי הוא מורה על הזכר ושם הזכר אינו צרופיי אבל שם האשה אף על פי שהוא מורה על הנקבה מכל מקום היא קנויה לבעלה והקנויים סמוכים לבעליהם שדה ראובן בית ראובן ולכן על כרחינו לומר שפי' איש נעמי הוא בעל נעמי ולא מלשון אישות:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

277 פירוש - נח נעלה ונבדל מן האדמה, כפי שהצורה נעלית ונבדלת מן החומר. ורש"י בראשית ט, כ כתב: "איש אדמה - אדוני האדמה, כמו רות א, ג 'איש נעמי'". לעומת אדם הראשון שאינו "איש האדמה" אלא "מן האדמה" בראשית ב, ז. ובבאר הגולה באר הששי שלא: כתב: "כי אחר המבול לא היו שייכים הדורות אל אדם הראשון". והנה כאן ביאר שמדריגת נח נמוכה מאדה"ר, מחמת שנח היה "איש האדמה", לעומת אדה"ר שהיתה לו מעלת הצלם. אמנם בבאר הגולה באר השביעי שעד. כתב לכאורה את ההפך, וז"ל: "מה שאסר לאדם הראשון לאכול בשר, עד שבא נח, והותר לו הבשר סנהדרין נט:, מפני כי 'אדם' על שם האדמה, והוא בפרט נברא מן האדמה. וכן כל עשרה דורות עד נח, היו מתיחסים אל האדמה. עד שבא נח, ונקרא 'איש האדמה', רוצה לומר שהיה גובר על האדמה, והיה לו מדריגה נבדלת. ודבר זה ידוע, כי החמרי אין לו מציאות כלל אצל המדריגה הנבדלת, ונחשב כאלו אינו, כיון שזה חמרי, וזה נבדל מן החמרי. ולכך לא הותר לאדם הראשון הבשר, כי האכילה שהיא מורה שאין מציאותו נחשב אצלו, ולכך הוא אוכלו. ואף על גב שהיה אדם הראשון מלא חכמה, מצד כי היה נוטה גופו אל האדמה, לא היה רשאי לאכול בשר. עד שבא נח, שהיה 'איש האדמה', ולא היה נוטה אל האדמה מצד גופו, והותר לו בשר בעל חי שהוא חמרי. כי כבר אמרנו כי אין מציאות כלל אל החמרי אצל הנבדל, והוא אוכל אותו עד שאין לו מציאות". וקשה, הרי כאן כתב להדיא שמדריגת אדה"ר היתה יותר ממדריגת נח, כי התואר "איש האדמה" של נח מורה על מדריגת הצורה הנחותה ממדריגת הצלם של אדה"ר, ואילו בבאר הגולה ביאר שהתואר "איש האדמה" של נח מורה על עליונותה של מדריגת נח ביחס לאדה"ר. וכיצד כאן נדרש התואר "איש אדמה" לגנאי, ואילו בבאר הגולה הוא נדרש לשבח. ועוד קשה, איך ניתן לומר שמדריגת נח היתה נבדלת יותר ממדריגת אדה"ר, כאשר אדה"ר היה "מלא חכמה" לשונו בבאר הגולה שם, ו"אדם הראשון אשר נברא בצלם אלקים לגמרי, יותר מכל אדם" לשונו בח"א לב"ב נח. ג, פד.. אמנם לכשתדייק בלשונו בבאר הגולה, תראה שכתב "אע"ג שהיה אדה"ר מלא חכמה, מצד כי היה נוטה גופו אל האדמה, לא היה רשאי לאכול בשר. עד שבא נח, שהיה איש האדמה, ולא היה נוטה אל האדמה מצד גופו". הרי שאין דבריו מוסבים על מעלותיהם של אדה"ר ונח, אלא על נטית גופם; גופו של אדה"ר נטה אל האדמה כי "הוא בפרט נברא מן האדמה" לשונו בבאר הגולה שם, ואילו גופו של נח לא נטה אל האדמה, כי היה אדון לאדמה. והואיל ובנתיב כח היצר פ"א ב, קכב: כתב: "הרעבון הוא יותר לגוף... ואילו הצמאון הוא לנפש". וכן בגבורות ה' פ"ס סוף רסח. כתב: "כי ההפרש בין האכילה והשתיה הוא דבר זה; כי האכילה... הוא יותר גשמי מן השתיה, כי המשקה הוא דק יותר". וכן כתב באור חדש צ., והובא למעלה פ"א הערה 696, ממילא אכילת בשר מתייחסת לגוף, ולא לנפש. לכך, כאשר אנו באים לדון על איסור אכילת בשר, הקובע בזה הוא גופו של האוכל; גופו של אדה"ר נטה אחר האדמה, ולכך נאסר באכילת בשר. ואילו גופו של נח לא נטה אחר האדמה, ולכך הותר באכילת בשר. אמנם בנתיב התורה פט"ו א, סד. ביאר זאת בהדגש אחר, וז"ל: "דבר זה הוא הטעם שלא הותר הבשר לאדם הראשון. שהיה נקרא על שם האדמה החמרית, ולא היה האדם במדריגה זאת שלא יהיה נמצא במדריגתו הבעל חי, כיון שנקרא 'אדם' על שם אדמה. ואף כי אדם הראשון היה חכם על כל, מפני כי אדם היה ראשון לכל אדם, ובכחו כל אדם, יש לו מדריגת האדם בלבד, אשר האדם אינו שכלי לגמרי. אבל נח נקרא 'איש אדמה', שהוא בעל ואדון לאדמה החמרית, ולכך במדריגתו לא נמצא הבעל חי, ואליו הותר אכילת בשר". הרי שביאר שאין אדה"ר נמדד מצד חכמתו, אלא מצד היותו "ראשון לכל אדם, ובכחו כל אדם", ולכך "יש לו מדריגת האדם בלבד, אשר האדם אינו שכלי לגמרי". ודברים אלו מבוארים יותר בח"א לב"ב נח. ג, פד., שכתב: "אם רצה להשיג באדם הראשון מה שהוא, יש להשיג במה שבא ממנו כל בני אדם, ובזה הוא עומד על אמתת אדם. ובאולי תאמר, כי מה שבאו ממנו כל בני אדם, אין זה אמיתתו של אדם. דבר זה אינו, כי... היה סבה אל כל בני אדם, דבר זה גדר לגמרי אל האדם הראשון עצמו, שהרי כל הבריות נקראו 'אדם' כמו אדם עצמו. וכאשר מעיין במין האדם שיצאו מן אדם הראשון, הרי הוא עומד על מהות אדם הראשון. אבל שיהיה משיג בו במה שנברא מן הש"י, כדכתיב בראשית א, כז 'ויברא את האדם בצלמו'... שהוא נברא בצלם אלקים לגמרי... בדבר זה אין להשיג. כי דבר זה אין שייך לאדם במה שהוא אדם" הובא למעלה הערה 272. הרי שאדה"ר נמדד מחמת שבני האדם יצאו ממנו לעומת נח הנבדל יותר. אך גם מדידה זאת שייכת לגופו של אדה"ר, כי כבר השריש בנצח ישראל פנ"ט תתקי.: "אין האב נותן השכל לבן, רק השם יתברך נותן השכל, ומן זרע האב אין נולד רק הגשמי". ולמעלה פ"ד מי"ד רפג: כתב: "האב... אינו נותן לבן הנפש, ולא השכל, אבל הגוף הוא מן האב, היא הטפה, כמו שמבואר בפרק המפלת נדה לא.", ושם הערה 1230. לכך הואיל ואדה"ר נגדר מצד שמכוחו נולדו כל בני האדם בעולם, והולדה שייכת לגוף המוליד, ממילא שוב חזינן שאיסור אכילת בשר נוגע לגופו של אדה"ר, אך לא למעלת הצלם שבו.

3 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה כשנכנס כו' ויחורי תאנים נ"ב ומהרא"י פי' מדאמר ה"ל לעסוק בנטיעה אחרת ש"מ שעוד נטיעה היתה ראויה ומסברא אוקמינא איחורי תאנים שמצינו כבר במקרא עלי תאנה ודוק א"נ מאחר שהתאינה הביאה מיתה לעולם בנות שוח בנות שבע ויין לא נברא אלא לנחם אבלים ודוק מהרש"ל:

3 מזרחי פתח ↗

כשנכס לתיבה הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים. ובב"ר ויטע כרם מהיכן היה לו פי' מדקאמר ויטע כרם משמע שלא היה כרם בעולם שנתקלקל מן המבול וא"כ מהיכן מצא זמורות עד שיטע אות' א"ר אבא בר כהנא הכניס עמו זמורות ויחורים של תאנה הה"ד ואספת אליך אין אדם כונס דבר אלא אם כן היה צריך לו דהל"ל ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל והיה לך ולהם לאכלה מאי ואספת אליך לעצמך והאי דנקט זמורות ויחורי תאנים פירוש רבינו תם מאורלייניש משום דהני מקלקלי טפי ממיא יותר משאר אילנות ומפני שידע זה הכניס זמורות ויחורי תאנים בתיבה כדי שיהיו לקיום המין:

« רש"י על בראשית ט׳:י״ח רש"י על בראשית ט׳:כ״א »