רש"י על בראשית ח׳:י״ז

« רש"י על בראשית ח׳:ט״ז רש"י על בראשית ח׳:י״ט »

1 שפתי חכמים פתח ↗

היצא קרי. פי' כי גם בלא ו' הוא הוצא והוי הוי"ו פועל נח לכך אמר שיקרא אותו ביו"ד כי וי"ו ויו"ד מתחלפים והוי היוצא. מהרש"ל: כי פירוש היצא שיעשה שיצאו מעצמם אבל הוצא פירוש שיוציאם בעצמו. קיצור מזרחי:

1 גור אריה פתח ↗

היצא אמור להם שיצאו אם אינם רוצים לצאת הוציאם בעל כרחם. פירוש כי "הייצא" הוא מורכב מן הקל והכבד, כי 'יצא' ביו"ד הוא קל, ו'הוצא' בה"א הוא כבד, וכאן שכתב שקרינן "הייצא" כאילו פירושו שהוא יפעיל שיצאו מעצמם, והיינו שיאמר להם שיצאו – ויצאו הם מעצמם, וקרינן וכתיב "הוצא" שאם לא יצאו מעצמם – הוציאם בעל כרחם. ואף על גב ש"הייצא" הוא בנין כבד שבא על משקל השלימים, כמו "הפקד את הלוים" במדבר א, נ, מכל מקום כיון דנשתנה כאן, שבכל מקום כתב קרי 'הוצא', וכאן "הייצא", פירושו כאילו הוא מורכב מן 'הוצא' שהוא רוצה לומר הוציאם, ומן 'יצא' שפירושו שיצאו מעצמם. והיינו שפירש שיאמר להם שיצאו, והם יצאו מעצמם, 'הוצא' קרי כתיב שאם לא יצאו – יוציאם בעל כרחם. וקשה למה לא יצאו מעצמם, הרי היונה אמרה 'יהיו מזונותי מרורין וביד הקב"ה' רש"י פסוק יא ולא רצתה שיהיו מזונותיה ביד בשר ודם, ויש לתרץ דדוקא יונה שיש לה מזוג ישר, והוא מן העופות הטהורים ב"ק צג., אבל עופות הטמאים הדורסים, וכן אריות ודובים, אין טבעם כך, כי מזונותם אינם על ידי הקב"ה, שטורפים ודורסים ואוכלים, ואין זה מזוג ישר לטרוף, והכי נמי בהא מלתא גם כן אין חוששין שיהא מזונותן ביד הקב"ה:

1 דברי דוד פתח ↗

הוצא וגו', היצא קרי אמור להם כו', כתב החילוק שבין הכתיב שהוא הוצא ובין הקרי שהוא היצא, דלפי הקרי הוה פירושו שעל ידי אמירתו יצאו משם מעצמם. ולפי הכתיב שהוא הוצא פירושו אתה בעצמך תוציאה:

2 גור אריה פתח ↗

מגיד שאף הבהמה וכו'. וקשיא דלא מצינו למילף רק שלא היו פרין ורבין בתיבה, ולא שנאסרו בתשמיש, ויש לתרץ דקרא יתירה הוא, דלא לכתוב כלל "ושרצו בארץ", והשתא ליכא למימר דקרא אתא לומר שבתיבה לא היו פרים ורבים, דאכתי קשה מאי בא הכתוב לומר לנח, שהמקרא הזה לנח נאמר "וידבר אלקים אל נח" פסוק טו, ואין כאן לא ברכה ולא ציווי כמו שפירשנו למעלה, ומאי בא להודיע לנח שלא היו פרים ורבים בתיבה, נח גם כן היה ידע זה, דקחזי ליה, אלא שכך רוצה לומר "ושרצו בארץ" והתיר להם תשמיש, שהיו אסורין קודם לכן, וזה לא ידע נח אם היו משמשים בתיבה או לא, דודאי אסור לראות חיה ועוף המזדווגים יחד, והרבה שמושן בלילה ולא חזי ליה, ואמר לנח שלא היו משמשים. ועוד כי בא להגיד לנח שחוץ לתיבה מותר להרביע אותם, ולפיכך אמר "ושרצו בארץ" שמתיר להם תשמיש, ומותר להרביע את הבהמות, ופשוט:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ושרצו בארץ, ...נאסרו בתשמיש. ע"כ. וקשה לי מה פירושו. כלום יש איסורים לבע"ח? פ' נח תשמ"ז

1 הוצא. הוֹצֵא כְּתִיב, הַיְצֵא קְרִי, הַיְצֵא – אֱמֹר לָהֶם שֶׁיֵּצְאוּ; הוֹצֵא – אִם אֵינָם רוֹצִים לָצֵאת הוֹצִיאֵם אַתָּה:

2 ושרצו בארץ. וְלֹא בַּתֵּבָה, מַגִּיד שֶׁאַף הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף נֶאֱסְרוּ בְתַשְׁמִישׁ:

1 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה הוצא נ"ב מה שפירש רש"י קרי היצא כי הוי"ו קריאתה עומדת במקום יו"ד כמו חוה חיה הוה גביר היה גביר לאפוקי שלא תקרא הוצא בחולם בנח הוי"ו בלא תנועה ודוק וכן דעת מחבר זה נרא' לי עיקר מהרש"ל:

1 מזרחי פתח ↗

היצא אמור להם שיצאו הוצא אם אינם רוצים הוציאם אתה. נראה שדעת הרב בזה שאע"פ שהיצא והוצא שניהם מבנין הפעיל אלא שבהוצא נח פ"א הפועל ובהיצא נראה בו כמו השלם בהיות הפ"א נראה יתרבו תוצאותיו בהתרבות תנועותיו ויהיה יוצא לשלישי ובהיות הפ"א נח יתמעטו תוצאותיו בהתמעט תנועותיו ולא יהיה יוצא אלא לשני ואף על פי שדעתו בזה משונה מדעת שאר כל המדקדקים שלא מצינו שום אחד מהם לחלק רק בין בנין לבנין שכשבנין הקל עומד בנין הפעיל ממנו יוצא לשני וכשהקל יוצא לשני בנין הפעיל ממנו יוצא לשלישי אבל בבנין אחד בעצמו לא מצאנו שום אחד מהם שישים הפרש בין היות הפ"א נח או נראה מכל מקום יש כדמות סברא לדבריו שהרי המדקדקים עצמם אמרו שבריבוי תוצאות הבנין הדגוש והנוסף על תוצאות בנין הקל נתרבו האותיות שבבנין הדגוש והנוסף יותר מאותיות בנין הקל ואמרו לפי שרבו אותיותיהן על הג' אותיו' היסודיות רבו תוצאותיהם והה"נ י"ל שגם בבנין א' בעצמו ראוי להיות הפרש בין רב התנועות למעט התנועות ברבוי התוצאות ומעוטן אלא שיש לאומר שיאמר שאין הנדון דומיה לראיה שהם לא אמרו אלא ברבוי האותיות על האותיות היסודיות ורבוי אותיות היצא על אותיות הוצא אינם כן כי תוספת האותיות של כל א' מהם על האותיות היסודיות אחד הוא רק שבמלת הוצא פ"א הפועל שלו נח ובמלת היצא פ"א הפועל שלו נראה:

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה הוצא, הוצא כתיב, היצא קרי וכו'. קצת קשה לי, מה איכפת ליה למישהו, שיישאר מאן דהו בתיבה כל זמן שירצה? פ' נח תש"ן

2 לבוש האורה פתח ↗

רש"י מגיד שאף הבהמה והעוף נאסרו בת"ה מקשין מה היה צריך להגיד לנח שהרי ראה ויודע. הרג"א תירץ מה שתירץ אבל נ"ל שאין זה קושיא דה"ק מגיד שנאסרו כו' כלומר אעפ"י שידע נח שמא חשב שכך נשתנו טבען בתיבה מאויר התיבה כמו שקודם המבול נשתנו טבען שהשחיתו דרכן שאין טבע הבהמות כך כן בתיבה נשתנו טבען ולא משום שנאסרו אבל עכשיו שאמר לנח היצא וגומר ושרצו קשה לרש"י מה היה צריך לומר ושרצו וגומר פשיטא ושרצו שהרי משום כך השאירום במבול כדי להחיות זרע אחר המבול כמו שאמר לו בפירש אלא כך אמר לו מעכשיו יהיה מותר להם התשמיש מפני שכבר אסרתי עליהם ודבר הנאסר במניין צריך מניין להתירו כדאשכחן גבי מתן תורה שובו לכם לאהליכם ולא שנשתנה טבען בתיבה אלא משום האיסור פירשו:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

528 כפי שביאר רש"י בראשית ז, ז "האנשים לבד והנשים לבד, לפי שנאסרו בתשמיש המטה, מפני שהעולם שרוי בצער". ורש"י בראשית ח, יז כתב: "ושרצו בארץ - ולא בתיבה, מגיד שאף הבהמה והעוף נאסרו בתשמיש". וכן ביאר בגו"א בראשית פ"ו אות ה, וז"ל: "הקשה המזרחי, דמשמע דעיקר שהיה מקפיד לאבד היינו על כלל המין... ואם כן לא היה ראוי שיהיה מכניס מכל מין ומין לקיום המין, אחר שהשם יתברך הקפיד על כלל המין לאבד אותם. ואין זה קשיא, שכאשר הביא הקב"ה המבול כאילו כל המין בטל, כי שנים שהם בלבד בתיבה ואינם פרים ורבים בתיבה, אין זה מין כלל, עד שיצאו מן התיבה וקבלו עליהם להדבק במינם, דלא ישחיתו דרכם רש"י בראשית ח, יט, וכאשר כלה המין כאילו ברא השם יתברך המין מחדש". וכן הכוכבים והמזלות "שבתו כל ימות המבול... ולא ניכר בין יום ובין לילה" רש"י בראשית ח, כב. הרי שלא היתה שום הויה נוהגת במבול.

« רש"י על בראשית ח׳:ט״ז רש"י על בראשית ח׳:י״ט »