רש"י על בראשית ז׳:ד׳

« רש"י על בראשית ז׳:ג׳ רש"י על בראשית ז׳:ה׳ »

4 כִּי֩ לְיָמִ֨ים ע֜וֹד שִׁבְעָ֗ה אָֽנֹכִי֙ מַמְטִ֣יר עַל־הָאָ֔רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה וּמָחִ֗יתִי אֶֽת־כׇּל־הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃

פירוש רש"י על בראשית ז׳:ד׳

4 כי לימים עוד שבעה. אֵלּוּ ז' יְמֵי אֶבְלוֹ שֶׁל מְתוּשֶׁלַח הַצַּדִּיק שֶׁחָס הַקָּבָּ"ה עַל כְּבוֹדוֹ וְעִכֵּב אֶת הַפֻּרְעָנוּת. צֵא וַחֲשֹׁב שְׁנוֹתָיו שֶׁל מְתוּשֶׁלַח וְתִמְצָא שֶׁהֵם כָּלִים בִּשְנַת ת"ר שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ סנה' ק"ח:

5 כי לימים עוד. מַהוּ עוֹד? זְמַן אַחַר זְמַן זֶה נוֹסָף עַל ק"כ שָׁנָה:

6 ארבעים יום. כְּנֶגֶד יְצִירַת הַוָּלָד, שֶׁקִּלְקְלוּ לְהַטְרִיחַ לְיוֹצְרָם לָצוּר צוּרַת מַמְזֵרִים:

« רש"י על בראשית ז׳:ג׳ רש"י על בראשית ז׳:ה׳ »