רש"י על בראשית ו׳:י״ג

« רש"י על בראשית ו׳:י״ב רש"י על בראשית ו׳:י״ד »

1 שפתי חכמים פתח ↗

אנדרולומוסיא באה לעולם. אינו ר"ל שעל כל פנים תבא אלא כשתבא עליהם גזירת מות אינו אלא מזה המין:

1 ברטנורא על התורה פתח ↗

קץ כל בשר כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרולומוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים וכו'. קשה והרי כאן לא הרגה טובים שהרי ניצל נח ובניו ונשיהם. וי"ל דאין הכי נמי דהורגת טובים ורעים אבל בכאן עשה עמהם לפנים משורת הדין וכן משמעות המקרא מן הדין קץ כל בשר בא לפני אבל אני אעשה עמך לפנים משורת הדין ואצילך היינו דקאמר עשה לך תבת עצי גפר:

1 לבוש האורה פתח ↗

רש"י והורגת טובים ורעים: לשון הג"א אע"ג דכאן לא הרג את נח אדרבה היה ניצול ה"פ קץ כל בשר בא לפני והירגת טובים ורעים את הצדיק והרשע יחד לכך עשה לך תיבת וגומר שתהיה אתה נבדל מהם ולא תהיה אצלם ולכך לא תאבד עמהם עכ"ל. וא"כ לפי דבריו תהיה הכוונה בטובים על נח ואינו נכון שא"כ היה לו לרש"י לכתוב זה גבי עשה לך תיבת וגומר ועוד חלילה לו ית' להמית צדיק עם רשע אפילו במקום שיש זנות אין זה ממדת הצדיק והישר חלילה לכך נ"ל דה"פ דק' לו לרש"י על מאמר קץ כל בשר וגומר וכי אפשר לומר כן שתתמלא סאה כולם בבת אחת וברגע אחד שאי אפשר שלא יחטא אחד יותר מחבירו או נשתקע בחטא יותר מחבירו למה אם כן ימותו כולם ברגע אחד לכך אמר כי כן הוא המדה במקום שיש זנות שהורג' טובים ר"ל אותם שלא נתמלאו סאתם עם הרעים ר"ל אותם שנתמלאו סאתם דהא מ"מ כולם חטאו באותו חטא אבל להמית עמהם צדיק שלא חטא כלל חלילה לו ית' ומה שצוה לו לעשות תיבת עצי גופר וגומר לא מן הטעם שכתב היא רק מן הטעם שכ' רש"י בפירוש גבי פסוק עשה לך תיבת בסמוך ע"ש:

2 שפתי חכמים פתח ↗

אלא על הגזל. וא"ת והרי לעיל פירש כל מקום שאתה מוצא זנות וכו' משמע דמשום זנות מתו וי"ל דהא והא גרם דאי לא היה אלא גזל לחוד לא היה נחתם אלא על רעים ולא על טובים ואי לא היה אלא זנות לחוד לא היה נחתם כלל אפי' על הרעים אבל השתא דהיו שניהם נחתם על הרעים ועל הטובים ומוכרח אתה לחלק כן דאי לאו הכי הפסוקים סתרי אהדדי דבתחלה אמר כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ וכתיב אחריו ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני משמע בשביל זנות הביא המבול ואחריו כתיב כי מלאה הארץ חמס משמע בשביל גזל הביא המבול אלא ע"כ צריך אתה לחלק כן והשתא א"ש הא דמפרש רש"י לעיל ותשחת הארץ לשון ע"א וגילוי עריות אע"ג דקרא לא מפרש אח"כ ע"א אלא גילוי עריות בלבד כדכתיב כי השחית כל בשר את דרכו דהיינו גילוי עריות כדפירש אלא משום דאין עונש מיתה על ע"א ואינו הורגת טובים ורעים. ועי"ל משום שגזלו כל אחד את נשותיהם של חבריהם דהיינו שניהם גזל ועריות לכך נחתם על שניהם. כתב מהרש"ל קשה למה לא אמר ג"כ גזל כמו שאמר ערוה ועבודת אלילים י"ל דלעיל כתיב וירא אלהים דמשמע העבירות שבין אדם למקום אבל גזל היא עבירה שבין אדם לחבירו עכ"ל:

2 מזרחי פתח ↗

לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. בפרק חלק ואין זה סותר מה שאמר למעלה כל מקום שאתה מוצא זנות כו' דמשמע בשביל הזנות ולא בשביל הגזל דהתם במין הגזרה קא מיירי ולא בגזרה עצמה ואלו הכא בגזרה עצמה ומה שהכריח את הרב לחלק בין הגזרה עצמה למין הגזרה הוא משום דאי לא תימא הכי קשו קראי אהדדי כתיב וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית ויאמר קץ כל בשר אלמא מפני הזנות היתה הגזרה וכתיב קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס אלמא מפני החמס היתה הגזרה לפיכך הוכרח לחלק ולומר דהא דכתיב וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה ויאמר קץ כל בשר במין הגזרה קא מיירי שהיתה כללית שהורגת טובים ורעים כדמשמע ממלת כל בשר והא דכתיב בא לפני כי מלאה הארץ חמס בגזרה עצמה קא מיירי שלא נתחתם גזר דינם אלא על הגזל כדמשמע ממלת בא שפירושו אלמלא שהי' בכלל חטאתיהם חטא הזנות לא היתה גזרה כללית שהיא האנדרלומיסיאה ההורגת טובים ורעים אלא היתה הורגת הרעים בלבד ולולא שהי' בכלל חטאתיהם חטא החמס לא היתה הגזרה באה עליהם לא כללית ולא פרטית עכשיו שהיו שניהם יחד החמס חייב ביאת הגזרה והזנות חייב להיותה כללית ופירוש כ"מ שאתה מוצא זנות אנדרולומוסיאה באה לעולם אינו ר"ל שעכ"פ היא באה אלא שכשתבא עליהם גזרת מות אינה אלא מזה המין:

2 דברי דוד פתח ↗

כי מלאה הארץ חמס, לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. קשה לשון הפסוק דהתחיל בהשחתת הארץ ושזו היא סיבה משום ערוה וע"ז וסיים בחמס ותו למה באמת היה גזר דינם דוקא בשביל גזל ולא משום ע"ז וג"ע שהם יותר חמורים ועונשו מיתת ב"ד. ונראה לתרץ ע"ד שארז"ל גדול השלום שאפילו עובדים ע"ז אין נענשים שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו וכשיש מריבה, ביניהם אז נענשים שנאמר חלק לבם עתה יאשמו, ע"כ אמר וירא אלהים את השחתת הארץ ואעפ"כ לא בא קץ שלהם עד עבירה של גזל ונחלק לבם כמ"ש:

3 שפתי חכמים פתח ↗

שאף ג' טפחים. פירוש דג' טפחים עומק נקרא ארץ ומכאן ואילך נקרא אדמה וכאן כתיב את הארץ:

3 ברטנורא על התורה פתח ↗

כי מלאה הארץ חמס לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל וכו'. קשה והלא אמר למעלה כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרולומוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים. י"ל דאין הכי נמי שכל מקום שאתה מוצא זנות אנדרולומוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים דאנשים אבל לא נחתם גזר דינם על הארץ כלו' תשחת הארץ עמהם ויטשטשו ג' טפחים של עומק המחרישה אלא על הגזל:

3 משכיל לדוד פתח ↗

את הארץ וכו׳ ד״א וכו׳ דלפי׳ א׳ ק׳ דמה היה המקרא חסר אילו לא כתב אלא והנני משחיתם ומה הוסיף באמרו את הארץ. ולפי׳ ב׳ נמי ק׳ דלא שייך לפ׳ עם כיון שלא היתה ההשחתה ביחד שהרי הבריות מתו מיד במים משא״כ הארץ שלא נמוחה אלא בהמשך הזמן ע״י תדירות ותגבורת המים. ובטעם מחיית הארץ אמרו בב״ר משל לבן מלכים שהי״ל פדגוג כל זמן שסרח היה פדגוגו נלקה ע״כ וכוונתם לפי שהפדגוג חייב ללמד לבן תרבות ודרך ארץ ובהיות הבן סורח זה מורה שפדגוגו לא יצא ידי חובתו עמו ואדרבא מחזיק בידו דמסתמא ממנו למד שהרי הוא גידלו ולכך הפדגוג בדין שילקה וכך היה גם בזמן המבול כמ״ש שם בב״ר בס״פ בראשית שגם הארץ זנתה זורעין חטים ומוציאה זונין נמצא שהארץ היתה מחזקת ידי עוברי עבירה ולכך לקתה. והנח״י אחר המחילה לא דק בלשון המדרש ע״ש:

1 קץ כל בשר. כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא זְנוּת וַעֲ"זָ אַנְדְּרוֹלוֹמוּסְיָא בָּאָה לְעוֹלָם וְהוֹרֶגֶת טוֹבִים וְרָעִים.

2 כי מלאה הארץ חמס. לֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם אֶלָּא עַל הַגֶּזֶל סנה' ק"ח:

3 את הארץ. כְּמוֹ מִן הָאָרֶץ, וְדוֹמֶה לוֹ כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר שמ' ט', מִן הָעִיר; חָלָה אֶת רַגְלָיו מ"א ט"ו, מִן רַגְלָיו. דָּ"אַ אֶת הָאָרֶץ – עִם הָאָרֶץ, שֶׁאַף ג' טְפָחִים שֶׁל עֹמֶק הַמַּחֲרֵשָׁה נִמֹּחוּ וְנִטַּשְׁטְשׁוּ:

1 גור אריה פתח ↗

כל מקום שאתה מוצא זנות וכו'. דקרא דהכא בזנות מיירי, כדכתיב פסוק יב "כי השחית כל בשר" וזהו עריות כדלעיל רש"י פסוק יא, והכא דכתיב "קץ כל בשר" הוא גם כן עריות כמו "השחית כל בשר". ועוד קרא קאי אדסמיך ליה "וירא אלקים כי השחית כל וגו'", ובחמס לא משתעי:

1 משכיל לדוד פתח ↗

קץ וכו׳ כל מקום וכו׳ בא ליישב הפ׳ שאין לו הבנה דמה ר״ל שהקץ בא לפניו לכך פי׳ כדאי׳ נמי בזהר שיש רוח א׳ שנקרא קץ כל בשר והוא הממונ׳ לקטרג על הזנות וקאמר דנקרא קץ כל בשר לפי שדרכו להמית הכל טובים ורעים. וז״ש הקדוש ב״ה לנח קץ כל בשר דהיינו זה הרוח ונקרא במדרש אנדרולמוסיא בא לפני כלו׳ בא לפני כבר זה זמן לקטרג ואעפ״כ לא השגחתי בו ולא נחתם גז״ד אלא עתה על הגזל וכיון שהגז״ד היה על הגזל לכן לא השחית האנדרולומסי׳ טובים ורעים לגמרי אף במין האנושי שהרי נשארו נח ובניו ובזה מובן הדיבור שאח״ז:

1 דברי דוד פתח ↗

קץ כל בשר, כל מקום שאתה מוצא זנות כו' קשה א"כ היאך נשאר נח ובניו ונראה לתרץ זה ע"פ סדר הפסוק דקשה דתחילה אמר והנני משחיתם את הארץ ואח"כ עשה לך תיבת כו' ואח"כ ואני הנני מביא את המבול כו', דהיה לו לסמוך, הבאת המבול אצל משחיתם את הארץ דהא ההשחתה היא ע"י המבול, ולמה הפסוק בעשית התיבה בינתיים, אלא שהוא לתרץ הקושיא שזכרנו כיון שקץ כל בשר כו' היאך יהיה ניצול נח מן האנדרלמוסיא שהורגת טובים ורעים לזה אמר עשה לך תבת כו' ממילא לא תהיה כלל ביניהם וכאלו אתה בעולם אחר חוץ מהם. וא"ל א"כ מה זה שכתב רש"י אחר זה ולמה הטריחהו בבנין הא הוכרח לבנין דבהצלה בלא בנין היה גם נח נענש מכח אנדרלימוסיא. י"ל דה"ט דאפשר שיהיה לו הצלה בתיבה נעשית מאליה או להבריחו לארץ ישראל אשר לא היה שם המבול והיה גם כן נבדל מהם ולמה הטריחהו בבנין:

2 גור אריה פתח ↗

לא נתחתם גזר דינם וכו'. אף על גב דלעיל פירש 'כל מקום שאתה מוצא זנות' דמשמע בשביל זנות היה ולא היה בשביל חמס קושית הרא"ם, הכא פירושו – בשביל הזנות הוא הורג טובים ורעים, שאין מבחין בין צדיק לרשע, מכל מקום אין כאן גזר דין, שהרי לא נאמר אלא "קץ כל בשר בא לפני", אבל גזר דין שלהם לא נחתם אלא על הגזל, ומפני גזל נתחתם גזר דין להביא הדין בעולם. ומפני כך חתימת הגזירה על הגזל, שהגזל הוא השחתת העולם הזה, דהיינו הגזלנין מחריבין את העולם, שאין משא ומתן בעולם, והשם יתברך כאשר גוזר גזירה אינו ממהר להביא אותה, שהוא חס על העולם, ואין הגזירה נחתמת להביא הדין, וכאשר הגזלן אינו חס על העולם ומחריב את העולם – אין השם יתברך חס גם כן, והגזירה באה:ועוד יש בזה דבר נפלא מאוד מאוד כי כל גזירה שבאה מן השם יתברך ואינה באה במדת הדין מתוחה כל כך בחוזק, היא גזירה שאפשר לבטל אותו, וכאשר מדת הדין מתוחה בחוזק אז הגזרה נחתם, ואין להשיב. וכאשר החטא הוא למטה בגזילה, שהגזילה הוא שגוזל ומאנס בחוזק את אשר לחבירו, וכמו שהוא חוטא למטה – הוא מתעורר למעלה גזירת מדת הדין החזקה והקשה, וגזירה מדת הדין החזקה והקשה אין לו חזרה, והיא גזירה חתומה. ושמעתי גם כן כי לכך חתימת גזר דין על הגזל, מפני שהחתימה היא שאין להשיב הגזירה, וכל זמן שהיה אפשר להם בתשובה לא נתחתם גזר דין שלהם, שכל עבירה על ידי תשובה השם יתברך מוחל להם, אבל גזלן דכתיב פסוק יא"ותמלא הארץ חמס", וקשה גזל הרבים שאין לו תשובה, וכיון שאין להם תשובה נחתם גזר דין שלהם גם כן, שהרי אין תשובה להם, ולמה לא יחתום גזר דין שלהם. אמנם דרך האמת התבאר לך, והוא אמת ברור:

2 ברטנורא על התורה פתח ↗

קץ כל בשר בא לפני כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרולומוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים. צריך לישב שהרי אנו רואין שנמלט נח ובניו. ועוד איך יצא כזאת מלפניו להרוג הטובים. ונראה לפרש שלכך לא אמר צדיקים ורשעים אלא רעים וטובים. ור"ל התינוקות הקטנים לכך האנדרולומוסיא באה והורגת אותם לפי שכיון שהזנות מצדיהם כולם ממזרים ואינם ידועים וכמו שאמרו רז"ל במסכת יבמות ממזר ודאי חיי ממזר ספק לא חיי ולכך לא קאמר כל מקום שאתה מוצא גזל משום דלא הוו מתים הקטנים בעבור הגזל:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

433 ולכך האופן היחיד שכל בני הדור יעשו דבר שהוא כנגד עמוד החסד הוא רק בגזל. ואם תאמר, מדוע אין איסור גזל ביהרג ואל יעבור, כפי ששפ"ד היא ביהרג ואל יעבור מחמת שעומדת כנגד עמוד החסד. והנראה, שבזה ג"כ נמצא חילוק בין היחיד לרבים, שהרי גזל אפשר לתקן ע"י שישיב משנה חגיגה ט.. אך זהו רק בגזל של היחיד, אך בגזל של הרבים אי אפשר להחזיר, שאינו יודע למי ישיב ב"ב לה:. ולכך בגזל היחיד, הואיל ואפשר לתקן, בודאי שאינו ביהרג ואל יעבור, כי אם יש תיקון לאיסור, מדוע ימסור את נפשו על כך. אך לפי"ז יוצא שבגזל הרבים, שאינו בר תיקון, כאן שייך לומר שיש דין יהרג ואל יעבור, כי סותר את עמוד החסד מבלי אפשרות לתקן, אך זה לא מצאנו בשום מקום, וצ"ע. ובגו"א בראשית פ"ו אות כח ביאר הסבר שלישי נוסף לשנים שהובאו בהערה 428 מדוע דור המבול נחתם דינם על הגזל רש"י בראשית ו, יג, וז"ל: "ושמעתי גם כן כי לכך חתימת גזר דין על הגזל, מפני שהחתימה היא שאין להשיב הגזירה, וכל זמן שהיה אפשר להם בתשובה לא נתחתם גזר דין שלהם, שכל עבירה על ידי תשובה השם יתברך מוחל להם. אבל גזלן דכתיב 'ותמלא הארץ חמס', וקשה גזל הרבים שאין לו תשובה, וכיון שאין להם תשובה נחתם גזר דין שלהם גם כן, שהרי אין תשובה להם, ולמה לא יחתום גזר דין שלהם". והם הם הדברים.

3 גור אריה פתח ↗

כמו מן הארץ וכו'. וקשיא דלא לכתוב כלל "את הארץ", דיודע אני שמן הארץ הם נשחתים, לכך פירש 'דבר אחר את הארץ – עם הארץ'. ואם תאמר למה השחית הארץ עמהם, ויש לתרץ דכתיב תהלים קטו, טז "והארץ נתן לבני אדם", ומאחר שהאדם חטא, כפי אשר הוא צריך האדם אל האדמה – דהיינו ג' טפחים של עומק המחרישה ב"ב כו. – השחית הקב"ה עמהם, וכך מוכח בב"ר בפירוש:

3 רמב"ן על בראשית פתח ↗

וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ כְּמוֹ מִן הָאָרֶץ, וְכֵן "כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר" שמות ט כט, "חָלָה אֶת רַגְלָיו" מלכים א טו כג. דָּבָר אַחֵר "אֶת הָאָרֶץ" עִם הָאָרֶץ, שֶׁאַף שְׁלֹשָׁה טְפָחִים שֶׁל מַחְרֵשָׁה נִמּוֹחוּ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על בראשית ו':י"ג מִבְּרֵאשִׁית רַבָּה בראשית רבה ל"א:ז'. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר אבן עזרא על בראשית ו':י"ג שֶׁמִּלַּת "מַשְׁחִיתָם" מוֹשֶׁכֶת עַצְמָהּ וְאַחֶרֶת עִמָּהּ, וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם וּמַשְׁחִית אֶת הָאָרֶץ. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת הוּא כְּמוֹ "אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ", כִּי הָאָרֶץ תִּהְיֶה בְּהַשְׁחָתָה שֶׁבְּהַשְׁחָתַת הָאָרֶץ יִשָּׁחֲתוּ, וְהִנָּם נִשְׁחָתִים בָּעוֹלָם הַבָּא כְּדֶרֶךְ "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ" בראשית ו':ו', וְלָזֶה רָמְזוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה בראשית רבה ל"א:ז' לְבֶן אָדוֹן שֶׁהָיְתָה לוֹ מְנִיקָה, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה סוֹרֵחַ הָיְתָה מֵנִיקְתּוֹ נִרְדֵּית וְכוּ':

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נצח ישראל פתח ↗

130 ובח"א לחולין שם ד, צט: ביאר שהואיל ויש צורך שהרחמים יגיעו לארץ לגמרי, לכך יש צד לומר שהרחם יצטרך להיות דוקא על בי כרבא, כדי לצרף את ג' הטפחים של עומק המחרישה רש"י בראשית ו, יג.

« רש"י על בראשית ו׳:י״ב רש"י על בראשית ו׳:י״ד »