רש"י על בראשית ו׳:י״א

« רש"י על בראשית ו׳:ט׳ רש"י על בראשית ו׳:י״ב »

1 שפתי חכמים פתח ↗

ערוה וע"א. רצונו לומר כיון דשניהם במשמעות ותשחת א"כ הי מנייהו מפקת:

1 גור אריה פתח ↗

לשון ערוה וע"ז. ועל כרחך שניהם, דהי מנייהו מפקת ב"ק ג., ולפיכך קרא אתא לתרווייהו. ומה שכתוב לבסוף "וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר", היינו מפני שעל ידי עריות בא להם המבול, כמו שפירש רש"י פסוק יג 'כל מקום שאתה מוצא זנות וכו'. ונראה מה שלא נקרא השחתה רק ערוה ועבודה זרה, מפני שיצר הרע המסית האדם לרע אינו אלא בשביל אלו, דיש יצר הרע לעריות ויש יצר הרע לעבודה זרה כדאיתא במסכת יומא סט ע"ב ובפרק חלק. ובכמה דוכתיה אמרו תרי יצרא הוי – יצרא דעבודה זרה ויצרא דעריות, ומפני שהיצר הרע הוא לאלו שנים דווקא נקראו 'השחתה', כי מאחר שהוא נסת אל הדבר שהוא רע – הוא נשחת, כי דבר שהוא רע הוא נשחת, לכך נאמר דברים ד, טז "פן תשחיתון" על עבודה זרה, ועל עריות "כי השחית כל בשר", ורוצה לומר שהלך אחר יצר הרע ונעשה רע, וזהו השחתה. ועוד כי המשחית הוא יצר הרע, עולה ומשטין ויורד ומקטרג, ולפיכך אלו שנים שהיצר הרע יש בהם שהוא השטן המשחית – נקראו 'השחתה':

1 משכיל לדוד פתח ↗

ותשחת ל׳ ערוה וע״ז. הכי אי׳ בסנהדרין. ולא ידענא מנ״ל למימר דתרי מילי הוו דנימא דלא הוה אלא ג״ע דאיברא דמצינו לשון השחתה ג״כ גבי ע״ז מיהו שאני הכא דהדר מפ׳ ביה קרא דג״ע הוה דכתיב כי השחית כל בשר. ואפ׳ דמלפני האלהים קא דריש דהואי ע״ז וליכא למימר ע״ז לחוד דהא כתיב בתריה כי השחית כל בשר את דרכו ומשמע ג״ע כדפירש״י בסנהדרין מדכתיב דרך גבר בעלמה ולכך אמרי׳ תרווייהו:

2 שפתי חכמים פתח ↗

גזל. לאפוקי חמסן דרבנן שיש חילוק בין חמסן לגזלן דחמסן יהיב דמי אבל בחמסן דתורה אין חילוק דחמסן הוא נמי גזלן ועיין בב"ק סב.:

2 מזרחי פתח ↗

חמס גזל. ואע"ג דבב"ק פ' הכונס צאן לדיר אמרו מה בין גזלן לחמסן גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי אלא דלא אמר רוצה אני ובב"ר א"ר חנינא גזל שוה פרוטה חמס פחות משוה פרוטה אלמא גזל לחוד וחמס לחוד ה"מ בחמסן דרבנן אבל בחמסן דקרא היינו גזלן והתם הכי קא בעי מה בין גזלן דרבנן לחמסן דרבנן כדתניא בפרק זה בורר הוסיפו עליהם הגזלנים והחמסנים ומוקי לה התם במציאת חרש שוטה וקטן דאין פסול מן התורה אלא משום דרכי שלום ומפרש התם גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי וכך פירשו התוס' בפרק הכונס:

1 ותשחת. לְשׁוֹן עֶרְוָה וַעֲ"זָ סנה' נ"ז כְּמוֹ פֶּן תַּשְׁחִתוּן דב' ד', כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר וְגוֹ':

2 ותמלא הארץ חמס. גֶּזֶל:

1 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה כי השחית כו' נזקקין לשאינן כו' נ"ב אף ע"פ שותשחת הארץ נמי בע"ז איירי מ"מ עיקר הבטה וקצף של מקום היה על הזנות ולא על העבודה זרה וכך החיבור וירא אלקים והנה נשחת' כלומר בע"ז ובערוה ומ"מ עיקר הבטה על הזנות שנאמר כי השחית כל בשר ולשון כי השחית כו' דומה לגזר דין כמו כי מלאה הארץ חמם ודוק והא דלא כתיב וירא אלהים את החמם נראה לי משום שהיא עבירה שבין אדם לחבירו ולא יכול הקדוש ברוך הוא למחול וראה הקב"ה עבירות שבינו כגון ע"ז וזנות ודוק מהרש"ל:

1 מזרחי פתח ↗

ותשחת לשון ערוה ועבודת כוכבים. בסנהדרין פרק ד' מיתות אמרו עבודת כוכבים וגלוי עריות דכתיב ותשחת הארץ ותנא דבי ר' ישמעאל כ"מ שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים דבר ערוה דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו ופי' רש"י גלוי עריות כדכתיב דרך גבר בעלמה ודור המבול בערוה קלקלו כדכתיב ויקחו להם נשים כו' שהיו נזקקים לנשי רעיהם דכתיב פן תשחיתון כו' והכא דכתיב ותשחת הארץ סתמא על כרחין בתרוייהו קאמר והכי נמי איתא בפ"ק דחולין והא דכתיב וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו דמשמע דהשחתתם לא היתה אלא בערוה הכי פירושא שלא נגזרה עליהם גזרת קץ כל בשר אלא על שראה שהשחיתו בעריות אף על פי שהשחיתו גם בעבודת כוכבים שכ"מ שאתה מוצא זנות אנדרלומסי' באה לעולם כו' כדלק':

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

833 וכן כתב בגו"א במדבר פכ"ב אות ב ד"ה ואין: "אין לתלות שני דברים במקרה", ושם הערה 9. אמנם קצת צ"ב, שמצינו במקמות אחרים שרק בשלש פעמים אמרינן שהוחזק הדבר, ולא סגי בשני פעמים כרשב"ג ולא כרבי יבמות סד:. דוגמה לדבר; לפני מהפכת סדום אמר אברהם אבינו להקב"ה בראשית יח, כה "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע וגו'", ופירש רש"י שם "חולין הוא לך, יאמרו כך הוא אומנתו שוטף הכל צדיקים ורשעים, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה". וכתב על כך בגו"א שם אות סא: "כי כבר נעשה זה ג' פעמים, במבול ובהפלגה... יאמרו שכך אומנתו, שאחר שזה פעם שלישית, יאמרו הוחזק הדבר, וכך אומנתו. ולא יקשה, כיון דבלאו הכי היו אומרים במבול ובהפלגה שהיה שוטף הכל צדיקים ורשעים, אף על גב שלא היה זה, ואם כן השתא נמי אצל סדום אף על גב שלא ישטף צדיקים ורשעים, יאמרו כך. דהשתא כיון שנעשה ג' פעמים, לא יתלו בשום סבה ולומר שאין אומנתו כך, רק במבול בשביל שחטאו בזנות רש"י בראשית ו, יא, ועל ידי חטא זה הורג טובים ורעים רש"י שם, וגבי הפלגה נמי יש בו טעם שכולם חטאו, או מה שהוא, רק כשיראו שהוחזק לא יתלו בשום סבה, רק יאמרו אומנתו כך". וסברה זו כאשר הוחזק הדבר ג' פעמים אין תולים זאת בסבות מיוחדות, אלא במכנה משותף אחד מבוארת בגמרא חגיגה סוף ג:, שאמרו שם: "תנו רבנן, איזהו שוטה, היוצא יחידי בלילה, והלן בבית הקברות, והמקרע את כסותו. איתמר רב הונא אמר, עד שיהו כולן בבת אחת... היכי דמי, אי דעביד להו דרך שטות, אפילו בחדא נמי... לעולם דקא עביד להו דרך שטות, והלן בבית הקברות לכשעצמו אינו ראיה לשטות אימור כדי שתשרה עליו רוח טומאה הוא דקא עביד, והיוצא יחידי בלילה, אימור גנדריפס אחדיה "חולי האוחז מתוך דאגה רש"י שם... כיון דעבדינהו לכולהו הוה להו כמי שנגח שור חמור וגמל, ונעשה מועד לכל". ופירש רש"י שם "כמו שנגח שור חמור וגמל דבב"ק לז. דנעשה מועד לכל... אף כאן לא באו שלשה דברים לידו בבת אחת, אלא כולן משום שטות". ואם כן מדוע לא נאמר גם אצלנו לגבי רבן שמעון בן הלל ורבן גמליאל דיבנה שהם בלבד לא היו מקבלים מאבותיהם, אך האחרים קבלו כראוי מאבותיהם. ודוחק לומר שדבריו כאן תלויים במחלוקת התנאים שבין רשב"ג ורבי יבמות סד:. וצ"ע.

2 גור אריה פתח ↗

חמס גזל. אף על גב שחילוק גדול יש בין גזל לחמס, דאמרינן ב"ק סב. מה בין גזלן לחמסן – גזלן לא יהיב דמי, חמסן יהיב דמי, פירש הרא"ם דלשון התורה לחוד ולשון חכמים לחוד חולין קלז.. ואינו מיושב, דלמה הכתוב משנה לכתוב "חמס" ולא כתב גזל, ואונקלוס תרגום 'חטופין', דמשמע חטיפה בלבד ולא גזל ממון, ויראה שהוקשה לרש"י – וכי אנשי דור המבול היו יראים את ה' שהיו נותנים דמים, דודאי לא היו יראים אלקים, אלא האי "חמס" הוא שגזל ממנו בלא דמים, ומה שכתוב בקרא "חמס" היינו שלפי האמת היה חמס, שמכח שכל האחד היה גוזל את חבירו, ואם גזל אחד מן חבירו וחבירו היה גם כן גוזל אותו – הרי היה לו דמים תחת מה שלקח ממנו, והרי הוא חמס. וזהו שנאמר "ותמלא הארץ חמס" שהרבה היו חומסין, זה מזה וזה מזה, עד שהיה הגזל – חמס. ומה שכתב רש"י 'גזל', היינו שהגוזל לא כוון שיהיה זה חמס, שגזל ממנו בין שהיה לו תמורת אותו חפץ דמים או שלא היה לו, לעולם היה גוזל, ולפיכך קרא 'גזל', אלא שהאמת הוא שהיה זה חמס בלא כוונתו:

« רש"י על בראשית ו׳:ט׳ רש"י על בראשית ו׳:י״ב »