רש"י על בראשית ד׳:י״א

« רש"י על בראשית ד׳:י׳ רש"י על בראשית ד׳:י״ב »

1 שפתי חכמים פתח ↗

יותר ממה כו'. פי' בעון שהוציאה עץ עושה פרי וכשנתקלל אדם נפקדה גם היא על עונה אבל לא על עון זה שפצתה את פיה שעדיין לא נתקללה על עון זה ואיך יאמר ארור אתה יותר מקללת האדמה:

1 דברי דוד פתח ↗

מן האדמה יותר ממה שנתקללה כו'. פירוש שקללה דכאן היא עצמה הקללה דלעיל בענין האדמה נגד האדם אלא שנתוסף עליה בענין זה שלא תוסיף תת כחה לו והרמב"ן הקשה ע"ז כי בכאן לא ארר האדמה בעבורו כאשר בתחילה אלא אמר שהוא ארור ממנה כו' ולק"מ כי קללת האדמה וקללת האדם חדא היא כמו שזכרתי לעיל וה"נ כן הוא בהאי דתוספת קללה שהאדמה חטאה ג"כ בפצותה פיה ונעשתה שותף לקין וניתוסף קללה לשניהם והקשה הרא"ם שכאן משמע שהפתיחה זו של האדמה היא לרעה ובפרק אחד דיני ממונות אמרינן מיום שפתחה הארץ לקבל דמו של הבל שוב לא פתחה פיה לטובה אלא לרעה משמע שפתיחה של הבל היה לטובה. ולא ידענא מאי קשיא ליה דודאי נגד קין היה טובה שיכוסה דם של הבל אבל נגד הבל היה רעה שכל זמן שהוא נגלה הנקמה תהיה יותר גדולה כמו בדם זכריה הנביא וחטא האדמה היה שפתחה לטובת קין ולא לטובת הבל וראוי היה להיפך:

1 גור אריה פתח ↗

מן האדמה שנתקללה כבר. פירוש "ארור אתה מן האדמה" דכתיב כאן – אף על גב שכבר נתקללה האדמה, כדכתיב לעיל ג, יז "ארורה האדמה בעבורך" – כאן רוצה לומר שתהיה ארורה יותר. ואין פירוש "מן" – יותר, כמו שפירש הרא"ם, דאם כן יהיה פירושו שיהיה קין מקולל יותר מן האדמה שנתקללה, וזה אינו, שהרי היה מקלל את האדמה, לא שהיה מקלל קין, רק פירושו שתהיה האדמה מקוללת לך, וזהו "ארור אתה מן האדמה" רק מפני שהוקשה לו הרי כבר נתקללה, לכך פירש שתהיה מקוללת יותר ממה שנתקללה כבר. והקשה הרמב"ן על רש"י דכאן לא קלל האדמה, רק קלל את קין שיהיה קין ארור ממנו, ופירוש הכתוב – "כי תעבוד את האדמה לא תוסיף תת כחה לך" ר' פסוק יב, והרא"ם השיב בעד רש"י – כי גם הקללה הראשונה לעיל ג, יז – שיהיה הוא ארור ממנו, שמעלה לו זבובים ופרעושים. ולא השיב הרא"ם כלום, מפני דכל הארץ נתקללה, אף אם יזרענה אדם אחר, אבל גבי קין לא לכל אדם נתקללה אלא לקין דווקא, ואם אחר יזרענה – תתן כחה, ואין זה קללת אדמה רק קללת קין, ומפני זה סבירא להרמב"ן שאין אנו צריכין לומר דהאדמה חטאה כאן כלל, דדווקא למעלה שקלל כל האדמה – אם לא חטאה לא קלל כל האדמה, אבל כאן שלא היתה מקוללת רק לקין, אף על גב שלא חטאה, כיון דאין זה לאדמה – יכול לקלל את קין מן האדמה. ואולי דעת רש"י דמה לי קללת חלק או קללת הכל, כמו דאין קללת הכל אלא אם חטאה – כך קללת מקצת שתהיה מקוללת אל קין בלבד – בשביל חטא האדמה. ונדחק לזה מפני שכתוב "אשר פצתה" דמשמע דחטא עשתה מה שקבלה הדם:והקשה הרא"ם דמשמע דהפתח היה לרעה, ואילו בפרק אחד דיני ממונות סנהדרין לז ע"ב אמרינן 'מיום שפתחה הארץ לקבל דמו של הבל – שוב לא פתחה', ומקשה והכתיב במדבר טז, לב "ותפתח הארץ את פיה", ומתרץ 'נפתחה לרעה ולא נפתחה לטובה', משמע דפתיחת הארץ לקבל הדם היה לטובה, ויראה שאין זה קשיא, דרש"י סבירא ליה דקבלת הדם היה לטובת העולם, שלא יהיה הדם נראה, אבל מכל מקום חטא הוא לארץ לסייע את הרוצח לכסות מעשיו אשר עשה, אבל מכל מקום היה לטובה, ודבר פשוט הוא – כי עשתה היא טובה לעולם לכסות הדם, וסייעה את קין הרוצח, ובזה חטאה האדמה:

2 רמב"ן על בראשית פתח ↗

אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה יוֹתֵר מִמָּה שֶׁנִּתְקַלְּלָה הִיא כְּבָר בַּעֲוֹנָהּ, וְגַם בָּזוֹ הוֹסִיפָה לַחֲטֹא אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ, וְהִנְנִי מוֹסִיף לָהּ קְלָלָה, לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על בראשית ד':י"א. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי בְּכָאן לֹא אֵרֵר הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרוֹ כַּאֲשֶׁר בְּאָבִיו, אֲבָל אָמַר שֶׁיִּהְיֶה הוּא אָרוּר מִמֶּנָּה, וּפֵרֵשׁ הַקְּלָלָה שֶׁלֹּא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ אֵלָיו וְשֶׁיִּהְיֶה נָע וָנָד בָּהּ. וְאָמַר כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, כִּי בְּכָל אֲשֶׁר תִּטְרַח בָּהּ לַעֲבֹד אוֹתָהּ כָּרָאוּי, בַּחֲרִישָׁה וְעִדּוּר וּבְכָל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה, וְתִזְרַע אוֹתָהּ כַּהֹגֶן, לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ, אֲבָל תִּזְרַע הַרְבֵּה וְתָבִיא מְעָט. וְזוֹ הִיא הָאֲרִירָה, כְּטַעַם "וְאָרוֹתִי אֶת בִּרְכוֹתֵיכֶם" מלאכי ב ב. וְאָמַר כֵּן כְּנֶגֶד אֻמָּנוּתוֹ, כִּי הוּא הָיָה עוֹבֵד אֲדָמָה, וְהִנֵּה אֵרֵר מַעֲשָׂיו. וְזֶה טַעַם "לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ", שֶׁלֹּא תִּתֵּן עוֹד כֹּחָהּ לְךָ כַּאֲשֶׁר הָיְתָה עוֹשָׂה עַד הֵנָּה בִּהְיוֹתְךָ עוֹבֵד אוֹתָהּ, וְכָךְ פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם. וְיִתָּכֵן שֶׁאֵרְרוֹ מִן הָאֲדָמָה שֶׁלֹּא תִּתֵּן הִיא מֵעַצְמָהּ כֹּחָהּ אֵלָיו, תְּאֵנָה וְגֶפֶן לֹא יִתְּנוּ חֵילָם בַּאֲחֻזָּתוֹ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה לֹא יִתֵּן אֵלָיו פִּרְיוֹ, וְחָזַר וְאָמַר גַּם כֵּן כִּי תַעֲבֹד אוֹתָהּ לַחֲרֹשׁ וְלִזְרֹעַ לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה, וְהִנֵּה הֵן שְׁתֵּי קְלָלוֹת בְּאֻמָּנוּתוֹ, וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁיִּהְיֶה נָע וְנָד בָּהּ, וְהַטַּעַם שֶׁלֹּא יָנוּחַ לִבּוֹ וְלֹא יִשְׁקֹט לַעֲמֹד בְּמָקוֹם אֶחָד מִמֶּנָּה, אֲבָל יִהְיֶה גּוֹלֶה לְעוֹלָם, כִּי עֹנֶשׁ הָרוֹצְחִים גָּלוּת. וְטַעַם "אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ" לֵאמֹר, אַתָּה הָרַגְתָּ אֶת אָחִיךָ וְכִסִּיתָ אֶת דָּמוֹ בַּאֲדָמָה, וַאֲנִי אֶגְזֹר עָלֶיהָ שֶׁתְּגַלֶּה אֶת דָּמֶיהָ וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ, כִּי תֵּעָנֵשׁ בָּהּ וּבְכָל אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ, כְּגוֹן הַזְּרִיעָה וְהַנְּטִיעָה. וְזֶה עֹנֶשׁ כָּל שְׁפִיכוּת דָּם בָּאָרֶץ, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב במדבר לה לג "כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ", וַחֲנֻפַּת הָאָרֶץ מְאֵרָה בְּפֵרוֹתֶיהָ, כְּעִנְיָן "מִהְיוֹתָם בָּא אֶל עֲרֵמַת עֶשְׂרִים וְהָיְתָה עֲשָׂרָה בָּא אֶל הַיֶּקֶב לַחְשֹׂף חֲמִשִּׁים פּוּרָה וְהָיְתָה עֶשְׂרִים" חגי ב טז:

1 ארור אתה מן האדמה. יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּתְקַלְּלָה הִיא כְּבָר בַּעֲוֹנָהּ, וְגַם בָּזוֹ הוֹסִיפָה לַחֲטֹא,

2 אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך וגו'. וְהִנְּנִי מוֹסִיף לָהּ קְלָלָה אֶצְלְךָ, לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ:

1 לבוש האורה פתח ↗

רש"י מן האדמה יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה וגם בזו הוסיפה לחטא לשון הרב גור אריה פירוש ארור אתה מן האדמה דכתיב כאן אף על גב שכבר נתקללה האדמה כדכתי' ארורה האדמה בעבורך כאן פירש שתהיה האדמה ארורה יותר ואין פי' מן יותר כמו שפירש הרא"ם דא"כ יהיה פירושו שיהיה קין מקולל יותר מן האדמה שניתקלל וזה אינו שהרי היה מקלל את האדמה לא שהיה מקלל קין רק פירושו שתהיה האדמה מקוללתלך וזהו ארור אתה מן האדמה רק שהוקשה לו שהרי כבר נתקללה לכך פי' שתהיה מקוללת יותר ממה שנתקללה כבר עכ"ל אבל פירושו אינו נכון כלל בדעת רש"י שאין הלשון סובלו ועוד שא"כ יהיה דעת רש"י כדעת הרמב"ן ומה יטעון עליו ועוד אין לשון יותר סובל פירושו כלל דלשון עוד נופל על פירושו ועוד מה קשה לו לרש"י וכי זה רחוק בעיניו שיתקלל אדמה פעם ושתים ויותר כפי מספר חטאיו אך על מה שפרש"י כאן וגם בזו הוסיפה לחטא אשר פצתה וגו' תמוה מאד בעיני ורחוקה הוא בעיני לא אמצאנו ולא הבינותיו לכל הפירושים דמה חטא שייך כאן לארץ שהרי הש"י שם זה בטבעה מתחלת בריאתה שתבלע כל הלחיות הנופלות עליה כדי שתתייבש שלכך קראה יבשה ועוד שהרי ע"י טבע זו היא מגדלת פירותיה והיאך לא היה לבלוע דמו של הבל שנפל עליה והרי הדם הוקשה למים ולכך הוא מכשיר את הזרעי' כמאמרם ז"ל והיאך לא תבלע אותו הרי זה היה נגד טבעה אם לא תבלע אם לא נאמר שנפל הדם של הבל על צחיח סלע והיא אעפ"כ בלעה אותו הפוך טבעה כמו שהיה בדמו של זכרי' מה שלא הוזכר זה בשום מקום ועוד וכי בת דעת היא הארץ שיתענש על זה ואין להשיב מקללה הראשונה דשאני התם כיון שהיתה בת צווי היה המצווה מי שיהיה של עץ פרי היתה ג"כ בת עונש מה שאין כן שייך כאן כלל וק"ל וא"כ עונשה מאין וצ"ע ולפי פירוש הרמב"ן אין כאן קושיא כלל והוא הנכון שלפי שקבלה את הדם כפי טבעה ארר את קין מדה כנגד מדה שלא תוסיף תת כחה לו כלומר שע"י ענין הטבע הזאת שיש לה לבלוע הלחיות והמים שהוא מגדלות פירותי' היתה בעזרך שסמכת עליה שע"י כך תכסה מעשיך הרעים בכיסוי דמו לפיכך לא תוסיף תת כוחה לך:

1 רש"י על בראשית פתח ↗

תדשא הארץ דשא עשב. לֹא דֶּשֶׁא לְשׁוֹן עֵשֶׂב וְלֹא עֵשֶׂב לְשׁוֹן דֶּשֶׁא, וְלֹא הָיָה לְשׁוֹן הַמִּקְרָא לוֹמַר תַּעֲשִׂיב הָאָרֶץ, שֶׁמִינֵי דְּשָׁאִים מְחֻלָּקִין, כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ נִקְרָא עֵשֶׂב פְּלוֹנִי, וְאֵין לָשׁוֹן לַמְדַבֵּר לוֹמַר דֶּשֶׁא פְּלוֹנִי, שֶׁלְּשׁוֹן דֶּשֶׁא הוּא לְבִישַׁת הָאָרֶץ כְּשֶׁהִיא מִתְמַלֵּאת בִּדְשָׁאִים: תדשא הארץ. תִּתְמַלֵּא וְתִתְכַּסֶּה לְבוּשׁ עֲשָׂבִים. בִּלְשׁוֹן לַעַז נִקְרָא דֶּשֶׁא ארבריץ, כֻּלָן בְּעִרְבּוּבְיָא, וְכָל שֹׁרֶשׁ לְעַצְמוֹ נִקְרָא עֵשֶׂב: מזריע זרע. שֶׁיְּגַדֵּל בּוֹ זַרְעוֹ לִזְרֹעַ מִמֶּנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר: עץ פרי. שֶׁיְּהֵא טַעַם הָעֵץ כְּטַעַם הַפְּרִי, וְהִיא לֹא עָשְׂתָה כֵן, אֶלָּא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי וְלֹא הָעֵץ פְּרִי, לְפִיכָךְ כְּשֶׁנִּתְקַלֵּל אָדָם עַל עֲוֹנוֹ נִפְקְדָה גַם הִיא עַל עֲוֹנָהּ וְנִתְקַלְּלָה: אשר זרעו בו. הֵן גַרְעִינֵי כָל פְּרִי שֶׁמֵּהֶן הָאִילָן צוֹמֵחַ כְּשֶׁנּוֹטְעִין אוֹתוֹ:

1 רמב"ן על בראשית פתח ↗

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך וגו', והנני מוסיף לה קללה אצלך, "לא תוסף תת כחה". ע"כ. יהיה חטא האדמה אשר יהיה, ור' לענין זה דברי "נחלת יעקב" כמובא בשפתי חכמים אות ו, מה קללה יש בכך לאדמה, והרי זו קללה לקין ולא לה. פ' בראשית תשנ"ג, תשנ"ד, תשנ"ט

« רש"י על בראשית ד׳:י׳ רש"י על בראשית ד׳:י״ב »