רש"י על בראשית מ״ז:י״ח

« רש"י על בראשית מ״ז:י״ז רש"י על בראשית מ״ז:י״ט »

18 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה בשנה השנית כו' שפירושו עד כו' נ"ב ואני אומר הוכרח לאשר וזולתו לא יהיה נופל מלת כי אם תם למלת אדוני שלא יהיה מחובר מלת כי אם תם הכסף למלת אל אדוני וזה אינו נכון אבל במקום אשר נופל הלשון כך כאשר תם הכסף מה היה אל אדוני כלומר כבר בא אל אדוני ודוק מהרש"ל:

18 מזרחי פתח ↗

בשנה השנית לשני הרעב. כי ולחם אין בכל הארץ חוזר לענין ראשון כדלעיל:

18 לבוש האורה פתח ↗

רש"י כ"א תם הכסף כי אשר תם הכסף והמקנה וגו' לשון הרא"ם פי' כי אם תם כי כאשר תם כו' אבל לבי מגמגם כי אין טעם למלת אשר במקום הזה כי היה לו לומר כי תם הכסף לא כי אשר תם הכסף והרג"א חשב שהשיב על זה ואמר וז"ל ואין זה קושיא כי הוא מחובר למה שאחריו וכך פירושו כי כאשר תם הכסף בשביל זה נמות עכ"ל וכוונתו להמשיך כל המאמר עד למה נמות כלומר כי אשר תם הכסף וגו' ובשביל זה נמות ולמה נמות וגו' זה תוכן כוונתו אבל לא השיב כלום שאם כדבריו הרי חסר וי"ו מן לא נשאר והכי היה לו לכתוב כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה אל אדוני ולא נשאר לפני אדוני בלתי אם גוייתינו ואדמתינו ובשביל זה נמות ולמה נמות וגו' אבל מפני חסרון הוי"ו קושיות הרא"ם במקומה עומדת ואין תשובת הרג"א תשובה:

19 שפתי חכמים פתח ↗

לזרוע האדמה כו'. דאם לא כן ותן לחם או בר מבעיא ליה:

19 מזרחי פתח ↗

ותן זרע לזרוע. לא לאכול כי כתוב הא לכם זרע וזרעת' ועוד דא"כ ותן לחם או בר מיבעי ליה ועוד שכבר אמר קנה אותנו ואת אדמתנו בלחם ופי' ותן זרע ועוד תן לנו זרע לזרוע חוץ מהלחם שתתן לנו על גויתנו ואדמתנו:

19 דברי דוד פתח ↗

ותן זרע כו' וכלה הרעב. קשה שהריהוזכר בפירוש. שיהיו שבע שני רעב וא"כ יאמרו יוסף בדאי הוא ותו דיוסף עצמו אמר ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר למה לא עלה על דעתו שיועיל זכות אביו ע"כ צ"ל דבמצרים כלה הרעב מכח ברכת יעקב אבל בשאר הארצות לא כלה ונתקיים פתרון יוסף וגם הועיל זכות יעקב במצרים עצמה:

20 שפתי חכמים פתח ↗

קנויה לו. פירוש ולא תחת ממשלתו שגם קודם זה כן היה:

20 מזרחי פתח ↗

ותהי הארץ לפרעה קנויה לו. לא תחת ממשלתו כי גם קודם זה תחת ממשלתו היתה:

18 בשנה השנית. לִשְׁנֵי הָרָעָב:

19 כי אם תם הכסף וגו'. כִּי אֲשֶׁר תַּם הַכֶּסֶף וְהַמִּקְנֶה וּבָא הַכֹּל אֶל יַד אֲדוֹנִי:

20 בלתי אם גויתנו. כְּמוֹ אִם לֹא גְּוִיָּתֵנוּ:

18 שפתי חכמים פתח ↗

כי אשר תם הכסף והמקנה כו'. הוסיף מלת אשר במקום אם מפני שמלת אם מורה על תנאי ואין ענין תנאי נופל כאן. והוסיף מלות ובא הכל מפני שנראה מפשוטו שתם הכסף מיוסף לכן הוסיף מלת ובא הכל ליד אדוני כלומר כי כל הכסף שהיה לנו לא הוציאנו אותם לשום דבר כי הכל בא ליד אדונינו:

18 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה בשנה השנית, לשני הרעב. ע"כ. ור' רמב"ן החולק עליו ומנמק היטב. ועם כל זה לא הבינותי כראוי, מדוע זה לא חזרו יעקב ובניו לא"י עם תום שנות הרעב, שהרי כשם שיעקב ראה שיש שבר במצרים, כך גם ראה־שמע שבא"י חזרו שנים כתיקונן. פ' מקץ תשנ"ז

18 דברי דוד פתח ↗

כי אם תם הכסף וגו', כי אשר תם הכסף והמקנה ובא הכל אל יך אדוני תיקן, בדבריו אלה כמה ענינים, הא' דקשה ליה אם שהוא ספק וכאן היה ודאי. ותו מה הוא שלא יכחדו ממנו ותו שאמר ומקנה הבהמה ולא אמר סתם והמקנה כמו הכסף, דמשמע מקנה שייך לבתריה ומילתא אחריתא קאמר ומקנה הבהמה אל אדוני ולא קאי על תם הכסף שלפניו. ותו קשיא טובא במ"ש בלתי גויתנו דמה הוצרכו להודיע שלא תם גוויתם הרי הם. עומדים חיים ולא תמו. ע"כ פירש"י דהאי כי הוא לשון אשר כו' ודבר זה לא נכחד מאדוני, והאי תמו אין הכוונה שאפס הכסף שלנו, אלא הכוונה דתם ממנו ובא לידך ולא נשאר אצלנו רק גויתנו שלא בא עדיין לידך, וע"כ אנו מבקשים שיבוא גם זה לידך ונהיה לך לעבדים והך ומקנה הבהמה הוא כאילו נכתב הה"א של הבהמה בתיבת מקנה ושפיר שייך לשלפניו, וקאמרי שתם ממנו הכסף והמקנה של בהמה ובא לידך רק שגויתנו לא בא עדיין לידך ונכון הכל בס"ד:

19 שד"ל על בראשית פתח ↗

ולחם אין בכל הארץ: לדעת רש"י חוזר לענין הראשון לתחלת שני הרעב, וזה מפני שהוא מפרש בפסוק י"ח ויבאו אליו בשנה השנית שנית ממש, והוא על פי המדרש, שכיון שבא יעקב למצרים באה ברכה והתחילו לזרוע עיין רש"י פסוק י"ט. אך לפי הפשט, וכן דעת רמב"ן רד"ק ורע"ס, לקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען במשך חמש שנים הראשונות, ובששית לא היה להם עוד כסף ונתנו לו מקניהם, ואח"כ באו אליו בשנה השנית ר"ל בשנה שאחריה, והיא השביעית, והגידו לו כי לא נשאר להם רק גויתם ואדמתם, ואמרו לו ותן זרע לזרוע בשנה הבאה, כי כבר נשלמו שבע שני רעב.

19 רמב"ן על בראשית פתח ↗

וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לִשְׁנֵי הָרָעָב, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר יוֹסֵף "וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר" בראשית מ"ה:ו', מִכֵּיוָן שֶׁבָּא יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם בָּאֲתָה בְּרָכָה לְרַגְלוֹ וְהִתְחִילוּ לִזְרֹעַ וְכָלָה הָרָעָב, וְכֵן שָׁנִינוּ בְּתוֹסֶפְתָּא דְּסוֹטָה י ג, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על בראשית מ"ז:י"ט. וְכָךְ הֻזְכַּר בראשית רבה פ"ט:ט', אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא שְׁתֵּי שָׁנִים עָשָׂה רָעָב, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ לְמִצְרַיִם כָּלָה הָרָעָב, וְאֵימָתַי חָזְרוּ בִּימֵי יְחֶזְקֵאל וְכוּ'. וְאִם כֵּן לֹא נִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי יוֹסֵף כְּפִתְרוֹנוֹ, וְיָבֹא הָעִנְיָן לַחְשֹׁד אוֹתוֹ בְּחָכְמָתוֹ. וְאוּלַי נֹאמַר שֶׁהָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן כִּדְבַר יוֹסֵף, אֲבָל בְּמִצְרַיִם יָרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶל הַיְאוֹר לְעֵינֵי פַּרְעֹה וּלְעֵינֵי כָּל מִצְרַיִם וְרָאוּ כָּל עַמּוֹ שֶׁעָלָה נִילוּס לִקְרָאתוֹ, וְיָדְעוּ כִּי בִּרְכַּת ה' הִיא לְרַגְלֵי הַנָּבִיא. וְאִם כֵּן יִהְיֶה "וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף" בִּשְׁאָר שְׁנֵי הַשָּׂבָע וְכָל יְמֵי חֲיוֹת אָבִיו, כִּי גַּם אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו אָמַר "אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם" בראשית נ':כ"א. וְעִם כָּל זֶה אֲנִי תָּמֵהַּ, שֶׁאִם כֵּן לֹא הָיָה הַחֲלוֹם אֱמֶת, כִּי הֶרְאוּ לוֹ אֶת הַגְּזֵרָה וְלֹא הָעִנְיָן הַנִּהְיֶה וְהַנַּעֲשֶׂה בָּהֶם. וְרָאִיתִי שָׁם בַּתּוֹסֶפְתָּא דְּסוֹטָה, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כֵּיוָן שֶׁמֵּת יַעֲקֹב אָבִינוּ חָזַר הָרָעָב לְיָשְׁנוֹ וְכוּ'. וְעוֹד שָׁנִינוּ בְּסִפְרֵי עקב לח, "וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה", בַּמֶּה בֵּרְכוֹ, שֶׁנִּמְנַע שְׁנֵי הָרָעָב, אַף עַל פִּי כֵן שָׁלְמוּ אַחַר מִיתָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם", מָה כִּלְכּוּל הָאָמוּר לְהַלָּן פרק מה יא בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף כִּלְכּוּל הָאָמוּר כָּאן בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן הַכָּתוּב מְדַבֵּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵין זֶה קִדּוּשׁ הַשֵּׁם שֶׁדִּבְרֵי צַדִּיקִים קַיָּמִין בְּחַיֵּיהֶם וְנִטָּלִין לְאַחַר מִיתָתָן. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי מִדִּבְרֵי אַבָּא, שֶׁזֶּה קִדּוּשׁ הַשֵּׁם שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם בְּרָכָה בָּעוֹלָם, נִסְתַּלְּקוּ מִן הָעוֹלָם נִסְתַּלְּקָה בְּרָכָה מִן הָעוֹלָם, עַד כָּאן. וְהִנֵּה הִשְׁלִים הָרָעָב חָמֵשׁ הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרוֹת. וְדַעַת רַבִּי אַבְרָהָם שֶׁהָיוּ אֵלּוּ שְׁתֵּי הַשָּׁנִים לְאַחַר בּוֹא יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, וְכָךְ כָּתַב, מָצִינוּ בַּדְּרָשׁ כִּי נִסְתַּלֵּק הָרָעָב בִּזְכוּת יַעֲקֹב, גַּם יִתָּכֵן שֶׁהָיָה רָעָב שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְלֹא הָיָה כְּמוֹ ד' שֶׁעָבְרוּ. וְאֵין דְּבָרָיו נְכוֹנִים כְּלָל, כִּי מִסְפַּר הַחֲלוֹם וְשִׁבְרוֹ יַשְׁוֶה כָּל הַשֶּׁבַע שָׁנִים, וְאִלּוּ הָיָה כֵּן יַזְכִּיר הַכָּתוּב עִנְיָנָם שֶׁל הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה. אֲבָל עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט לִקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בְּחָמֵשׁ שָׁנִים וְהֵבִיא אוֹתוֹ אֶל פַּרְעֹה, כִּי אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיִּתֹּם הַכֶּסֶף וְהַמִּקְנֶה בְּשָׁנָה אַחַת, אֲבָל הַכֶּסֶף הִסְפִּיק לָהֶם כָּל חָמֵשׁ שָׁנִים, כִּי כֵן הַדָּבָר בְּמִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. וּבַעֲבוּר שֶׁלֹּא נִתְחַדֵּשׁ וְנִשְׁתַּנָּה דָּבָר אֶחָד בְּכָל אֵלֶּה הַשָּׁנִים לֹא סִפֵּר בָּהֶם הַכָּתוּב, רַק "וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף" וְגוֹ'. וְאַחֲרֵי שֶׁתַּם הַכֶּסֶף סִפֵּר שֶׁבָּאוּ אֶל יוֹסֵף, וְהָיָה זֶה בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְנָתַן לָהֶם בְּמִקְנֵיהֶם לֶחֶם, רַק נִהֲלָם בּוֹ שֶׁיֹּאכְלוּ לְפִי חַיּוּתָם וְלֹא לְשָׂבְעָה. וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִיא אֲשֶׁר נָדַר לָהֶם לְנַהֲלָם בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵיהֶם, וְהִיא הַשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לָהּ וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁיִּקְנֶה אוֹתָם וְאֶת אַדְמָתָם בַּלֶּחֶם שֶׁיַּאֲכִילֵם בַּשָּׁנָה הַזֹּאת הַשְּׁבִיעִית, וְאַחַר שֶׁתִּהְיֶה הָאָרֶץ לְפַרְעֹה יִתֵּן לָהֶם זֶרַע שֶׁלֹּא תֵּשַׁם הָאֲדָמָה, כִּי יָדְעוּ כִּי כָּלוּ שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב וְיִהְיֶה לָהֶם זֶרַע וְקָצִיר. וְזֶה טַעַם "וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף לֶחֶם לְפִי הַטָּף", שֶׁנָּתַן לָהֶם בִּשְׁנוֹת הָרָעָב כְּדֵי צָרְכָם לֶחֶם, כִּי "לְפִי הַטָּף" יִרְמֹז כֵּן:

20 גור אריה פתח ↗

קנויה לו. לא תחת ממשלתו, שגם קודם לכן היתה תחת ממשלתו כ"ה ברא"ם:

« רש"י על בראשית מ״ז:י״ז רש"י על בראשית מ״ז:י״ט »