רש"י על בראשית מ״ה:י״ב

« רש"י על בראשית מ״ה:י״א רש"י על בראשית מ״ה:י״ד »

1 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה והנה כו' יוסף לא מת כו' נ"ב ואני אומר שדעת רש"י כך עיניכם הרואו' בכבודי כבר שקשה לכם להשיג שאני יוסף אותן העיני' כבר ראו שאני מהול וא"כ מה תאמרו עדיין הדבר שקול שהרי המילה אינה ראייה מוחלט' דשמא מבני קטורה הוא כמו שכתב רא"ם ע"כ אמר כי פי המדבר אליכם כו' כלומר זה יכריע כך נראה בעיני עיקר מהרש"ל:

1 משכיל לדוד פתח ↗

והנה וכו׳ בכבודי וכו׳ ק׳ דמאי ראיה היא זו לידע שהוא יוסף לפי שהיו רואים בכבודו ומתוך הל׳ משמע להדיא שלראיה היה א״ל כך וע״ק מהו בכבודי בב׳ הול״ל כבודי וע״ק על ראיית המילה דדילמא מצרי הוה שהרי כלם נימולים היו שכך גזר יוסף כדפירש״י בפ׳ דלעיל וע״ק מהו היתור של מלת ככם הול״ל שאני מהול ותו לא וע״ק במ״ש בלה״ק דדילמא גוי מארץ כנען הוה שכלם מדברים בלה״ק וכמו שטען הרמב״ן ז״ל וע״ק מהו כי פי המדבר הול״ל כי אני מדבר וכו׳ דמעיקרא נתן ראייה שיביטו באופן ובענין כבודו שלא בא ע״צ המקרה וההזדמן בפרט נגד נימוסי מצרים אלא הכל היה בשכר צדקתו וכמ״ש רז״ל יוסף משלו נתנו לו פה שלא נשק לעבירה ועל פיך ישק כל עמי צואר שלא דבק וישם רביד ידים שלא משמשו ויתן אותה וכו׳ רגלים שלא פסעו וכו׳ וירכב אותו וכו׳ מחשבה שלא הרהר וכו׳ ויקראו לפניו וכו׳ ש״מ שאני יוסף אחיכם הצדיק וזהו דיוק בי״ת של בכבודי ואכתי אין זו ראיה דדילמא חד מחסידי א״ה הוה לכך מוסיף ראיית המילה וליכא למימר דילמא מצרי שהרי אני מהול ככם כלו׳ שאין מילתי כמילת המצריים בעל כרחם בשביל הרעב שהרי אני הוא הגוזר עליהם וא״כ מי גזר כן עלי ועוד שנרא׳ בחוש העיון שאין החבורה מזמן קרוב משנה אחת או שנתים בקירוב אלא ככם שניכר שהיא חבורה ישנה מזמן הקטנו׳ וכ״ת אכתי דילמא חד מבני ישמעאל הוא דאע״ג דלא מיפקדי במילה מנהג אביהם בידיהם כדחזי׳ דעד היום הזה אכתי לא בטליהו בני ישמעאל א״נ משאר בני הפילגשים לכך קאמר ראיית הלה״ק ואם מבני ישמעאל או מבני קטורה הוא היה מדבר בלשונם וכ״ת חד מארץ כנען הרי אינם נימולים ועוד זהו דיוק כי פי וכו׳ כלו׳ שאני מדבר בענייני קדש ובסודות התורה דבמ״ש כי למחיה שלחני אלהים לפניכם רמז להם דבר גדול כדאי׳ בס׳ עשרה מאמרות להוציא ולברר ניצוצות הקדושה ולפניכם ר״ל טרם ביאתכם לקיים גזרת בין הבתרים דאל״כ האי לפניכם יתירא הוא:

1 גור אריה פתח ↗

והנה עיניכם רואות בכבודי ושאני אחיכם ושאני מהול ועוד כי פי המדבר אליכם. פירוש דלא יתכן "והנה עיניכם רואות כי פי המדבר אליכם", דלא שייך ראיה בזה אלא שמיעה, והוי ליה לומר 'ואזניכם שמעו כי פי המדבר אליכם', ועל כרחך צריך לחלק הכתוב כך – "והנה עיניכם רואות" מלתא בפני עצמו, לכך פירש 'הנה עיניכם רואות בכבודי ושאני אחיכם'. ולא סגי ליה בחדא מינייהו, דכבר אמרנו לעיל פעמים הרבה בפרשת לך לך דאין דרך הכתוב לכתוב סתם דהוי ליה לפרש, שאם לא נזכר בכתוב רק חדא מילתא – דרך הכתוב לכתוב בפירוש, ולכך אם היה כוונת הכתוב לומר "והנה עיניכם רואות" – 'בכבודי', הוי ליה למכתב 'והנה עיניכם רואות בכבודי', וכן אם רוצה לומר "והנה עיניכם רואות" – 'שאני מהול', הוי ליה לפרש 'והנה עיניכם רואות שאני מהול', ומדכתיב סתם "והנה עיניכם רואות" רוצה לומר רואות כל דבר, ולפיכך מפרש על הכבוד ועל שהיה מהול, ולכן סתם וכתב "והנה עיניכם רואות". והאי 'רואות בכבודי' דקאמר לא שיהיה ראייה על שהוא אחיהם, אלא איירי לענין זה שיש יכולת בידו להיטב להם, לכך יאמרו ליעקב "רדה אלי וגומר" פסוק ט. והקשה הרמב"ן מאי ראיה יש מן הלשון, דהא הרבה יש שיודעין לשון הקודש, כי הוא שפת כנענית. וכן על המילה יש להקשות דהא כל ישמעאלים הם נימולים, וכל זרע אברהם שהם מבני קטורה, ועוד דלמה לא הזכיר להם המכירה שהיתה בזה המקום, ולמה הוצרך לומר להם סימן במילה ובלשון, ויראה מה שלא הזכיר להם המכירה לא קשיא, דכבר הזכיר להם המכירה "אני יוסף אשר מכרתם אותי" פסוק ד, רק שיוסף סבר שמא יחשבו כי יוסף הגיד דבר המכירה לאחר – ולא יאמינו שהוא אחיהם, ולפיכך הוסיף להם המילה והלשון, שהרי המילה לא תמצא בבני כנען – שמדברים בלשון הקודש, ובבני ישמעאל שיש להם המילה – אין להם לשון הקודש, ועל ידי שניהם הוא סימן מעליא כ"ה ברא"ם. ואני אומר כי זה דווקא הכרה מעליא ולא ענין המכירה, כי דרך בני אדם לדבר ולהגיד המאורעות והמקריים שבאו לידו, אבל המילה שהיא אות ברית באדם בגופו לעיל יז, יא, וגם בלשונו ניכר, וזה הוי הכרה לעצמות האדם. ומה שנתן יוסף הכרה זאת – בדין הוא הכרה מעליא, ואין עליהם לומר כי שמא אחד מבני ישמעאל למד לשון הקודש, כי אחר שהלשון אינו לבני ישמעאל – אין לנו לומר כך כלל, רק יתלו ביוסף שהלשון הוא לשונו, וכן המילה. ולא כן דבר המכירה שאינו הכרה לאדם בעצמו מי הוא, ולכך אין זה סימן. והרי כן אמרינן יבמות קכ. דאין מעידין רק על פרצוף פנים, ואף על גב שנמצא בלבושיו בעשרה לבושים – חיישינן לשאלה שמא השאיל כליו לאחר שם קכ ע"ב, אבל על פרצוף פנים מעידים, ולא חיישינן שמא יש אחר דפרצוף שלו דומה לו, ולא חיישינן לכך כלל שיהיה דבר עצמי שוה לשניהם. והנה ענין המכירה – כיון דאין הכרה עצמית יש לומר ששמע המכירה מיוסף, ואין כאן הכרה – כמו דחיישינן גבי כלים לשאלה, אבל גבי לשון ומילה כיון דהכרה עצמית, שכל אומה יש לה לשון בפני עצמה, וגם המילה אות ברית היא, ולית לנו למחוש למידי, כי לא תמצא מילה ולשון בשום אומה רק בבני יעקב, ולפיכך לענין הדין הלשון והמילה הכרה עצמית יותר משאר סימנים. ואם היו חוששין שמא רמאי הוא – וישמעאל הוא שלמד לשון הקודש, לענין זה סגי שהיה מגיד להם דבר המכירה, ואפילו עצי עריסותיהם הגיד להם רש"י לעיל מג, ז, ובזה ידעו שאין כאן רמאות, מכל מקום צריך הכרה עצמית לאדם, והמילה והלשון הכרה עצמית הוא, ואם לא היה הכרה עצמית זאת – אין כאן הכרה. ומה שהוצרך לומר יוסף עתה הכרה זאת של לשון הקודש, ולעיל פסוק ד לא נתן להם הכרה רק במילה קושית הרא"ם, ועוד למה הוצרך לומר "והנה עיניכם רואות" שאני אחיכם, שהרי כבר הראה להם המילה, דזה אין קשיא, דודאי גם כן למעלה הרי כיון שדבר עמהם בלשון הקודש הרי יש כאן שני סימנים – המילה ולשון הקודש, אלא שכאן היה אומר להם להגיד לאביו דבר זה, כדכתיב אחריו פסוק יג "והגדתם לאבי" כדי שידע יעקב שכן הוא, ויסמוך גם כן על זה. ואם תאמר מה ראיה מן המילה, הלא כל מצרים נימולים, שיוסף אמר להם והכריח אותם למילה, כבר נתבאר למעלה שעיקר ההכרה היתה המילה והלשון יחד, וזה לא נמצא במצרים. ועוד דכל מצרים שנימולו אין זה רק הכרה של יוסף, וזהו גופיה הראיה, דכך אמר – במי יש מילה – רק בזרע יעקב, ובשביל כך הכרחתי את מצרים על המילה, אם כן מילת מצרים מסייע להכרה:

2 שפתי חכמים פתח ↗

שאין לי שנאה על בנימין אחי כו'. ותמוה לי מאי קישור יהיה לזה עם כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש. נח"י:

2 משכיל לדוד פתח ↗

ועיני וכולי השוה וכו׳ הק׳ הש״ח בשם נח״י דא״כ מאי קישור יהיה לזה כי פי המדבר וכו׳ ואפ׳ לומר דהקישור הוא דלהיות כי פי המדבר וכו׳ שאני מבני ישרא׳ לכך דעו בודאי שאין בלבי שנאה עליכם שזה א׳ מסימני אומה זו כדחזי׳ גבי גבעונים שלא מחלו כתיב והגבעונים לא מבני ישראל המה:

1 והנה עיניכם ראות. בִּכְבוֹדִי, וְשֶׁאֲנִי אֲחִיכֶם שֶׁאֲנִי מָהוּל כָּכֶם, וְעוֹד, כי פי המדבר אליכם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בראשית רבה:

2 ועיני אחי בנימין. הִשְׁוָה אֶת כֻּלָּם יַחַד לוֹמַר, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵין לִי שִׂנְאָה עַל בִּנְיָמִין אָחִי, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה בִמְכִירָתִי, כָּךְ אֵין בְּלִבִּי שִׂנְאָה עֲלֵיכֶם:

1 מזרחי פתח ↗

והנה עיניכם רואות בכבודי ושאני אחיכם שאני מהול ועוד כי פי המדבר אליכם בלשון הקדש. אין כוונת הרב במאמר והנה עיניכם רואות בכבודי שרצה לאמת להם בזה שהוא אחיהם דאדרבה רוב כבודו היא ראיה שאינו אחיהם כי רחוק הוא מאד שיעלה העברי שהוא שנאוי מאד למצרים כדכתיב כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם במעלה גדולה כזאת וכ"ש בהיותו עבד. אבל כונת הרב בזה הוא שרצה יוסף לאמת מה שהבטיח לאביו רדה אלי וכלכלתי אותך וביתך וכל אשר לך כשהוא אדון לכל מצרים ושהוא בנו הנרמזים בפסוק כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים כי מצד שהוא אדון יש יכולת בידו לכלכל אותו ואת ביתו ואת כל אשר לו ומצד שהוא בנו ויש לו חבת הבן לאב יכלכלנו לא אותו לבדו אלא אותו וביתו וכל אשר לו מרוב חבתו בו ואלו היה אדון לכל מצרים ולא היה בגו לא יכלכל אפי' אותו לבדו כ"ש אותו וכל אשר לו ואלו היה בנו ולא היה אדון למצרים אעפ"י שחבתו על אביו היא גדולה לא היה ספק בידו לכלכל ברעב גדול כמוהו וכ"ש לכלכל אותו וביתו וכל אשר לו לפיכך הוצרך להודיעו בשהוא אדון והוא בנו ורצה יוסף לאמת אלה השנים הנזכרים ואמר והנה עיניכם רואות שפירושו את כבודי ושאני אדון לכל מצרים ואינכם צריכים ראיה על זה וזהו שפי' רש"י והנה עיניכם רואות בכבודי אח"כ אמר כי פי המדבר אליכם ופירש"י ושאני אחיכם שאני מהול ועוד כי פי המדבר אליכם בלשון הקדש פי' על אומרו שאני אדון לכל מצרים איני צריך להביא ראייה כי עיניכם רואות בכבודי אבל על אומרי שאני אחיכם ושאני בנו של אביכם הנה הראייה על זה היא שאני מהול כמובן מלשון גשו נא כדלעיל ולא הוצרך להזכיר זה פה רק אמר ועוד חוץ מהמילה שהראיתי לכם הנה פי מדבר אליכם בלשונכם ומה שהוצרך להוסיף בהבטחת רדה אלי וכלכלתי אותך וגו' ראיית כי פי המדבר אליכם ולא הספיק להם ראיית המילה שהראה להם שהוא מהול בעת התודעותו לאחיו הוא מפני שאין ראיית המילה לבדה ראייה גמורה כי אף על פי שהמילה מיוחדת לאומה הישראלית הבאה מזרעו של יעקב ולא לישמעאל ואם הוא מזרע אברהם שנצטוו בו ולא לעשו ואם הוא מזרע יצחק כמו שאמרו בסנהדרין אתה וזרעך אחריך יצא זרע ישמעאל שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ויצא עשו במאמר יצחק ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך כו' מכלל שהוא לבדו זרעו של אברהם כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק עשירי מהלכות מלכים ומלחמות וכ"ש שאינה לשאר האומות מ"מ יש לחוש שמא הוא מבני קטורה שחייבין במילה מפני שלא נתמעטו מקרא דכי ביצחק יקרא לך זרע אלא זרעו של ישמעאל שכבר בא לעולם אבל לא זרעם של בני קטורה שעדיין לא באו לעולם ואעפ"י שראית הלשון ג"כ אינה ראייה גמורה מפני שהלשון הזה לשון בני ארץ כנען הוא ומסתמא רבים במצרים היו יודעים אותו כי ארץ כנען ומצרים קרובות הן מאוד וכ"ש המושל שדרך המושלים והמלכים לדעת הלשונות מ"מ בהתחבר ראיית המילה עם ראית הלשון היא ראייה גדולה בלי ספק מפני שבני קטורה שהם הנימולים הם רחוקים ממצרים מאד שהרי מקום דירתם היה קדמה אל ארץ קדם שהוא מזרחה של ארץ כנען וארץ כנען היא מזרחה של ארץ מצרים ונמצא שמקום בני קטורה רחוק מאוד מארץ מצרים ולא ימצא מהם בארץ מצרים רק מעט מן המעט ואפי' אותו מעט מן המעט לא יהיה יודע הלשון מפני שלשון הקדש לשון של בני ארץ כנען הוא ורחוק הוא מאד מאד שיבא במצרים ממקום בני קטורה שהוא רחוק מאד ממצרים וגם שיקרה שיהיה יודע הלשון של בני ארץ כנען שאינם מבני עמו ולכן חבור המילה והלשון יחד הוא ראייה גדולה בלי ספק ומה שכתב הרמב"ן כי פי המדבר אליכם בלשון הקדש בלא מליץ זהו דעת המפרשים והוא תרגום אנקלוס ויתכן שיאמר להם ככה לאמתלא ולפיוס כי איננה ראיה שידבר אדם אחד במצרים בלשון הקדש כי הוא לשון ארץ כנען ורבים במצרים יודעים אותו כי קרוב הוא אינה טענה כלל כי אין כל מה שיצדק בהרכבה יצדק בהפרדה גם מה שטען עוד ויותר היה להם ראיה בהזכירו שמו ומכירתו במצרים במאמר אני יוסף אשר מכרתם אותי מצרימה אינה טענה שאף את"ל שראיית שמו ומכירתו יותר גדולה מראיית הלשון והמילה יחד מכל מקום חבור הראיה הראשונה עם האחרונה יותר גדולה מהראשונה לבדה ומה שחשש פה בהבטחת רדה אלי וכלכלתי אותך וגו' להוסיף על ראיית המילה ראיית הלשון להיות כל אחת מהן בלתי שלמה ובחבורן תהיה שלמה ולא חשש בזה בהתודעותו עם אחיו אבל הספיק לו עם ראיית המילה לבדה הוא מפני שבענין ההתודעות אם ימצא שקרן לא הפסידו כלום ואין צורך לאמת אותו בראיה גמורה אבל בענין ירידתו למצרים במאמר רדה אלי וכלכלתי אותך שם שצריך להוריד את כל יוצאי יריכו ע' נפש למצרים ולהעתיק כל צאנם וכל בקרם וכל רכושם לבא במצרים מהלך י' ימים אם ימצא שקרן יהיה טורח גדול והוצאה רבה והפסד גדול בחנם וכ"ש בהצטרף לזה פחדו מהירידה הזאת פן יעכבוהו שם ולא יניחוהו לחזור למקומו וראוי שיתאמתו לו הדברים בראיה גמורה או קרוב לה כדי שיסכים לרדת ולהוריד כל אשר לו למצרים ולכן הוצרך להוסיף פה תוספת ראיית הלשון מפני שבחבורה עם ראיית המילה היא ראיה גדולה מאד קרובה להיות גמורה כדי שיסורו ממנו כל הספקות ולא ישאר שום ספק בלבו כלל ואע"פ שכל המצרים היו מהולים שנמולו בעת הרעב כדפירש"י גבי כל אשר יאמר לכם תעשו אין לחוש שמא זה אחד מהם מפני שאותה הגזרה שנגזרה עליהם שימולו אינה אלא לאותם שהיו כפופים לקנות שבר לביתם והיו מוכרחים בו אבל זה שהיה שליט ומושל מי יכריחנו על זה וכ"ש שמסתמא נשמע הקול שהוא היה הגוזר עליהם הגזרה ההיא אחר שהוא היה המשביר לכלם:

1 דברי דוד פתח ↗

והנה עיניכם רואות, בכבודי. דאל"כ אין שייך ראיה על פי המדבר אליכם אלא דקאי על הכבוד ועל המילה שהם ראיה שאני אחיכם. והראיה של כבודי הוא מצד זה שאתם רואים כבודי הגדול שלא כדרך הטבע אלא מצד השגחת השי"ת מה שא"א לאדם אחר, וזהו בשביל שאני אחיכם ויש לי זכות אבות:

2 יריעות שלמה פתח ↗

מה שפרש"י מה בנימין אין לי שנאה עליו כו' קשה איך בא זה בענין המקרא שבא להוכיח להם בראייה שהוא אחיהם ויאמינו לו ואיך נופל לומר אין לו שנאה ונ"ל דה"ק להם ההתודעות שאני מתודע לכם אל תאמר שהו' כדי שתאמינו לי ותבואו אלי כדי שאוכל לנקום נקמתי מכם על זה אמ' ועיני אחי בנימין כו' שהרי אני מתודע ג"כ לו ואותו ההתודעו' אינו אלא שהוא יקבלני לאח ולא שיהא הוא תחת ידי ג"כ כך הוא ההתודעות שאני מתודע לכם הוא שתקבלו אותי לאח ולא שיש לי שנאה עליכם ודוק מהרש"ל:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

וראה דברי רש"י להלן מה, יב ורמשכ"ש. פ' ויגש תשנ"ט ור' משכיל לדוד שאין הכוונה דבר יום ביומו ממש, אלא אחת לכמה ימים. ובאשר לבנימין ר' מגילה טו ע"ב.

« רש"י על בראשית מ״ה:י״א רש"י על בראשית מ״ה:י״ד »