רש"י על בראשית מ״ג:כ׳

« רש"י על בראשית מ״ג:י״ח רש"י על בראשית מ״ג:כ״ג »

1 מזרחי פתח ↗

ובלשון ארמי בייא בייא כדאמרינן ביבמות בפרק נושאין על האנוסה ובסנהדרין פרק ארבע מיתות אמר רב יהודה ואיתימא ר' יונתן בייא בייא ופרש"י בלשון ארמי הוי לשון גינוח וצעקה כמו אהה בלשון הקדש ואף על פי שאינו מלשון בעיא ותחנונים מ"מ קרובים הם שהצעקה והגינוח אינה אלא כדי שירחמו עליו והראיה על זה שאחר שפירש רש"י שם גבי היינו דאחרביה לביתא וקלייה להיכלא בייא בייא לשון גנוח וצעקה חזר ואמר שהיו מבקשין רחמים שימסר בידם יצר הרע דעבודת כוכבים אלמא כל גניחתם וצעקתם לא היתה רק בקשת רחמים אלא שבקשת הרחמים פעם עושין אותה עם הבעיא והתחנונים ופעם עם הגינוח והצעקה שכשהאדם גונח ומתרעם על מה שעבר מרחמין עליו מלעשות לו כיוצא בו. והרמב"ן ז"ל טען ואמר שזה דבר זר מאד לסמכו אל מלת לשון טורסי ואינו דומה אליה כי בייא כולה מלה אחת היא לא תשתנה ולא יאמר בי ועוד שהמלה ההיא אינה לשון בעיא ותחנונים כמו שאמר הרב אלא לשון צעקה ותרעומת על שקר ועוות דבר ואנקלוס שתרגם בי בבעו לא שהוציא מלת בי מן בעו אבל רדף הענין שהוא בא בכל מקום בענין הבקשה עכ"ד. ונראה לי שאין מכל אלה טענה כלל כי מה שטען שהוא זר מאד לסמכו אל מלת לשון טורסי הרי בכמה מקומות סמכו את לשוננו הקדוש בלשונות נכריות ואמרו גבי באש ישרפו אותו ואתהן ואת אחת מהן ולשון יוני ה"ן אחת ואמרו ארבע בתים של תפילי' קרויין טטפת טט בכתפי שתי' פת באפריקי שתי' וכאלה רבות ובלשון ארמי הרבה מאד ישגא אחו בלי מים אתא בקר מי מלל ומאן לימא לן שלשוננו לקחו מהם ולא ההפך ועוד הרי בב"ר אמרו גבי בי אדוני דויגש בייא את מעביר עלינו. ומה שטען כי בייא כולה מלה אחת לא תשתנה ולא יאמר ממנה בי אינה טענה כי הלשונות אינן לקוחות זו מזו על הרוב אלא בתוספת ומגרעת שהרי אמרו גבי ואתהן ואת אחת מהן ה"ן בלשון יון אחת ואינו כן כי האחד בלשון יוני אונ"ה שהוא בלשוננו הנה כי הה"א בלשוננו אל"ף בלשון יון והנה הלשון שלנו קצר וכתוב הן במקום הנה ועוד הרי בב"ר עשו זה בהדיא כדלעיל. ומה שטען עוד שמלת בייא אינה אלא לשון צעקה ותרעומת לא בעיא ותחנוני' תשובתו מבוארת ממה שפירשנו שהגניחה והבעיא שניהם מורים על בקשת הרחמים ואחר שהמכוון הוא הבעיא תפש העיקר וקראו בשם התכלית לשון בעיא ותחנונים אע"פ שפירוש המלה הוא מענין גנוח וצעקה כמו שפירש הוא עצמו שהמתרגם שתרגם אותו בבעו אינו מפי' המלה אלא מפתרון הענין כמנהגו ברוב המקומות ואל תשיבני ממה שכתב הרב שלשון בעיא ותחנונים הוא בלשון ארמי בייא ומשמע שלשון זה כלשון זה לא שהמכוון בשניהם אחד כי לפעמים יאמר על מכוין הענין שהוא הוא:

2 שפתי חכמים פתח ↗

ירידה היא לנו כו'. דייק מדכתיב כפל לשון אבל לא דייק מדכתיב ל' ירידה ולא כתיב לשון הליכה כדפריש' על רדו שמה לעיל מב ב עיי"ש ואף על גב דדברה תורה כל' בני אדם היכא דאיכא למדרש דרשינן. רא"ם:

2 מזרחי פתח ↗

ירידה היא לנו. ב"ר לא מלשון ירידה הוא דמפיק לה דהא א"י גבוה היא מכל הארצות וההולכים בה משאר הארצות יקראו עולים כדכתב רש"י בפסוק מהרו ועלו אל אבי ויחוייב מזה בהכרח שההולכים מארץ ישראל לשאר הארצות יקראו יורדים ולמעלה מזה כתוב ויקומו וירדו מצרים ולא דרשו כלום אלא מדכפל בלישניה וכתב ירוד וירדנו הוא דמפיק לה כדדרשו גבי הענק תעניק נתון תתן פתוח תפתח אם גנוב יגנב הקם תקם עזוב תעזוב בפרק אלו מציאות ובכמה מקומות בגמרא ואף על פי שיש לומר דברה תורה כלשון בני אדם ה"מ היכא דליכא למדרש בהו אבל היכא דאיכא למדרש דרשינן:

1 בי אדני. לְשׁוֹן בַּעְיָא וְתַחֲנוּנִים הוּא, בְלָשׁוֹן אֲרַמִּי בַּיָּא בַּיָּא יבמות צ"ז:, סנהדרין ס"ד.:

2 ירד ירדנו. יְרִידָה הִיא לָנוּ, רְגִילִים הָיִינוּ לְפַרְנֵס אֲחֵרִים, עַכְשָׁו אָנוּ צְרִיכִים לְךָ בראשית רבה:

1 רמב"ן על בראשית פתח ↗

בִּי אֲדֹנִי לְשׁוֹן בַּעְיָא וְתַחֲנוּנִים הוּא, וּבִלְשׁוֹן אֲרָמִית בִּיָיא בִּיָּיא, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על בראשית מ"ג:כ'. וְזֶה דָּבָר זָר מְאֹד לְסָמְכוֹ אֶל מִלַּת לְשׁוֹן טוּרְסִי, וְאֵינָהּ דּוֹמֶה אֵלֶיהָ, כִּי בִּיָּיא כֻּלָּהּ מִלָּה לֹא תִּשְׁתַּנֶּה, וְלֹא יֵאָמֵר מִמֶּנָּה "בִּי", וְעוֹד שֶׁהַמִּלָּה הַהִיא אֵינָהּ לְשׁוֹן בַּעְיָא וְתַחֲנוּנִים כְּמוֹ שֶׁאָמַר הָרַב, אֲבָל הִיא לְשׁוֹן צְעָקָה וְתַרְעֹמֶת עַל שֶׁבֶר וְעַל עִוּוּת דָּבָר, כְּגוֹן מִלַּת "אֲבוֹי" בִּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ, וְהִיא יְדוּעָה בִּלְשׁוֹן עֲרָב, יַרְגִּילוּ אוֹתָהּ בְּקִינוֹתֵיהֶם, כֻּלָּן בְּפַתְחוּת הַבֵּי"ת, וּבִלְשׁוֹן יָוָן "בְיָיא", הַבֵּי"ת רָפָא בִּשְׁוָא, יֹאמְרוּ אוֹתָהּ עַל הַדֹּחַק וְהַצַּעַר. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה סֵדֶר בְּרֵאשִׁית יב ו, מַהוּ "סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ" תהלים סח ה, אֵין לְךָ כָּל מָקוֹם וּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹ מְמֻנֶּה עַל בִּיָּיא שֶׁלּוֹ, אַגְרִקוּס בִּמְדִינָה מְמֻנֶּה עַל בִּיָּיא שֶׁלּוֹ, אַגְרִטוּס בִּמְדִינָה מְמֻנֶּה עַל בִּיָּיא שֶׁלּוֹ, כָּךְ מִי מְמֻנֶּה עַל בִּיָּיא שֶׁל עוֹלָמוֹ – הקב"ה. רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁבְּכָל מָקוֹם יֵשׁ אִישׁ מְמֻנֶּה עַל הַצְּעָקָה וְעַל הָעִוּוּת, וְהקב"ה מְמֻנֶּה עַל צַעֲקַת הָעֲשׁוּקִים בָּעוֹלָם הַצּוֹעֲקִים בִּיָּיא. וְעוֹד לְפָנֵינוּ בְּפָרָשַׁת וַיִּגַּשׁ אֵלָיו ב"ר צג ו, אָמַר לוֹ יְהוּדָה, בִּיָּיא אַתָּה מַעֲבִיר עָלֵינוּ, שֶׁכָּךְ אָמַרְתָּ לָנוּ "וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו", זוֹ הִיא הֲשָׂמַת עַיִן. וּבְפָרָשַׁת וַיְהִי בְּשַׁלַּח כ י, שֶׁמָּא אֲנִי מַעֲבִיר בִּיָּיא עַל בְּרִיָּה. וּבְפָרָשַׁת וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כז ט, נִתְמַנָּה אָדָם וְנָטַל טַלִּית, כָּל טֹרַח צִבּוּר עָלָיו, אִם רָאָה אָדָם מַעֲבִיר בִּיָּיא עַל חֲבֵרוֹ אוֹ עוֹבֵר עֲבֵרָה וְלֹא מִחָה בּוֹ, הוּא נֶעֱנָשׁ עָלָיו. וּבְפָרָשַׁת אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ עיין ערוך ערך ביאה, צָוַח אֲנָא בִּיָּיא עָלֵיכוֹן. וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה. וְאוּנְקְלוֹס תרגום אונקלוס על בראשית מ"ג:כ' שֶׁתִּרְגֵּם "בִּי אֲדֹנִי" – "בְּבָעוּ רִבּוֹנִי", לֹא שֶׁהוֹצִיא מִלַּת "בִּי" מִן "בָּעוּ", אֲבָל רָדַף הָעִנְיָן, שֶׁהוּא בָּא בְּכָל מָקוֹם בְּעִנְיַן הַבַּקָּשָׁה. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר, כִּי "בִּי אֲדֹנִי" דֶּרֶךְ קְצָרָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְהוּא כְּמוֹ "בִּי אֲנִי אֲדֹנִי הֶעָוֹן" שמואל א כה כד, וְהַטַּעַם, עֲשֵׂה בִּי מָה שֶׁתִּרְצֶה וְתִשְׁמָעֵנִי. וְאִם כֵּן נָכוֹן הוּא שֶׁיֹּאמַר אָדָם "בִּי אָחִי", אוֹ "בִּי שְׁמָעֵנִי", וְלֹא מָצָאתִי שֶׁתָּבֹא מִלַּת בִּי רַק עִם אֲדֹנִי אוֹ עִם הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד הַנִּכְתָּב בְּאָלֶ"ף דָּלֶ"ת, שֶׁגַּם הוּא לְשׁוֹן אָדוֹן. וְלָכֵן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁפֵּרוּשׁוֹ בִּי בְּעַצְמִי אַתָּה אָדוֹן וּמוֹשֵׁל, וּבָאוּ שְׁנֵי כִּנּוּיִים לְחִזּוּק, כְּמוֹ "וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ" מלכים א א כו, "בִּי אֲנִי אֲדֹנִי", וְדוֹמֶה לָזֶה "כִּי בִי בְעֶזְרֶךָ" הושע יג ט, בִּי עֶזְרְךָ, בְּעֶזְרֶךָ אֲנִי:

2 גור אריה פתח ↗

ירידה היא לנו. כבר כתבתי למעלה שכל מקום שנאמר לשון ירידה במדבר עצמו בא לדרשה, שאין למדבר לדבר לשון ירידה עליו, אבל כאשר הוא דבור הכתוב – לית קפידא:

2 משכיל לדוד פתח ↗

ירד ירדנו ירידה היא וכולי ק׳ דילמא משום דא״י גבוהה מכל הארצות וכדכתיב ויקומו וירדו מצרים והרא״ם ז״ל כתב דמכפל ירוד ירדנו הוא דמוכח לה ואע״ג דדברה תורה כל׳ ב״א מ״מ היכא דאיכא למדרש דרשי׳ ע״כ ולשיטתיה אזיל ואנן בעניותין כתיבנא בכמה מקומות דאע״ג דהיכא דאיכ׳ למדרש דרשי׳ מ״מ אין זה ענין לפירש״י שאינו מביא דרשות אלא כשמוכרח לישב לישנא דקרא מיהו הכא נרא׳ דמוכרח רבינו להך דרשה דאל״כ כוליה קרא יתירה דהא שפיר ידע האיש שכבר הם באו פעם אחרת בתחילה לשבור אכל ולא הול״ל אלא ויאמרו בי אדוני כי באנו אל המלון וכולי א״ו לדרשה. והא דקאמרי ליה הכי השתא נר׳ שאמרו כן לחזק דבריהם שלא יעלה על דעתו שהם בני אדם הדיוטי׳ וקמצני׳ ושלכן בתחלה לא נתנו הכסף או חזרו וגנבוהו שהם היו רגילים לעולם לפרנס אחרים משלהם ומוותרי׳ ממונם:

« רש"י על בראשית מ״ג:י״ח רש"י על בראשית מ״ג:כ״ג »