רש"י על בראשית ל״ו:ב׳

רש"י על בראשית ל״ה:כ״ט » « רש"י על בראשית ל״ו:ג׳

2 שפתי חכמים פתח ↗

כדי להטעות את אביו. וקשה ולבשמת למה לא כינה לה שם טוב כדי לרמאות את אביו והיה לו לעיל בפרשת תולדות כו לד להזכיר אותו שם כינוי אם היה לה וי"ל שעשו קרא לה שם אחר שאינה של עבודת אלילים אלא הכתוב קראה כך בשם עבודת אלילים לפי שכתוב לעיל אחר כך ותכהן עיניו מראות ופירש רש"י מעשנן של אלו ואם היה משנה שמה היה קשה היכן מצינו שהיו מקטרות לכך קראה לעיל בשם זה כדי להראות את זה שלכך נקראת בשמת ע"ש וכו'. מהרש"ל" ואע"פ שיהודית היא בת בארי החתי ואהליבמה היא בת ענה החוי הוא ענה הוא בארי דשני שמות היו לו. והא דמייחס אותו פעם למשפחות החוי ופעם למשפחות החתי אפשר דאביו היה משפחת החתי ואמו היתה משפחת החוי לכן מיחסו פעם אחד למשפחות החתי ופעם לחוי. ואת"ל מנ"ל לרש"י דיהודית היא אהליבמה דלמא יהודית היא מתה ואהליבמה אשה אחרת היה תירץ הרא"ם מדכתיב את נשיו ולא כתיב נשים ש"מ הן הן נשיו האמורים למעלה:

2 מזרחי פתח ↗

אהליבמה היא יהודית. אעפ"י שאהליבמה היא בת ענה וממשפחת החוי ויהודית היא בת בארי וממשפחת החתי אע"פ כן מכיון שלא מצינו לעשו שנשא נשי' מבנות כנען רק את בשמ' ואת יהודית וכאן כתיב עשו לקח נשיו ולא אמר עשו לקח נשים למדנו שהן הן הנשים האמורו' למעלה וענ' הוא בארי ונתיחס לחתי וחוי כמו שנתיחסה היא לענה ולצבעון שבאו חתי וחוי על אשה אחת ונולד ממנה צבעון כמו שבא צבעון וענה על אשה אחת ונולדה ממנה אהליבמה והאומר כי עדה היא אחות בשמת ומתה ונשא את אחותה ואהליבמה אינה יהודית בת בארי לא ידעתי מה יעש' בפסו' עשו לקח את נשיו שפירושו האמורות למעלה:

2 לבוש האורה פתח ↗

רש"י אהליבמה היא יהודית וכתב הרא"ם אף על פי שהיהודית היא בת בארי החתי וכאן הוא אומר בת ענה וגו' החוי ענה או צבעון הוא בארי ונתייחס לחתי וחוי כמו שנתייחסה היא לענה וצבעון שבאו חתי וחוי על אשה אחת ונולד ממנה ענה או צבעון ואינו יודע מי יכריחו לזה דהוי יכול לומר גם כן דבארי החתי וענה וצבעון החוי שלש אנשים הם וכולם באו על אמה של אהליבמה היא יהודית ונתייחסה אחר כולם גם אחר בארי כמו שמייחסה כאן אחר ענה וצבעון מטעם זה והיה לו לתלות הקלקול במקולקלת שהיא אמה של אהליבמה וזה אין להקשות דשמא בארי הוא ענה והוא חתי וצבעון הוא החוי שנתייחס אליו פה שהרי ענה הוא בן צבעון כמו שפרש"י בסמוך

3 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה ענה כו' י"ל א"ה כו' נ"ב והקשה לי משכיל אחד אדרב' נימא ששניה' קלקלו ואז לא קלקל' אלא אשה אחת דהיינו אשת צבעון שפעם אחת בא שעיר עליה ופעם שנית בא עליה בנה ענה ממה שנאמ' צבעון לבד קלקל ושתי נשים אשת שעיר ואשת ענה והשבתי לו שהקילקול אינו שייך כ"כ באשה לפי שאפשר שבא עליה בע"כ וק"ל מהרש"ל:

3 גור אריה פתח ↗

שבא צבעון וכו'. והשתא יהיה "בת ענה" – שכן היו סבורים העולם שהיא בת ענה, והאמת שהיא בת צבעון. ואין לומר דענה היא אשה נקראה 'ענה' ואביה צבעון, דלא מצאנו דמייחס הבת לאמה רק בשביל טעם, כדלעיל לד, א "ותצא דינה בת לאה", ואמרינן רש"י שם וכי בת לאה היתה ולא בת יעקב, ודרשינן כדלעיל, אבל לייחס אחר האם בלא טעם – ואף לא ידענו מי היא האם – לא נמצא בשום מקום, דהרי לא נזכר בכל המקרא 'ענה' שהיא אשה לומר "בת ענה" – שאמה כך שמה:ואין לומר דאדרבה ענה בא על אשת צבעון והיתה בת ענה באמת וסבורים היו שהוא בת צבעון, דכיון דמצינו לקמן דצבעון נתקלקל שבא על אמו, לפי שמצאנו דענה הוא אחיו של צבעון, דכתיב ר' פסוק כ "ואלה בני שעיר צבעון וענה", ומצאנו שענה בנו של צבעון דכתיב בקרא ר' פסוק כד "ואלה בני צבעון איה וענה", אלא שבא צבעון על אמו והיו סבורים דענה הוא אחיו בן שעיר והיה בנו ב"ב קטו ע"ב, ואם כן צבעון נתקלקל, הכי נמי צבעון נתקלקל דבא על אשת ענה דהיא כלתו, וילדה אהליבמה. ואין לומר עדיין דלעולם לא נתקלקל רק ענה שבא על אשת צבעון אחיו, וצבעון לא נתקלקל, ולקמן נאמר דאדרבא שעיר נתקלקל, שבא על אשת בנו צבעון וילדה את ענה, והיו סבורים שהוא בן צבעון ולפי האמת הוא בן שעיר, והשתא צבעון לא נתקלקל כלל, מכל מקום יש לומר דיותר סברא לתלות כל הקלקולים בצבעון, ויהיו שעיר וענה בלא קלקול וכל הקלקולים הם בצבעון, דהוי קלקול אחד – משנאמר דשעיר וגם ענה נתקלקלו, כך פירש הרא"ם:ואין פירושו נכון, דלא קשיא מידי, דודאי אין לומר דבא ענה על אשת צבעון, דאחר שהכתוב מייחס אותו אותה אל ענה שהיא אביה באמת – איך יהיה מייחס אותה אל צבעון דלאו אביה כלל – בשביל שכך היו סוברים העולם, בשלמא איפכא הוי שפיר, דמתחלה היה מייחס אותה שהיא "בת ענה" דכך היה מפורסם, ואחר כך מייחס אותה ייחוס האמתי. וכן לקמן יש לומר צבעון בא על אמו, ולא נאמר דשעיר בא על כלתו והוליד את ענה, משום דיותר מסתבר לומר דמתחלה הוא מייחס את ענה כמו שהיו הבריות סבורים, דהוא בן שעיר פסוק כ, ואחר כך אמר דהוא בן צבעון לפי האמת פסוק כד:ואם תאמר ושמא פירוש "בת ענה בת צבעון" כי אהליבמה נקראת בת צבעון שהוא אבי אביה, וכדכתיב שמות ב, יח "ותבאנה אל רעואל אביהן", ואין זה קשיא, דלכתוב 'בת ענה בן צבעון', דהשתא ידעינן נמי שאהליבמה היא בת בנו, ולמה מיחס אותו אל אבי אביה שלא לצורך. והקשה הרשב"ם בפרק יש נוחלין ב"ב קטו ע"ב דמנא לן לומר דצבעון בא על אמו, שמא הא דכתיב פסוק כ "אלה בני שעיר צבעון וענה" כי ענה זהו בן בנו, ונקרא בן שעיר דבני בנים הם כבנים יבמות סב ע"ב, ותירץ הרשב"ם דלא הוי ליה למחשביה אצל צבעון. ולי נראה במקום שבא ליחס התולדות אל מולידיהן לא שייך לומר 'בני בנים הם כבנים', דאין זה יחוס האמתי, כי יותר ראוי ליחס אל אביהן:

3 משכיל לדוד פתח ↗

בת ענה וכו׳ שבא צבעון וכו׳ ק׳ דמנ״ל הא דילמא ענה בא על אמו אשת צבעון ונפק מינה אהליבמה והכי משמע טפי מדכתיב בת ענה תחלה ש״מ שזהו האמת דבת ענה הוא. אלא דהדר וכתב ג״כ בת צבעון כלפי מה שסוברין העולם וה״נ משמע ממאי דבסיפ׳ דענינ׳ כתיב אלה אלפי אהליבמה בת ענה לחוד ש״מ שהוא עיקר אביה וכן משמע עוד מדכתיב בתר הכי ואלה בני ענה דישון ואהליבמה בת ענה ומצאתי להתו׳ בב״ב פ׳ י״א דף קט״ו ע״ב שכתבו כן בשם רש״י בפי׳ החומש כנר׳ שכך היתה גרסת׳ בדברי רש״י. ולפי נוסח דידן הרא״ם ז״ל כתב דלפי שמצא רש״י כדברי רז״ל שצבעון בא על אמו והוליד ענה וכדלקמן לכך תלה נמי קלקול זה בצבעון דתולין הקלקלה במקולקל ע״ש שהאריך אך לעד״ן דהואיל וכוונת רש״י כמו דמסיים והודיעך הכתוב שכלן בני ממזרים היו א״כ לפי המכוון הוה עדיף טפי שלא לתלות כל הקלקלה בצבעון לבדו. ולעד״נ להיפך מדברי הרב אלא דלפי שמצא הרב בדבריה׳ ז״ל דצבעון בא על אמו לא ניחא ליה לפרש הב׳ שענה בא על אמו אלא ניחא ליה טפי למימר שצבעון בא על כלתו לומר שלא בערוה אחת לבד היו פרוצים אלא על כל העריות ואכתי יש לדקדק אמאי לא פירש״י כמ״ש התם בב״ב דענה אשה היתה והיינו דכתיב אהליבמה בת ענה בת צבעון כלו׳ אמה ענה ואביה צבעון ונראה דרש״י ז״ל קרא אשכח ודריש ואמר מלתא דלא אמרה שבור מלכ׳ ודומיא דההיא ממש דאמור רבנן אמר קרא הוא ענה דמעיקרא. ה״נ בתר הכי כתיב ואלה בני ענה דישון ואהליבמה בת ענה. והך בת ענה יתירא הוא אלא ה״ק ואלה בני ענה זה שאמרנו לעיל בנו של צבעון דישון ואהליבמה בת ענה כלו׳ והיינו בת ענה דאמרן מעיקרא אהליבמה בת ענה בת צבעון הוא ענה האמור כאן הוא ענה האמור שם וממילא הואיל וגברא הוא צריכין למימר כמ״ש רש״י שבא צבעון על כלתו וכו׳ וא״ת אכתי לרז״ל תיקשי היא גופה מנ״ל דבא צבעון על אמו והוליד ענה דילמא שעיר הוא שבא על כלתו אשת צבעון והוליד ענה. ולכך חשיב ליה בבני שעיר וחשיב ליה בבני צבעון והדר בא צבעון על כלתו א״נ ענה בא על אמו ונולדה אהליבמה אלא י״ל מלתא דשויא אכוליה עניינא דהואיל וכוונת הכתוב להודיענו שכולם ממזרים ומקולקלים פסולים ופוסלים אי אמרת בשלמא דלא גלי קרא אלא בחד מנייהו דמקלקלו אורחותיו הוה ממילא נילף לכלהו במה מצינו אלא אי אמרת דגלי קרא בתרתי הואיל ולא צריך אלא בחד ואי כפל קרא וכתב בתרתי מעתה הו״ל כמו שני כתובים הבאין כאחד דאין מלמדין ובמאי דגלי גלי במאי דלא גלי לא גלי הילכך צריכי׳ לבקש אופן שיהיו שני הקלקולי׳ בחד גברא ולא משכחי׳ אלא בצבעון שנדרש לפניו ולאחריו שבא על אמו ונפק ענה ועל כלתו ונפקא אהליבמה דהשתא שפיר נילף לכלהו במה מצינו ובדמיון זה תפס הכתוב גבי בני עשו דתפס הקלקול של אליפז שבא על אשת אביו ועל אשת שעיר כדלקמן וממילא נילף מניה במה מצינו לכלהו בני עשו שכלם רשעים וסרוחים על ערשותם:

1 עדה בת אילון. הִיא בָּשְׂמַת בַּת אֵילוֹן, וְנִקְרֵאת בָּשְׂמַת עַל שֵׁם שֶׁהָיְתָה מְקַטֶּרֶת בְּשָׂמִים לַעֲ"זָ:

2 אהליבמה. הִיא יְהוּדִית, וְהוּא כִנָּה שְׁמָהּ יְהוּדִית לוֹמַר שֶׁהִיא כּוֹפֶרֶת בַּעֲ"זָ כְּדֵי לְהַטְעוֹת אֶת אָבִיו:

3 בת ענה בת צבעון. אִם בַּת עֲנָה לֹא בַּת צִבְעוֹן? עֲנָה בְּנוֹ שֶׁל צִבְעוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה? מְלַמֵּד שֶׁבָּא צִבְעוֹן עַל כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת עֲנָה, וְיָצְאָה אָהֳלִיבָמָה מִבֵּין שְׁנֵיהֶם, וְהוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב שֶׁכֻּלָּן בְּנֵי מַמְזֵרוּת הָיוּ:

2 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה ואהליבמה היא יהודית כו' נ"ב ויש מקשין א"כ למה כתיב לעיל יהודית איך כינה בשם הרשע שמה לעיל ולא כתב שם האמיתי וגבי בשמת כתב הכינוי לגנאי וי"ל דמ"ה כתיב לעיל בשמת ללמדך על סימוי העין של יצחק מעשנן של אלו מהרש"ל:

2 משכיל לדוד פתח ↗

אהליבמה וכולי כינה שמה וכו׳ אבל לבשמת לא הוצרך לכנות לה שם אחר דאע״ג דלפי האמת היה שמה בשמת ע״ש שמקטרת לע״ז מ״מ הוא היה מטעה את אביו באמרו שנק׳ בשמת ע״ש שנאים מעשה כבשמים כן נ״ל ודלא כש״ח. והשתא א״ש נמי דמש״ה התם כתב קרא לבשמת אחר׳ יהודית אע״ג דהיא היתה אשתו ראשונה כנר׳ מהכא מ״מ כתבה אחר כך ללמד היא גופה דכשם שהוא כינה שם האחת יהודית לשבח כך היה מפ׳ שם האחרת ג״כ לשבח להטעות. ואע״ג דהתם כתיב יהודית בת בארי החתי והכא כתיב בת ענה בת צבעון החוי י״ל שאף זו מן התוכחות דעשו שינה שם אביה דבאמת יצתה מבין שניהם צבעון וענה. כמ״ש כאן ועשו לא רצה להודיע זה לאביו וא״ל שהיא בת בארי החתי והתורה לא נמנעה מלכתוב כמו שהוא אמר כמו שלא נמנעה מלכתוב יהודית אף על גב דשמה אהליבמה ובא הרמז ג״כ אל האמת דבארי רמז לצבעון שבא על הבאר והמקור שיצא ממנו דהיינו רמז והחתי רמז על ענה אשר מצא את הימים שחיתיתן מוטלת על הבריות והרא״ם ז״ל נדחק בזה טובא ע״ע:

3 שפתי חכמים פתח ↗

מלמד שבא צבעון על אמו והוליד את ענה. וא"ת מנ"ל דצבעון בא על אמו דהי' אשתו של שעיר דלמא שעיר אביו של צבעון בא על אשתו של צבעון והוליד את ענה והעולם היו סבורין דבנו של צבעון היה אבל באמת בנו של שעיר היה אחיו של צבעון. וי"ל דסברא הוא דתלינן קלקלה במקולקל ולעיל רש"י פסוק ב נמי מצינו דצבעון היה המקולקל דבא על כלתו אשתו של ענה ואין סברה לומר דשני מקולקלין היו. וא"ת לעיל גופיה מנ"ל דצבעון היה המקולקל ובא על כלתו דלמא ענה היה המקולקל ובא על אמו אשתו של צבעון. וי"ל א"כ היו נמי שני מקולקלין ענה ושעיר וכיון שיכולין לתלות הכל בצבעון תלינן. רא"ם: הקשה מהרש"ל למה נעשה שתי נשים מקולקלין אשת ענה כלתו של צבעון ואשת שעיר אמו של צבעון וי"ל שהנשים אינן נקראות מקולקלין שהן אינן עושין מעשה כלל אבל האיש שעושה מעשה נקרא מקולקל. א"נ הנשים יכולים לומר אנוסים היינו אבל האיש אינו יכול לפטור עצמו בטענה זו לפי שאין קשוי אלא לדעת:

3 מזרחי פתח ↗

ענה בנו של צבעון שנאמר אלה בני צבעון ואיה וענה. פי' ויחוייב מזה שצבעון בא על כלתו כו' ופירוש אלה בני שעיר וצבעון וענה נקרא ענה בנו של שעי' לפי שבא צבעון על אמו אשת שעיר והוליד ממנה ענה וחשבו העולם שהוא בנו של שעיר אבל לא שענה הוא בנו של שעיר עד שיחוייב מזה שצבעון בא על אשת אחיו כו' ונקרא בנו של צבעון לפי שבא שעיר על כלתו אשת צבעון והוליד ממנ' ענה וחשבו שהוא בנו של צבעון לפי שלא מצינו את שעיר שנתקלקל בשום עביר' אלא את צבעון שבא על כלתו או על אשת אחיו והוליד ממנה אהליבמ' ותלינן קלקול במקולקל ואנו דנין שצבעון בא על אמו והוליד ממנה ענה ולא ששעיר בא על כלתו והוליד ממנה ענה דניחא להו לרז"ל לומ' שענה הוא בנו של צבעון שאז יהיו שתי עבירות על ידו שבא על אמו ושב' על כלתו ועל שעיר אין בו שום עבירה מלומר שענה הוא בנו של שעיר שאז יהיו שעיר וצבעון כל א' מהם מקולקל בעביר' שבא שעיר על כלתו אשת צבעון והוליד ממנה ענה וצבעון על אשת ענה אחיו והוליד ממנה אהליבמה. אך קשה מאן לימא לן שצבעון בא על כלתו או על אשת אחיו והוליד ממנה אהליבמה עד שנא' כיון שהוא מקולקל בעבירה ממה נפשך ראוי שנ' שהוא קלקל גם עבירה אחר' שבא על אמו דילמ' ענה הוא שבא על אשת צבעון אחיו והוליד ממנ' אהליבמ' ושעיר בא על כלתו והוליד ממנה ענה וצבעון לא קלקל כלום. י"ל א"ה ניחא להו לרז"ל לומר שעל צבעון היו שתי העבירו' ויהיו האחרים נקיים ממה שיאמרו שענה ושעיר קלקלו או שצבעון ושעיר קלקלו וליכא למימ' שפי' בת ענה בת צבעון היא בת ענה בת בנו של צבעון וקראה בת צבעון על דרך ותבאנה אל רעואל אביהן שהתינוקו' קורין לאבי אביהן אבא דלמ' הוצרך להאריך בזה והלא אין לנו ענה אחר נזכר בכתו' עד שיצטרך להבדיל בין ענה לענה שאעפ"י שכתוב לוטן ושובל וצבעון וענה ובמק"א ואלה בני צבעון ואיה וענה דמשמ' תרי ענה הוו האח' אחיו של צבעון והאחר בנו של צבעון כבר תרצו בפר' יש נוחלין ובפר' מקו' שנהגו אמ' קרא הוא ענה הוא ענה דמעיק' ולפיכך לא נסתפקו רבותינו לומר שמא צבעון בא על אשת אחיו כמו שנסתפק החכם רבי אברהם ן' עזרא ואמר הנה מצאנו כי יש ענה אחי צבעו' גם שם בנו ענה ע"כ יאמרו כי האב והבן או שני האחים שכבו אשה אחת והנולדים לא ידעו של מי הם אלא שפסקו ואמרו שצבעו' בא על כלתו והוליד ממנה אהליבמה. וא"ת מ"ל לרש"י לומ' שענ' זכר הוא עד שהוקשה לו אם בת ענה אינה בת צבעון דילמ' נקבה היתה ואהליבמ' היתה בתה של ענה ובתו של צבעון שבא צבעו' על ענה בתו או על ענה אחותו והולי' ממנה אהליבמה שכך כתבו התוספו' משם ר"ח דענה אשה היתה והביא ראיה מבת ענה בת צבעון אלמא אשה היתה פי' דאל"כ אם בת ענה אינה בת צבעון וצ"ע. ואם תאמר נימא אע"ג דהוא ענה דמעיקרה קרי ליה בן שעיר לאשמועינן דענה בנו של צבעון היה דבני בני' הרי הן כבנים ומנא להו לרז"ל לומר בפ' יש נוחלין כ' אלה בני שעיר לוטן ושובל וצבעון וענה וכתיב אלה בני צבעון ואיה וענה אלא מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה. י"ל א"כ לא הו"ל למכתביה גבי צבעון אלא מדכתבי' גבי צבעון ש"מ אחין הוו כך פי' רשב"ם בפ' י"נ. וא"ת אכתי מ"ל לרז"ל לומ' שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה דילמ' שעיר בא על כלתו והוליד ממנה ענה. יש מתרצים שאלו בא שעיר על כלתו והוליד ממנה ענה לא היה ענה בנו של צבעון אלא אחיו והכתוב קורא אותו אחיו ובנו וא"כ עכ"ל שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה דהשתא הוי ענה בנו ממש ואחיו ממש. ולית' דא"כ השתא נמי היכי קרי לי' קרא לענה בנו של שעי' והלא אינו אלא בנו של צבעון אלא הא דלא אמרו שעי' בא על כלתו הוא משום דתלינן קלקול במקולקל וכיון שמצינו צבעון מקולקל ובא על כלתו או על אשת אחיו ונולד ממנה אהליבמה דבשעיר לא מצינו שקלקל תלינן הקלקול הזה בצבעון המקולקל ולא בשעיר. אך לבי מגמגם בזה דמ"ל דצבעון בא על כלתו או על אשת ענה בנו והוליד ממנה אהליבמה דלמא ענה בא על אמו אשת צבעון והוליד ממנה אהליבמה ואין צבעון מקולקל. ושמא י"ל דניחא להו לרז"ל לומר שקלקל צבעון לבדו שבא פעם על כלתו ופעם על אמו מלומר שקלקל ענה שבא על אמו והוליד ממנה אהליבמה וקלקל שעיר שבא על כלתו והוליד ממנה ענה כדפרישי' וא"ת לרש"י ז"ל דפי' גבי אהליבמה שבא צבעון על כלתו והוליד ממנה אהליבמה וכן לרז"ל שאמרו גבי ענה שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה אם כן אין אהליבמה אלא בת צבעון ואין ענה אלא בן צבעון והכתוב קורא לאהליבמה שהי' בת ענה ולענה שהוא בן שעיר י"ל כיון דלא מצינן לאוקומי שאהליבמה בתן של שניהם ושענה בנן של שניהם על כרחנו לומר דלחד מינייהו בנו ממש או בתו ממש ולאחד לפי המפורסם:

3 גור אריה על בראשית פתח ↗

מלמד שבא על אשתו של שעיר. דאין לומר דתמנע דדברי הימים א, א, לו היתה תמנע אחרת ולא תמנע הכתוב כאן קושית הרא"ם, דאם כן קשיא למה לא מנה בכלל האלופים, דכיון דבדברי הימים מנה כל בני אליפז הכתוב כאן ומנה תמנע גם כן, למה לא מנה תמנע גם כן כאן בכלל האלופים. דאין לומר שלא היה תמנע אלוף, דכיון דכל בני אליפז הכתובים בדברי הימים היו אלופים פסוקים טו, טז – למה לא יהיה תמנע גם כן אלוף. וכן כל בני רעואל הכתובים בדברי הימים כולם חשובים אלופים כאן פסוק יז, ואיך יהיה בקרא חסר תמנע שלא היה אלוף, אבל לפי דברי רז"ל ב"ר פב, יב ניחא, דהיתה נקיבה, ולא שייך בה אלוף. ומה שהקשה הרמב"ן דרחוק שימנה בדה"י א, א, לו תמנע בין הזכרים, שחשב שם "בני אליפז תימן אומר צפו וגעתם וקנז ותמנע ועמלק", דאין זה קשיא, דלא יתכן למחשב תמנע באחרונה כי היתה אם עמלק, ואין לכתוב הבן ואחר כך האם, ומזה עצמו למדו רז"ל שהיתה פלגש אליפז וילדה עמלק, כי אם היתה נקיבה ולפיכך לא שייך בה אלוף – לחשבה אחרון. וגם אין לומר כי תמנע בהיתר נולדה, כי מת שעיר ונשא אליפז אשתו וילדה אשת שעיר תמנע, והיא אחות לוטן מן האם קושית הרא"ם, זה אינו, דהכתוב בא למנות תולדות שעיר כדכתיב פסוק כ "אלה בני שעיר", ואיך יחשוב "אחות לוטן תמנע" פסוק כב שאינה כלל מבניו, בשלמא אם נאמר דהעולם היו סבורים שהיא בתו – שפיר חשבה בתוך תולדותיו כמו שאמר למעלה פסוק ב גם כן "בת ענה בת צבעון", אף על גב שלא היתה "בת ענה" רק שכך היו סבורים – אמר "בת ענה" רש"י שם, הכי נמי גבי בני שעיר:

רש"י על בראשית ל״ה:כ״ט » « רש"י על בראשית ל״ו:ג׳