רש"י על בראשית ל״ב:כ״ז

« רש"י על בראשית ל״ב:כ״ו רש"י על בראשית ל״ב:כ״ט »

1 ברטנורא על התורה פתח ↗

כי עלה השחר וצריך אני לומר שירה פי' שהמלאכים אומר' שירה בכל בקר כדילפינן מדכתיב ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים:

2 שפתי חכמים פתח ↗

הודה לי על הברכות שברכני אבי כו'. וא"ת דילמא ביקש ממנו שיברכו ממש. וי"ל מדהשיב לו המלאך לא יעקב וגו' היאך באה תשובה זו לזה אלא ודאי ה"פ כדמפרש רש"י לא יאמרו עליך וכו' א"כ ש"מ שיעקב הי' מבקש ממנו דבר זה שיודע לו על הברכה והוא היה משיבו שפיר. רא"ם:

2 ברטנורא על התורה פתח ↗

ברכתני הודה לי על הברכות שברכני אבא שעשו וכו'. קשה מנא לו תאמר שהיה מבקש שיתן לו ברכה אחרת. י"ל מדכתי' ברכתני משמע לשון עבר דהל"ל תברכני לכך פי' הודה לי על הברכות שנתברכתי כבר:

2 רמב"ן על בראשית פתח ↗

לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי אָמַר אֵין לְךָ בִּידִיעַת שְׁמִי תּוֹעֶלֶת, כִּי אֵין הַכֹּחַ וְהַיְּכֹלֶת בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ, אִם תִּקְרָאֵנִי לֹא אֶעֶנְךָ וְגַם מִצָּרָתְךָ לֹא אוֹשִׁיעֲךָ, אֲבָל עַתָּה אֲבָרֵךְ אוֹתְךָ כִּי כֵן צֻוֵּתִי. וְלֹא פֵּרֵשׁ הַכָּתוּב הַבְּרָכָה, וְהַקָּרוֹב מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ במדרש אגדה ובזוה"ק תולדות קמד, שֶׁהוֹדָה לוֹ עַל כָּל הַבְּרָכוֹת שָׁם בַּמָּקוֹם הַהוּא עַל כָּרְחוֹ, כִּי לֹא רָצָה יַעֲקֹב לְהַמְתִּין לוֹ עַד בֵּית אֵל:

1 כי עלה השחר. וְצָרִיךְ אֲנִי לוֹמַר שִׁירָה בַּיּוֹם חולין צ"א:

2 ברכתני. הוֹדֵה לִי עַל הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרְכַנִי אָבִי, שֶׁעֵשָׂו מְעַרְעֵר עֲלֵיהֶן:

1 משכיל לדוד פתח ↗

כי עלה השחר וצריך וכולי הקשה הרב הנח״י מנ״ל דבשביל שירה דילמא משום ענין אחר׳ ונרא׳ דאל״כ אמאי קאמר סתם כי עלה השחר ומה בכך שעלה הו״ל להזכיר טעם הכרחו א״ו שהוא דבר פשוט דמאמרו כי עלה השחר מובן ממילא וא״א לומר אלא זה עוד הק׳ הרב וכי תופס היה יעקב בו ול״ק דבהדיא אמרו במדרש אבכיר שלא היה לו רשות לזוז ממקומו עד שנתן לו יעקב רשות:

2 מזרחי פתח ↗

כי אם ברכתני תודה לי על הברכות שברכני אבא. דאס"ד לברכו משלו מאי האי דקאמר ליה לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל איהו קאמר ליה לברכו ואיהו קמהדר ליה לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל אלא עכ"ל תודה לי על הברכות שברכני אבא הוא דקאמר ליה ואיהו מהדר ליה לא יעקב כו' כי אם ישראל כלומר לא יהיו לך לעקבה הברכו' אלא בגלוי פנים ובשררה כדלקמיה ומפני שאי אפשר שיהיה זה הדבור של המלאך מפי עצמו דאי אפשר למלאך שיאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל שהוא דבור השם ליעקב קודם שיאמר אותו השם ליעקב ועוד מאי ויברך אותו שם דקאמר אחר דבור לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל הרי כבר הודה לו על הברכות כמו שבקש ועוד מאי וישר אל מלאך ויוכל כו' בית אל ימצאנו ושם ידב' עמנו דקאמר הרי מיד הודה לו על ברכותיו כדמשמע מלא יעקב יאמר וגו' הוצרך לומר דה"ק סופך שהב"ה נגלה עליך כו' ופירושו שכשבקש יעקב מן המלאך שיודה לו על הברכות שברכו אביו השיב לו סופך שהב"ה נגלה עליך ומחליף שמך לומר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישר' ושם מברך אותך ואני אהי' שם ואודה לך עליהן וזהו שכתב וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו ומה נתחנן לו בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו המתן לי עד שידבר עמנו שם ולא רצה יעקב ועל כרחו הודה לו עליהן ואמר לו שאותו החלוף שעתיד הב"ה להחליף את שמך יעקב בשם ישראל אני מפרש אותו עליך על הברכות שקבלת מאביך שלא יאמר עוד שהברכות באו עליך בעקבה ורמיה כי אם בשררה ובגלוי פנים וזהו שהכריח את רש"י ז"ל לומר וסופך שהב"ה נגלה עליך כו' עד להמתין לו ולא רצה:

2 גור אריה פתח ↗

הודה לי על הברכות. דאם לא כן הוא בקש לברכו והשיב לו "לא שיאמר עוד שמך" ר' פסוק כח, אלא יעקב בקש להודות לו על הברכות, והשיב לו "לא יאמר עוד וגומר", דסופו יודה לו על הברכות. ומה שהוצרך לומר כי 'סופו נגלה ה' עליו', דאם לא כן איך רשאי המלאך לשנות לו שמו, דאין זה שליחותו, אלא פירושו כי 'סופך יהיה נגלה וכו". ועוד דכאן כתיב "לא יאמר עוד שמך יעקב", ואם בא לקרות לו שם הוי ליה למימר 'לא יקרא עוד שמך' אם היה בא לומר שלא יקרא לעולם עוד שמו יעקב, אלא "לא יאמר" קאמר, ורוצה לומר דכך יאמר לו על ידי הקב"ה, ומזה למדנו שלא קרא לו שם אחר כלל, אלא אמר לו מה יהיה בסוף, שכך יאמר לו. ולפיכך צריך לפרש הא דכתיב פסוק כט "ויברך אותו שם" שלא היה רוצה יעקב בזה, והוצרך להודות לו מיד. ומה שלא רצה להודות לו מיד – מפני שלא היה רוצה להודות אלא כאשר היה רצון הקב"ה, וחשב כי יקטרג עוד עליו, וגם הקב"ה לא יברך אותו ואז לא היה צריך המלאך להודות, שהרי תלה אותו כאשר הקב"ה יברך אותו וישנה שמו, ולפיכך לא רצה יעקב, והוצרך להודות לו שם:

« רש"י על בראשית ל״ב:כ״ו רש"י על בראשית ל״ב:כ״ט »