רש"י על בראשית ל״ב:י״א

« רש"י על בראשית ל״ב:י׳ רש"י על בראשית ל״ב:י״ב »

1 שפתי חכמים פתח ↗

נתמעטו זכיותי על ידי החסדים והאמת כו'. ר"ל מכל החסדים היינו בשביל החסדים ואת עבדך היינו שעשית עמי ומפרש דאת פירוש עם:

1 רמב"ן על בראשית פתח ↗

קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת נִתְמַעֲטוּ זְכֻיּוֹתַי עַל יְדֵי חֲסָדִים וֶאֱמֶת שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי, לְכָךְ אֲנִי יָרֵא שֶׁמָּא מִשֶּׁהִבְטַחְתַּנִי נִתְקַלְקַלְתִּי בְּחֵטְא וְיִגְרֹם לִי לְהִמָּסֵר בְּיַד עֵשָׂו, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על בראשית ל"ב:י"א. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב. וְעוֹד כִּי אָמַר אַחֲרֵי כֵן "וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם", וּמָה יוֹעִיל הַבִּטָּחוֹן הַהוּא אִם גָּרַם הַחֵטְא אַחַר כָּךְ. וְעוֹד כִּי יַעֲקֹב הִזְכִּיר שְׁתֵּי הַבְטָחוֹת שֶׁהִבְטִיחוֹ הקב"ה בְּבֵית אֵל וּבְחָרָן, וְאָמַר תְּחִלָּה מָה שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ בְּחָרָן, "ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ", וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ בְּצֵאתוֹ מִבֵּית לָבָן בראשית ל"א:ג' "שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ", וְהִנֵּה אַחֲרֵי כֵן לֹא הֵיטִיב לוֹ בְּכָל הַחֲסָדִים וּבְכָל הָאֱמֶת הָאֵלֶּה שֶׁיִּתְמַעֲטוּ זְכֻיּוֹתָיו עַל יְדֵיהֶם. אֲבָל "קָטֹנְתִּי" לוֹמַר כִּי קָטֹן הוּא מֵהֱיוֹתוֹ רָאוּי לְכָל הַחֲסָדִים שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ, וְכֵן "מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא" עמוס ז ב מֵהֱיוֹתוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל כָּל הַנִּגְזָר עָלָיו. וְכֵן אָמְרוּ בראשית רבה ע"ו:ה', "קָטֹנְתִּי", רַבִּי אַבָּא אָמַר, אֵינִי כְּדַאי. וְהַחֲסָדִים הֵם הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ בְּלֹא נֶדֶר, וְהָאֱמֶת הַטּוֹבָה אֲשֶׁר הִבְטִיחוֹ וְאִמֵּת לוֹ הַבְטָחָתוֹ. יֹאמַר שֶׁאֵינֶנּוּ רָאוּי שֶׁיַּבְטִיחֶנּוּ וְיַעֲשֶׂה לוֹ אוֹתָן טוֹבוֹת שֶׁהִבְטִיחוֹ בָּהֶן, וְלֹא לְטוֹבוֹת אֲחֵרוֹת רַבּוֹת שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ. וְלֹא הֲבִינוֹתִי דַּעַת אוּנְקְלוֹס תרגום אונקלוס על בראשית ל"ב:י"א שֶׁתִּרְגֵּם "מִכָּל חִסְדִּין וּמִכֹּל טָבְוָן", וְהוּא רָגִיל לְתַרְגֵּם חֶסֶד וֶאֱמֶת "טֵיבוּ וּקְשֹׁט" לעיל כד מט להלן מז כט. וְאוּלַי עוֹשֶׂה חֲסָדִים – הַצָּלָתוֹ אֲשֶׁר הִצִּילוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת מִכָּל צָרוֹתָיו, וְעָשָׂה אֱמֶת – כָּל הַטּוֹב הַזֶּה שֶׁהָיָה לוֹ, כִּי נָתַן לוֹ בָּנִים וּבָנוֹת וְעֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי הַחֲסָדִים הַקַּיָּמִים יִקָּרְאוּ אֱמֶת, כִּי הִיא מִגִּזְרַת אֲמָנָה, כְּטַעַם "וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם" שמואל ב ז טז עִנְיַן קִיּוּם, "לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים" ישעיהו לג טז, כַּאֲשֶׁר אָמַר "הָיוֹ תִהְיֶה לִי כְּמוֹ אַכְזָב מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ" ירמיהו טו יח:

1 לבוש האורה פתח ↗

רש"י קטנתי מכל החסדים לכן אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו ע"כ יש לדקדק מנ"ל לרש"י שיעקב היה נותן שתי סבות ליראתו חדא מיעוט הזכיות ע"י החסדים וחדא ליכלוך החטא ובקרא לא כתיב אלא מיעוט הזכיות לבדן ואף שכתב הרא"ם וז"ל הוצרך לומר שמא משהבטחתני נתלכלכתי ולא הספיק לו הסבה הראשונה של מיעוט זכיותיו משום דממיעוט זכיותיו לחודיה אין לו לירא כל זמן שלא חטא ואין יסורין בלא חטא ואין מיתה בלא עון כדאיתא בברכות ומשום נתלכלכתי לחודיה נמי לא היה לו לירא משום דרוב זכיותיו היו מגינים עליו אבל השתא דאיכא תרתי היה דואג כו' עכ"ל מ"מ ק' מנ"ל לרש"י שיעקב נתן שתי סבות לפחדו ויראתו שמא משום שעת הסכנה היה מתיירא מטעם מיעוט זכיותיו לבדו וי"ל שע"כ צריכין אנו לומר שעיקר הפחד והיראה לא היה אלא משום לכלוך החטא שהרי עיקר ההבטחה שהזכיר יעקב בתפילתו בפי' לא הזכיר אלא ההבטחה שנאמרה לו בבית לבן והיא ה' האומר אלי שוב לארצך אבל ההבטחה הראשונה שאמר לו ושמרתיך בכל אשר תלך לא הזכיר אלא ברמז שאמר אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק וכמו שפי' רש"י אם כן עיקר ההבטחה שסמך עליה היא הבטחת שוב לארצך וגו' והרי בעת שנאמרה לו אותה ההבטחה כבר קבל כל החסדים וכל הטובות ונתעשר ומשם ואילך לא מצינו שנתעשר יותר ולא נתמעטו זכיותיו מן ההבטחה ואילך שהרי הלך מיד מבית לבן והיה בדרך ואם כן למה היה מתיירא אלא וודאי משום לכלוך החטא שעל הדרך היתה יראתו אלא שזכר גם ההבטחה הראשונה שהיא הבטחת זכות אבותיו ברמז כדי לזכור אחריה שאעפ"כ היה יראתו מטעם מיעוט הזכיות ע"י החסדים והטובות שקבל מקודם לכן לומר שאם לא היה מיעוט הזכיות שעל ידי החסדים והאמת שקודם לכן לא היה מתיירא מלכלוך החטא לבדן כי זכיותיו בצירוף ההבטחה הראשונה של זכות אבותיו היו מגינים עליו אבל משום שהיו תרתי היה דואג שמא ימסור ביד עשו:

2 שפתי חכמים פתח ↗

אמתת דבריך כו'. קשה לרש"י וכי בשביל שהקב"ה אמר יתמעטו זכיותיו כדפירש רש"י לעיל גבי זכיותי וכו' וגם מה שפירש ששמרת לי במקום ועשית משום דבדבור אינו נופל לשון עשייה אלא לשון שמירה ושמירתו היא עשייתו:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ומכל האמת, אמתת דבריך, ששמרת לי כל ההבטחות שהבטחתני. ע"כ. ואונקלוס תרגם: ומכל טבון די עבדת ומכל הטובות אשר עשית, ולא כן תרגום יונתן בן עוזיאל: מכל טבוון ומן כל קושטא די עבדת מכל הטובות ומכל האמת. פ' וישלח תשמ"ט ובספר יין הטוב על התרגומים העיר: תרגם כך, כי לא רצה להגיד שמגיע לו במדת האמת, רק הזכיר חסדים וטובות.

3 שפתי חכמים פתח ↗

ומדרש אגדה נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן. ולפי זה עשה לי שתי טובות אחד שנבקע לו הירדן והשני ב' מחנות משא"כ לפשוטו אין כאן אלא חסד אחד:

3 גור אריה פתח ↗

נתן מקלו וכו'. דאם לא כן הוי ליה למכתב 'כי במקלי באתי עד הנה', ולמה הזכיר את הירדן, אלא שנתן מקלו בירדן, ומכל מקום שמעינן תרתי מיניה; שמעינן דנתן מקלו בירדן ונבקע הירדן, וגם שמעינן מיניה דלא היה לו רק המקל, מדכתיב "ועתה הייתי לשני מחנות", משמע כי לא היה לו מאומה:

1 קטנתי מכל החסדים. נִתְמַעֲטוּ זְכֻיּוֹתַי עַל יְדֵי הַחֲסָדִים וְהָאֱמֶת שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי, לְכָךְ אֲנִי יָרֵא, שֶׁמָּא מִשֶּׁהִבְטַחְתַּנִי נִתְקַלְקַלְתִּי בְחֵטְא וְיִגְרֹם לִי לְהִמָּסֵר בְּיַד עֵשָׂו שבת ל"ב:

2 ומכל האמת. אֲמִתַּת דְּבָרֶיךָ, שֶׁשָּׁמַרְתָּ לִי כָּל הַבְטָחוֹת שֶׁהִבְטַחְתַּנִי:

3 כי במקלי. לֹא הָיָה עִמִּי לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא מִקְנֶה אֶלָּא מַקְלִי לְבַדּוֹ. וּמִ"אַ נָתַן מַקְלוֹ בַּיַּרְדֵּן וְנִבְקַע הַיַּרְדֵּן:

1 מזרחי פתח ↗

נתמעטו זכיותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי. בפרק במה מדליקין אמרו לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לי נס שמא אין עושין לו ואם עושים לו נס מנכין לו מזכיותיו מאי קראה קטנתי מכל החסדי' ומכל האמת ופרש"י הוקטנו ונתמעטו זכיותי בשביל החסדים שעשית עמדי למדנו שהקטנות הזאת אינה אלא באיכות שכשהיו כל זכיותיו בידו חשוב גדול היה לפני המקום ועכשיו שנתמעטו זכיותיו שב להיות קטן לפני המקום ומ"ם מכל החסדים הוא כמ"ם חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב שפירושן מסבת היין ומסבת החלב שהם רבים בארצו אף כאן קטונתי מסבת כל החסדים אשר עשית את עבדך כי מסבתם נכית לי מזכיותי ושבתי קטן לפני המקום וזהו שכתב רש"י ז"ל על ידי החסדים כלומר מסבתן. עוד למדנו מדבריו שפי' מלת את שבפסוק את עבדך היא במקום עם כמו את יעקב וזהו שאמר שעשית עמי והוכרח לפרש כן מפני שהפעול הם החסדים לא הוא ואמר עמי במקום עם עבדך להורות שמלת עבדך יתרה היא כי היה די לומר עמי שהרי על עצמו היה מדבר רק בא כן על דרך הצחות כמו עלה אל ה' במקום אלי:

1 משכיל לדוד פתח ↗

קטונתי וכו׳ נתקלקלתי וכו׳ ק׳ דפתח בכח וסיים בחבית דמתחלה קאמר שהיה ירא לפי שנתמעטו זכיות׳ ומסיים בה שמא נתקלקלתי בחטא והמפרשים ז״ל נתנו טעם דהוצרך לתרתי דבחדא לבד לא היה מתירא ע״ע ומיהו אכתי ק׳ בל׳ רש״י דא״כ הול״ל ועוד שמא נתקלקלתי ולא לכך אני ירא שמא נתקלקלתי וכו׳ לכך נר׳ כההיא דאמור רבנן דלעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב וה״נ יעקב אף על פי שבאמת היה צדיק גמור מ״מ הוא היה מחזיק עצמו לכך חציו זכאי וכולי ולהכי קאמר בשלמא אם לא נתמעטו זכיותי ע״י החסדים לא הייתי מתיירא כלום דהא מסתמא כשם שבשעה שהבטיחני הקב״ה הייתי בינוני ואפ״ה הבטיחני הקב״ה משום דרב חסד מטה כלפי חסד האידנא נמי אכתי בינוני אני שהרי אם עשיתי איזה חטא עשיתי ג״כ איזה זכות והריני שקול ולא הייתי מתיירא דרב חסד וכו׳ ברם השתא שנתמעטו זכיותי והעונות לא נתמעטו נמצא חס ושלום כף חובה מכרעת ובשלמא אם היה ברור לי שלא נתקלקלתי אח״כ באיזה חטא לא הוה איכפת לי דאף על פי שנתמעטו הזכיות דמלפנים אפ״ה בודאי אח״כ עשיתי איזה זכיות ויכנסו במקומן ומיהו אני מתיירא שמא נתקלקלתי גם כן באיזה חטא ודא עקא וכל זה לרוב ענותנותו וצדקתו דלפי האמת פשיטא דצדיק גמור היה:

2 מזרחי פתח ↗

מכל האמת אמתת דבריך ששמרת לי כל ההבטחות שהבטחתני. פירוש מכל האמת אמתת דבריך משום דלא שייך אמת ושקר אלא בדבור והן ההבטחות שהבטיחו שכלם נתאמתו לו ופירש אשר עשית אשר שמרת כי בדבורים לא תפול עשייה אלא שמירה ושמירתן היא עשייתן וגם החכם ן' עזרא נתעורר על זה ואמר ואמת לקיים דבר החסד לא לקיים החסד:

3 מזרחי פתח ↗

ומדרשו נתן מקלו בירדן ונבקע. ופי' ועתה הייתי לשני מחנות ועוד עתה הייתי לשני מחנות והרי כאן שתים חסד הבקיעה וחסד השני מחנות אבל לפי פשוטו שפירש במקלי לבדי כדעת המתרגם שלא היה לו לא כסף ולא זהב ולא מקנה יהיה פי' ועתה הייתי לשני מחנות תחת שהייתי מתחלה יחידי והוא חסד אחד בלבד:

« רש"י על בראשית ל״ב:י׳ רש"י על בראשית ל״ב:י״ב »