רש"י על בראשית ל״א:נ׳

« רש"י על בראשית ל״א:מ״ט רש"י על בראשית ל״א:נ״א »

1 בראשית רבה פתח ↗

וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר לְיַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי בראשית לא, מג, אָמַר רַבִּי אָבִין כּוּלְּהוֹן בְּנוֹתָיו הָיוּ, הַבָּנוֹת בְּנֹתַי, הֲרֵי שְׁתַּיִם. בראשית לא, מג: וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה, הֲרֵי אַרְבַּע. רַבָּנָן מַיְתֵי לָהּ מֵהָכָא בראשית לא, נ: אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי, הֲרֵי שְׁתַּיִם, בראשית לא, נ: וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי, הֲרֵי אַרְבַּע. בראשית לא, מה: וַיִּקַּח יַעֲקֹב אֶבֶן וגו', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כַּשֵּׁן הַזֶּה שֶׁל טְבֶרְיָא הָיְתָה. בראשית לא, מו: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים, כַּמָּה אַחִין הָיוּ לוֹ, חַד, וּלְוַי קְבָרֵיהּ, אֶלָּא אֵלּוּ בָּנָיו שֶׁהוּא קוֹרֵא אוֹתָן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אֶחָיו. אָמַר רַב הוּנָא גִּבּוֹרִים כַּיּוֹצֵא בוֹ, צַדִּיקִים כַּיּוֹצֵא בוֹ. אָמַר רַבִּי יוּדָן לָבַשׁ אָדָם לְבוּשׁוֹ שֶׁל אָבִיו הֲרֵי הוּא כַּיּוֹצֵא בוֹ.

2 העמק דבר על בראשית פתח ↗

ויענה. א״א לפרש באונס כמש״כ הרמב״ן והוכיח מלשון דכתיב בתמר ויענה וישכב אותה. אבל אינו דומה. דשם כתיב תחלה ויענה משמע דעינה בתפיסתה ואח״כ שכבה. משא״כ הכא כתיב להיפך אלא כדאי׳ ביומא דע״ז ויענה מביאות אחרות. ופרש״י שלא כדרכה. ובאמת הכי איתא במ״ר. אבל בכונת הגמ׳ קשה לפרש הכי. דא״כ לימא ויענה שלא כדרכה ותו הא בקידושין דכ״ב ב׳ איתא מי נימא דשל״כ אין לה הנאה ג״כ. ואם יש לה הנאה אינו עינוי. אלא ה״פ דדינה חשבה דבמה שנבעלה בזנות מערל שוב לא יהיה לה בעל כהגון לה לעולם. וכדאיתא במ״ר שצעקה ואני אנה אוליך את חרפתי עד שנשבע לה שמעון שיקחנה. והיינו ויענה מביאות אחרות שנצטערה שלא תבעל עוד. וע׳ מש״כ בס׳ דברים כ״ב כ״ד ג״כ בזה הכונה:

1 בנתי, בנתי. שְׁתֵּי פְעָמִים, אַף בִּלְהָה וְזִלְפָּה בְּנוֹתָיו הָיוּ מִפִּילֶגֶשׁ:

2 אם תענה את בנתי. לִמְנֹע מֵהֶן עוֹנַת תַּשְׁמִישׁ יומא ע"ז:

« רש"י על בראשית ל״א:מ״ט רש"י על בראשית ל״א:נ״א »