רש"י על בראשית ל״א:מ׳

« רש"י על בראשית ל״א:ל״ט רש"י על בראשית ל״א:מ״א »

40 שפתי חכמים פתח ↗

לשון אש אוכלה. שהוא לשון כלייה:

40 גור אריה פתח ↗

לשון שינה. מלשון ישן, ואף על גב דאין כאן יו"ד, דרך היו"ד להיות נופלת כדין נחי פ"א הפועל:

41 שפתי חכמים פתח ↗

למדנו שהחליף תנאו ק' פעמים. הא דנקט רש"י תנאו ולא נקט משכורתו משום דאין הפסד בזה אם מחליף משכורתו כגון אם היה חייב ליתן לו מעות ונתן לו מטלטלין אין הפסד בזה לכן נקט תנאו עיקר התנאי היה מחליף כדפירש"י בסמוך פסוק מא היית מחליף תנאי שבינינו מנקוד לטלוא וכו':

42 שפתי חכמים פתח ↗

יעקב נתיירא לומר אלהי ואמר ופחד. וקשה והא בפרשת וישלח להלן לב י כתיב אלהי יצחק. ויש לומר דהכי פירושו, שיעקב אמר איך שהקב"ה אמר אלהי יצחק:

42 רמב"ן על בראשית פתח ↗

וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי לֹא רָצָה לוֹמַר אֱלֹהֵי יִצְחָק לְפִי שֶׁאֵין הַקָּבָּ"ה מְיַחֵד שְׁמוֹ עַל הַצַּדִּיקִים בְּחַיֵּיהֶם, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ בְּצֵאתוֹ בראשית כ"ח:י"ג "אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק" בִּשְׁבִיל שֶׁכָּהוּ עֵינָיו וַהֲרֵי הוּא כַּמֵּת, נִתְיָרֵא יַעֲקֹב לוֹמַר לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על בראשית ל"א:מ"ב. וְכֵן דַּעַת אוּנְקְלוֹס תרגום אונקלוס על בראשית ל"א:מ"ב, כִּי פַּחַד יִצְחָק – אֱלֹהָיו, "דְּדָחֵל לֵיהּ יִצְחָק". וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר אבן עזרא על בראשית ל"א:מ"ב יִרְאַת יִצְחָק אֶת הַשֵּׁם הוֹעִילַתְנִי, כִּי זְכוּת הָאָב תּוֹעִיל לַבֵּן, "וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק" בראשית ל"א:נ"ג, בְּמִי שֶׁיִּצְחָק מִתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ. וְהִנֵּה אֵין פֵּרוּשׁוֹ שָׁוֶה. עוֹד כָּתַב שם, וְיֵשׁ אוֹמְרִים כִּי זֶה הַפַּחַד רֶמֶז לְיוֹם הָעֲקֵדָה, וְאֵינֶנּוּ רָחוֹק. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת יָבֹא הַלָּשׁוֹן כִּפְשׁוּטוֹ וּמַשְׁמָעוֹ, וְהוּא מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה, וּמִמֶּנּוּ אָמַר הַכָּתוּב הושע ג ה "אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים", יֹאמַר כִּי יְבַקְשׁוּ הָרַחֲמִים וּמִדַּת הַדִּין שֶׁל מַטָּה, וְיָבִיאוּ פַּחַד יִצְחָק אֶל הַשֵּׁם וְאֶל טוּבוֹ הַנִּזְכָּרִים:

42 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ופחד יצחק, לא רצה לומר א־להי יצחק, שאין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם. ואע"פ שאמר לו בצאתו מבאר־שבע "אני ה' אלהי אברהם אביך, ואלהי יצחק", בשביל שכהו עיניו, והרי הוא כמת, יעקב נתיירא לומר ואלהי ואמר ופחד. ע"כ. וזה שהכלל "אין הקב"ה מיחד שמו" וכו' חל גם עליו ית' ומכח ק"ו על יצוריו, הוא לכאורה משום שקבעו עקב טבעו של האדם "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". וזה שלהלן לב, י יעקב אמנם אומר "ואלהי אבי יצחק", ראה שפתי חכמים אות ה, שזה כציטוט דבריו ית', אינו משכנע מאד, כי למה יהא מותר לו ליעקב לאמר מה שהקב"ה עצמו יכול לומר רק בתירוץ. פ' וישלח תשמ"ט

40 אכלני חרב. לְשׁוֹן אֵשׁ אֹכְלָה:

41 וקרח. כְּמוֹ מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ תהילים קמ"ז, תַּרְגּוּמוֹ גְּלִידָא:

42 שנתי. לְשׁוֹן שֵׁנָה:

40 מזרחי פתח ↗

לשון אש אוכלה. שפי' האכיל' פה הוא מענין כלייה ולא מלשון אכילה:

41 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ותחלף את משכרתי, היית משנה תנאי שבינינו, מנקוד לטלוא וכו'. ואולם מן הכתוב למעלה ל, לב - "הסר משם כל שה נקד וטלוא וכל שה חום" וגו' - לא משמע שינוי תנאי זה שרש"י מונה כאן. ואמנם, קשה למצוא עקבות של רמאות בפשוטם של מקראות אלה. וצ"ע. פ' ויצא תשמ"ח וביוסף הלל הביא גירסת דפו"ר: מנקוד לטלוא לעקודים לברודים. והוסיף שכך נראה יותר, שהרי גם העקודים לא היו מן התנאי הראשון, אלא זהו אחד מהשינויים שהחליף לבן.

42 רש"י על בראשית פתח ↗

ויקרא לו אל אלהי ישראל. לֹא שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קָרוּי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶלָּא עַל שֵׁם שֶׁהָיָה הַקָּבָּ"ה עִמּוֹ וְהִצִּילוֹ קָרָא שֵׁם הַמִּזְבֵּחַ עַל שֵׁם הַנֵּס, לִהְיוֹת שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם נִזְכָּר בִּקְרִיאַת הַשֵּׁם, כְּלוֹמַר מִי שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַקָּבָּ"ה, הוּא לֵאלֹהִים לִי, שֶׁשְּׁמִי יִשְׂרָאֵל. וְכֵן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי שמות י"ז, לֹא שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קָרוּי ה', אֶלָּא עַל שֵׁם הַנֵּס קָרָא שֵׁם הַמִּזְבֵּחַ לְהַזְכִּיר שִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, ה' הוּא נִסִּי. וְרַבּוֹתֵנוּ דָּרְשׁוּ שֶׁהַקָּבָּ"ה קְרָאוֹ לְיַעֲקֹב אֵל מגילה י"ח; וְדִבְרֵי תוֹרָה כְּפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע ע' שבת פ"ח – מִתְחַלְּקִים לְכַמָּה טְעָמִים, וַאֲנִי לְיַשֵּׁב פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא בָּאתִי:

42 דברי דוד פתח ↗

ופחד יצחק, נתירא לומר אלהי יצחק כו' צריך פירוש מה המורא הזאת כיון שהקב"ה קראו כן ודאי אין חשש אח"כ כי על מי יש לסמוך זולתו ית' ונראה כיון דטעמו של הקב"ה היה מחמת שהיה חשוב כמת ולא יוכל לעשות רע זה קצת נגד כבודו של יצחק כי יותר יש מעלה מי שכח בידו לעשות רע וכובש יצרו, זהו המורא שלו:

42 מזרחי פתח ↗

ויוכח אמש ל' תוכחה היא ולא ל' הוכחה. פי' תוכח' ויכוח כמו טובה תוכח' מגולה ופי' הוכחה בירור בלשון חכמים ואי אפשר לפרש ויוכח מענין בירור כי לא הי' פה דבר מסופק שיצטרך בירור רק שהוכיחו על רוע פעולתו כמו הוכח תוכיח את עמיתך:

« רש"י על בראשית ל״א:ל״ט רש"י על בראשית ל״א:מ״א »