רש"י על בראשית ל״א:ל״ב

« רש"י על בראשית ל״א:ל״א רש"י על בראשית ל״א:ל״ג »

32 גור אריה פתח ↗

ומאותה קללה מתה וכו'. דאם לא כן היכן מקויים קללת צדיק, דאין לפרש "לא יחיה" אלא תומת בידים, הוי ליה למכתב 'את אשר תמצא אלקיך יומת', מה "לא יחיה", אלא קללה היא זאת. ומה שאמר "לא יחיה" ולא אמר 'ימות', משום דהוי לשון נקיה יותר שלא להזכיר מיתה. והשתא איך נתקיים הקללה של יעקב, לפיכך אומר דמאותה קללה מתה בדרך. ואבן עזרא הקשה על דברי חכמים ב"ר עד, ד כי אם מאותה קללה מתה, מי המית אשת פנחס, כלתו של עלי, שמתה בהקשותה ללדת ש"א ד, יט, ודברי הבאי הן אלו, כי אינה דומה רחל, שהיא אחת מן האמהות ברכות טז ע"ב, והכתוב מדבר בצדקתה דכתיב בקרא לעיל ל, כב "ויזכר אלקים את רחל", ואיך יספר הכתוב מיתתה בדרך בלידתה, ואיך לא תהיה נשמרת מן הרע. ומשלימות התורה שתהיה שלימה, וכאשר נכתב בתורה "ויזכר אלקים את רחל" שזכרה לטובה, ומיד יהיה נזכר הפך זה – שמתה בלידתה, ולכך הוצרך להיות נזכר הסיבה בתורה, ומצאו חכמים מה שאמר יעקב "לא יחיה", ואם ברכת יצחק חשובה שעל כל פנים היא באה, איך לא נחשבת קללת יעקב בחור שבאבות:

32 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה לא יחיה, ומאותה קללה מתה רחל בדרך בראשית רבה עד, ט. ע"כ. והנה להלן מד, ט כאשר אחי יוסף אומרים "אשר ימצא אתו מעבדיך ומת" אין רש"י אומר מאומה, ובדין הוא, שהרי שם באמת לא התרחש שום אסון בעקבות אמירה בלתי זהירה זו. ואמנם יש לשאול, כיצד זה לא נזהרו אחי יוסף על נוסחת שבועה זו, והרי מן הסתם ידעו את קורות בית אבא, לרבות סיבת מותה המוקדם של רחל, ויש עוד שאלות כאלה של חזרה על מעשים או אמרות שליליים בס' בראשית, ולפי שעה לא מצאתי להן תשובה.

33 שפתי חכמים פתח ↗

שהיה יעקב תדיר אצלה כו'. רצונו לתרץ למה נאמר אהל יעקב וכי היה חשוד בעיניו לעבוד עבודת אלילים ובפרט בשובו אל בית אביו שגם הוא עצמו אמר לעיל פסוק ל כי נכסוף נכספת לבית אביך למה גנבת את אלהי והלא בית אביך לאו עובדי אלילים הם לכן פירש הוא אוהל רחל וכו':

33 מזרחי פתח ↗

באהל יעקב הוא אהל רחל. ופי' ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל פעם שנית הוכרח לומר כן מפני שהי' לו ללבן לבא תחלה באהל רחל ואחר כך באהל לאה ולא ההפך דמסתמא אהלה של רחל סמוך לאהל יעקב הית':

33 משכיל לדוד פתח ↗

באהל יעקב היא אהל רחל וכו׳ הוכרח לפ׳ כן דאל״כ יש סתירה בפ׳ דמתחלה כתיב שבא באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל האמהות ותו לא והדר כתיב ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל היא גופה קשיא אלא מוכרח דאהל יעקב הוא אהל רחל שהלך שם תחלה ואחר דיצא מאהל לאה חזר לאהל רחל והיינו מאי דכתיב ויצא מאהל לאה ויבא וכולי:

32 לא יחיה. וּמֵאוֹתָהּ קְלָלָה מֵתָה רָחֵל בַּדֶּרֶךְ בראשית רבה

33 מה עמדי. מִשֶּׁלְּךָ:

32 משכיל לדוד פתח ↗

לא יחיה ומאות׳ קללה וכו׳ פי׳ דק״ל אמאי קאמר בל׳ שלילה לא יחיה הול״ל ימות ומשני דלא רצה להוציא קללה גדולה מפיו דהוה משמע ימות מיד אלא לא יחיה כלו׳ לא יחיה הרבה ומאותה קללה מתה רחל בדרך אבל לא השתא מיד אלא אחר שעבר קצת זמן ובזה לא תיקשי על דברי חז״ל דאמרו כן דמשום קללה זו מתה רחל דאם אי׳ אמאי לא מתה מיד דהא לק״מ דהא לא קאמר ימות אלא לא יחיה כדאמרן:

32 מזרחי פתח ↗

מה עמדי משלך. לא מה יש עמדי שפי' אין לי מאומה כי עשיר גדול הי' כדכתיב ויפרוץ האיש מאד מאד:

33 גור אריה פתח ↗

באהל יעקב הוא אהל רחל. ומה שכתוב "ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל", כי אחר שיצא מאוהל לאה חזר אל אהל רחל כ"ה ברא"ם. ומה שהוכרח לומר כי אהל יעקב הוא אהל רחל, דקשיא איך יצא מאהל לאה ויבא באהל רחל, דמשמע דאהל לאה היתה קודם לרחל, וזה לא יתכן, דאהל רחל היתה בודאי קודם אהל לאה, שהיא היתה עקרת הבית רש"י פסוק ד, ובקרא משמע דהחשוב קודם סמוך ליעקב, כדכתיב "ויבא באהל לאה ובאהל שתי האמהות", אם כן החשוב קודם סמוך ליעקב, ואם כן רחל קודמת היתה ללאה, ואיך יצא מאהל של לאה ובא אל אהל רחל, ועל כרחך צריך לפרש שחזר אל אהל רחל אחר שיצא מאהל לאה, ואם כן למה לא נזכר קודם שבא אל אהל רחל, אלא על כרחך 'אהל יעקב הוא אהל רחל'. ואין זה ראיה מוכרחת, כי אף על גב דאצל יעקב היתה רחל עיקר – לא היה כך אצל לבן, ולפיכך לבן כאשר היה מחפש "בגדול החל ובקטון כלה" עפ"י להלן מג, יב, ולכך יצא מאהל לאה ויבא באהל רחל. והא דלא כתיב למעלה מיד 'ויבא באהל לאה ובאהל רחל', מפני שהכתוב בא לומר "וימשש לבן את כל האהל ולא מצא" פסוק לד, כי אהלה היה ממשש יותר, אולי הכיר בה שהיא ממשמשנית כמו שפירש רש"י, ובשאר לא חפש כל כך, לכך סמך כולם ביחד לומר "ויבא באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל וימשש את כל האהל", והשתא הוי כפשוטו, ואין צריך לדחוק:

33 רמב"ן על בראשית פתח ↗

בְּאֹהֶל יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל לֵאָה כָּתַב רַשִׁ"י רש"י על בראשית ל"א:ל"ג בְּאֹהֶל יַעֲקֹב הוּא אֹהֶל רָחֵל, שֶׁהָיָה תָּדִיר אֶצְלָהּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר "בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב", וּבְכֻלָּן לֹא נֶאֱמַר אֵשֶׁת יַעֲקֹב. "וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל", כְּשֶׁיָּצָא מֵאֹהֶל לֵאָה חָזַר לוֹ לְאֹהֶל רָחֵל קֹדֶם שֶׁיְּחַפֵּשׂ בְּאֹהֶל הָאֲמָהוֹת, וְכָל כָּךְ לָמָּה, שֶׁהָיָה מַכִּיר בָּהּ שֶׁהִיא מְמַשְׁמְשָׁנִית. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אֵינֶנּוּ נָכוֹן שֶׁיִּקְרָאֶנּוּ בְּפָסוּק אֶחָד בִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר אבן עזרא על בראשית ל"א:ל"ג שֶׁבָּא בְּאֹהֶל יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל לֵאָה וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹת, כִּי אֹהֶל אֶחָד לִשְׁתֵּיהֶן, וְאַחַר כָּךְ שָׁב שֵׁנִית אֶל אֹהֶל לֵאָה וְאַחֲרֵי כֵן אֶל אֹהֶל רָחֵל. וְגַם זֶה אֵינֶנּוּ נָכוֹן. וְעוֹד כָּתַב, וְהַקָּרוֹב אֵלַי שֶׁהַכָּתוּב אָחַז דֶּרֶךְ קְצָרָה וְאֵחַר לְהַזְכִּיר אֹהֶל רָחֵל, לְהַזְכִּיר בְּכֻלָּן "וְלֹא מָצָא" כִּי לֹא הָיוּ שָׁם, וְחָזַר וּפֵרֵשׁ כִּי בְּעֵת צֵאתוֹ מֵאֹהֶל לֵאָה בָּא בְּאֹהֶל רָחֵל אֲשֶׁר שָׁם הַתְּרָפִים. וְהוּא הַנָּכוֹן, אֲבָל כִּי אֹהָלִים הָיוּ לְכֻלָּם כִּי הָיָה זֶה מִצְּנִיעוּת הַצַּדִּיק, כִּי לְכָל אַחַת מֵאַרְבַּע הַנָּשִׁים הָיָה אֹהֶל מְיֻחָד בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא תֵּדַע הָאַחֶרֶת בְּבֹאוֹ אֶל רְעוּתָהּ. גַּם אָסוּר הוּא בְּדִין תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ חֲכָמִים בְּמַסֶּכֶת נִדָּה נדה י"ז, וּלְיַעֲקֹב אֹהֶל מְיֻחָד וְשָׁם תֹּאכַלְנָה עַל שֻׁלְחָנוֹ עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵּיתוֹ. וְטַעַם "אֵשֶׁת יַעֲקֹב" שֶׁהִזְכִּיר בְּרָחֵל עַל דַּעְתִּי כִּפְשׁוּטוֹ, בַּעֲבוּר שֶׁהִיא מֻזְכֶּרֶת בֵּין הַפִּילַגְשִׁים בַּפָּרָשָׁה הַהִיא בראשית מ"ו:י"ט, וְלָכֵן לֹא אָמַר כֵּן בְּסֵדֶר וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב לה כד שֶׁיִּמְנֶה לֵאָה וְרָחֵל וְאַחֲרֵי כֵן הַשְּׁפָחוֹת:

« רש"י על בראשית ל״א:ל״א רש"י על בראשית ל״א:ל״ג »