רש"י על בראשית ל״א:י״ט

« רש"י על בראשית ל״א:י״ח רש"י על בראשית ל״א:כ״ב »

1 שפתי חכמים פתח ↗

שנתן ביד בניו דרך שלשת ימים כו'. אמר זה משום קרא שאחריו שכתוב בפסוק כב ביום השלישי וגו' למה לא נודע עד יום השלישי אלא וכו':

1 גור אריה פתח ↗

שנתן ביד בניו. כלומר שאין זה הצאן של לבן שהיו ביד יעקב, שאותן הצאן היו עם יעקב, ולא היה יכול יעקב לברוח, אלא הצאן שנתן ביד בניו דרך ג' ימים לעיל ל, לו, שאז היה יכול לברוח:

2 שפתי חכמים פתח ↗

להפריש את אביה מע"א נתכוונה. ר"ל מדכתיב אשר לאביה דהוא מיותר תרפיו מבעי' ליה אלא וכו':

2 מזרחי פתח ↗

להפריש את אביה מעבודת כוכבים נתכוונה. ולא לגנב' ב"ר אמרה מה אנא אזיל לי ואשבוק הדין סבא בקלקוליה והוציאו זה מייתורא דאשר לאביה שלא היה לו לכתוב אלא ותגנוב רחל את תרפיו:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ותגנב רחל את התרפים, להפריש את אביה מע"ז נתכוונה בראשית רבה עד, ה. ובזוהר מוער: אף־על־גב שרחל עשתה זאת לעקור ע"ז מאת אביה, נענשה על זה שלא זכתה לגדל את בנימין, ולא התקיימה אתו אפילו שעה אחת - מפני צער אביה, ואע"ג שנתכוונה לטובה זוהר ח"א קסד:. פ' וישלח תשנ"ב

1 לגזוז את צאנו. שֶׁנָּתַן בְּיַד בָּנָיו דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב:

2 ותגנב רחל את התרפים. לְהַפְרִישׁ אֶת אָבִיהָ מֵעֲ"זָ נִתְכַּוְּנָה בראשית רבה:

1 מזרחי פתח ↗

לגזוז את צאנו שנתן ביד בניו דרך שלש' ימים בינו ובין יעקב. הוצרך לפרש זה אע"פ שלא הי' צריך לו בעבור מה שכתב אחר זה ויוגד ללבן ביום השלישי וירדוף אחריו דרך ז' ימים כו':

2 גור אריה פתח ↗

לפרוש אותו מעבודה זרה נתכוונה. כך פירשו בב"ר עד, ה, ודרשו כך דאם לא כן איך שייך כי תגנוב רחל חס ושלום, ובפרט דבר כזה שהם תרפים שהם עבודה זרה, ואפילו אם תאמר דאין זה עבודה זרה גמורה רק כמו שפירש הרמב"ן דהיו מכוונין בהם השעות, דאם לא כן איך מצאנו תרפים בבית דוד אם היה עבודה זרה בהם, סוף סוף היה לבן עובד אותם, כדכתיב בקרא בפירוש ר' פסוק לב "את אשר תמצא את אלקיך לא יחיה", ואם כן עבודה זרה היה לו, ואיך תעכב בביתה דבר שהיה נעבד, ולפיכך דרשו שלא היתה מכוונת רק להפריש אותו מעבודה זרה. ואם תאמר היה לשרוף אותם או להשליך אותם בנהר, ואין זה קשיא, דסבורה היתה שמא ירדוף אחריהם ולא יהיה מאמין להם אם תאמר שלא גנבה אותם, ויעכב אותם, לפיכך לא שרפם כי אז תחזיר את התרפים:

2 רמב"ן על בראשית פתח ↗

וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים לֹא נִתְכַּוְּנָה אֶלָּא לְהַפְרִישׁ אָבִיהָ מֵעֲבוֹדָה זָרָה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על בראשית ל"א:י"ט. וְאֶפְשָׁר כִּי הָיוּ לְלָבָן לַעֲבוֹדָה זָרָה, כַּאֲשֶׁר אָמַר "לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי", אֲבָל לֹא הָיוּ כָּל הַתְּרָפִים נֶעֱבָדִים, כִּי אֵיךְ תִּמָּצֵא עֲבוֹדָה זָרָה בְּבֵית אֲדוֹנֵינוּ דָּוִד עיין שמואל א יט יג. וְהַקָּרוֹב מָה שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהֵם כֵּלִים לְקַבֵּל הַשָּׁעוֹת, וְיִקְסְמוּ בָּהֶם לָדַעַת עֲתִידוֹת, וְהַמִּלָּה נִגְזֶרֶת מִלְּשׁוֹן "רְפֵה יָדַיִם" שם ב יז ב "נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים" שמות ה יז, יִקְרְאוּ אוֹתָם "תְּרָפִים" לִרְמֹז בִּשְׁמָם כִּי דִּבּוּרָם כְּמוֹ נְבוּאָה רָפָה, תָּבֹא בָּרֹב וּתְכַזֵּב לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זכריה י ב "כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן". וְהִנֵּה יַעֲשׂוּ אוֹתָם קְטַנֵּי אֲמָנָה לָהֶם לֵאלֹהִים, לֹא יִשְׁאֲלוּ בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְלֹא יִתְפַּלְּלוּ אֵלָיו, רַק כָּל מַעֲשֵׂיהֶם בַּקְּסָמִים אֲשֶׁר יַגִּידוּ לָהֶם הַתְּרָפִים. וְכָתוּב שופטים יז ה "וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים", וְשָׁם כָּתוּב יח ה "שְׁאַל נָא בֵאלֹהִים וְנֵדְעָה הֲתַצְלִיחַ דְּרָכֵינוּ", כִּי בִּתְרָפִים הָיוּ שׁוֹאֲלִים. וְכֵן הָיָה הָעִנְיָן בְּיִשְׂרָאֵל בָּאֵפוֹד, כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻרְגְּלוּ בְּאֵפוֹד הַקֹּדֶשׁ עָשׂוּ כִּדְמוּתוֹ וְהָיוּ שׁוֹאֲלִים בּוֹ וּמַאֲמִינִים בִּדְבָרָיו וְתוֹעִים אַחֲרָיו, גַּם בְּחָלְיָם לֹא יִדְרְשׁוּ אֶת ה' כִּי אִם בָּהֶם. וְזֶה טַעַם "וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ" שופטים ח כז, כִּי סָרוּ מֵאַחֲרֵי ה'. וְהִנֵּה לָבָן הָיָה קוֹסֵם וּמְנַחֵשׁ, כַּאֲשֶׁר אָמַר בראשית ל':כ"ז "נִחַשְׁתִּי", וְאַרְצוֹ אֶרֶץ קוֹסְמִים מֵעוֹלָם, כְּדִכְתִיב ישעיהו ב ו "כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם וְעֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים", וּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָיָה מֵעִירוֹ, וְזֶה טַעַם "לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי":

« רש"י על בראשית ל״א:י״ח רש"י על בראשית ל״א:כ״ב »