רש"י על בראשית כ״ט:י״ז

« רש"י על בראשית כ״ט:ט״ו רש"י על בראשית כ״ט:י״ח »

1 שפתי חכמים פתח ↗

שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו. ר"ל וכי בא הפסוק לספר בגנות של הצדקת לכן פי' לפי שהיתה וכו' ומתוך גנותה תלמוד שבחה. וא"ת דמשמע אבל גם לאה היתה יפת תואר אלא שעיניה היו רכות ואם כן אין זה ההיפך של ורחל היתה יפת תואר וגו' אלא כך היה לו לומר ועיני רחל יפות. ויש לומר, כיון שעיניה לא היו יפים גם היא לא היתה יפה כדאמר בגמרא תענית כד. כלה שעיניה יפות כל גופה אינה צריך בדיקה וא"כ נופל שפיר עליו ורחל היתה יפת וגו' וק"ל:

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נצח ישראל פתח ↗

12 רש"י בראשית כט, יז "שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן. הגדולה לגדול, והקטנה לקטן". הרי שרחל היא ראויה ליעקב במיוחד. ובביאור הדבר, ראה בנתיב הצניעות פ"א ב, קה:, ובח"א לב"ב קכג. ג, קכה:.

2 הכתב והקבלה פתח ↗

בחלמי הנני עמד. האריכה התורה בספור פרטי חלום פרעה אל יוסף, ולא אמר' בקצור ובדרך כלל ויספר פרעה ליוסף את חלומו, כמ"ש הפסוק בדברו לחכמיו ולחרטמיו, ונ"ל כי בא זה הספור להודיענו גדל השגחתו ית' על יראיו, כי אף ששינה פרעה כמה דברים בספור פרטי חלומו, אשר ממשמעותם אין להם שייכות אל הפתרון, בכל זאת מהש"י היתה נסבה להודיע ליוסף ענין הפתרון כפי מה שראוהו פרעה באמת, אף שאינו מוסכם עם ספורו את חלומו, והוא זה. אחר שידענו כי כל מחית ארץ מצרים היתה מן היאור, כמ"ש ישעיהו י״ט:ז׳-ח׳ ערות על יאור על פי יאור וכל מזרע יאור יבש נדף ואיננו, וכתיב ואנו הדייגים ואבלו כל משליכי ביאור חכה ובשו עובדי פשתים שריקות וגו' והיו שתתיה מדוכאים וגו', הנה לפי זה מראית החלום היו הפרות העולות מן היאור שהוא עיקר ומקור מחיתם יפות מראה, והוא דבר פשוט שזה יורה על שנות שובע, כי יפות מראה איננו שבח לפרות רק לבני אדם, כי המראה היפה בזיו קלסתר וצבע העור כשהוא לבן צח ואדום וכדומה הוא המיפה מראית פני אדם, ובימי השובע הבריות נראות יפות, וכן רעות מראה איננו גריעות כ"כ בבהמה, אמנם בבני אדם היא אחת מהחסרונות הגדולות, והדבר פשוט שהפרות רעות המראה יורו על שנות רעב שיעשו רושם בזיו פני אדם, כל פנים יהפכו לירקון וכל תוארה ישונה למראה מגונה, ועל כן במראית החלום אמר קרא ותעמודנה אצל הפרות על שפת היאור, מזה הוראה עצומה ששנות השובע יהיה להן התחברות והשתתפות עם שנות הרעב שיבואו אחריהן ע"י רבוי ההשפעה מאלה לאלה. אמנם בספור החלום אמר פרעה ויפת תואר, ורעות תאר שהוא שם הונח לבד על צורת הפנים והאיברים, כמו דפוס החוטם המצח הפה ולחיים, אשר הם בערך שווי ומוצע וכן קומת הגוף ערש"י לעיל כ"ט י"ז, הנה מכל אלה אין הוראה על השובע והרעב, כי אין פעולתם על התאר רק על המראה, גם לא הזכיר בספורו בפרות הרעות שהן היו עולות מן היאור, אשר יורה על חסרון המחיה הבא מן היאור, וכן לא הזכיר עמידת הפרות הרעות אצל הטובות, גם הוסיף בספורו לאמר מה שלא ראה כלל, והוא, ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה, הנה מדבריו אלה רמז ברור הפך מראית חלומו, דהיינו שלא יהיה לשנים אלה שום השתתפות והתחברות זע"ז, הטובות לא יועילו למלאות חסרון הרעות, כמו שלא הועילו הבריאות להבריא הכחושות, גם בספור חלום השבלים באו שנויים שאין ממשמעותם כ"כ השובע והרעב, כי כפי מראית חלומו היו השבלים בריאות והוא לשון שאין לו שייכות כ"כ בשבלים ואינו אלא דרך השאלה. וע"כ יורה על שנות שובע, שבתוספת טובתם יבריאו את בני אדם, אמנם פרעה לא אמר רק לשון מלאות אשר יורה על השבלים עצמן שהן שלמות בגרעיניהן, ואין במשמעות לשון זה הוראה על שנים משופעות בטובה ובשובע, גם הוסיף פרעה מלה אחת שמשמעותה חסרון מוחלט עד שאין בהן מאומה, כי אמר לשון צנומות אשר יורה על קשוי ושאין בהן לחלוחית, הנה אם השבלים הן דקות ושדופות קדים שלא נגמר בשולם הראוי ערשב"ם, וגם אין לחלוחית בהן, מזה יש הוראה עצומה הפך ממראית החלום, שהראשונות היו נראות בריאות והאחרונות לא היו כ"א דקות ושדופות, שבזה יש רמז גדול שהשבלים הבריאות יועילו אל בריאות האדם משפעת טובה עד שיפרנסו את בני האדם גם בשנות הדוחק והרעבון; הנה עפ"י הדברים האלה יש לנו הבדל גדול בין מראית החלום ובין ספורו והצעת דבריו אל יוסף, עד שלפי הספור אין במובנם כלל הוראה על השובע והרעב עד שהראשונות יועילו למלאות חסרון האחרונות, ואפשר שגם לחרטמיו וחכמיו ספר חלומו בשנויים כאלה, ולזה לא עלתה על דעתם לפתרו כראוי, אמנם בעל המסבות הודיע ליוסף פתרון החלום לפי מראיתו אף שאינו לפי הספור, ולזה כאשר שמע פרעה מיוסף את פתרון החלום, נתן על דעתו פרטי חלומותיו כפי מה שראהו, ומזה הבין שכל ענינו מתאים ומסכים עם דברי הפתרון, לכן אמר אל יוסף שהוא איש אשר רוח אלהי' בו וכאלו אמר לא זה בלבד שיבין לפתור החלומות אף גם רוח נבואה שורה בו לדעת פרטי החלומות כפי מה שראיתים, הפך ממשמעות ספורי אותם אליו; הנה לסבה זו האריכה התורה בדבור פרעה אל יוסף בזה. ודברים קרובים לזה אמרו במדרש תנחומא, כשבא פרעה לומר לו את החלום בקש לבדקו והי' מהפך לו החלום, א"ל יוסף לא כך ראית אלא יפות מראה מלאות וטובות. לא צנומות אלא דקות ושדופות קדים, התחיל פרעה תמה בעצמו וא"ל אחרי היית כשחלמתי, שנאמר אחרי הודיע וגו', ע"כ - ובמכדרשב"י קצ"ו א' יוסף אסתכל מגו מלולא דפרעה דהוה אמר בדרגין ידיען וחמא ליה דקא טעה וא"ל לאו הכי אלא הכי הוא בגין דדרגין כסדרן אתיין. ויש עוד שנוי לשון בספורו מראיתו, דבראיתו אמר והנה הוא עומד על היאור, ובספורו אמר עומד על שפת היאור, ויש הבדל בין שתי לשונות אלה, דבלשון עומד על שפת היאור אין בהוראת העמידה כ"א עמידה לראות שנויים הנעשים בפרות ובשבלים המשונות, אמנם בלשון עומד על היאור נכלל עמידה עצמית, היינו שהועמד הרואה לממשלה ושולטנות על ענין המחיה והכלכלה, כי היאור הוא לו מקור המחיה והכלכלה, ולשון על היאור הוראתו ממשלה על היאור דוגמת ונתתיך על ארץ מצרים, והנה לפי"ז יהיה מאמר יוסף ועתה ירא פרעה וגו', פתרון לראייתו עומד על היאור, ואיננו מעצת נפשו כי לא לייעץ לקחוהו, ודמיון לכונה זו ראיתי בדברי רבותינו ברבה שאמרו שם אמר פרעה מי מתקיים על מי, אני על אלהי, או אלהי עלי ? א"ל אתה על אלהיך, ע"כ. ואפשר שמזה נשתבש פרעה לאמר לי יאורי ואני עשיתיני:

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

139 להלן ח, א. וראה למעלה הערה 133, שיסוד זה הוזכר עד כה כמה פעמים בספר זה. והנה מבאר כאן שזיו קלסתר הפנים מגיע לאדם מעולם העליון, והוא מעלת צלם אלקים. ועל פי זה יתבארו דברי רש"י בראשית מא, ב, שנאמר שם "והנה מן היאור עולות שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר ותרעינה באחו", ופירש רש"י שם "יפות מראה - סימן הוא לימי השובע שהבריות נראות יפות זו לזו, שאין עין בריה צרה בחברתה". ותמהו הרא"ם והגו"א שם אות ג מדוע רש"י בא לפתור את החלום, הרי יוסף יעשה כן בהמשך הפרשה. אך נראה לישב, שקודם לכן נאמר בראשית כט, יז "ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה", ופירש רש"י שם "תואר - הוא צורת הפרצוף... מראה - הוא זיו קלסתר". ומעתה מובן היטב שרש"י לא בא לפתור את החלום אלא לישב קושי מתבקש; כיצד ניתן לומר על פרות "יפות מראה", שזהו "זיו קלסתר", והרי לא שייך שיהיה לבהמות זיו קלסתר, כי הוא אור המגיע מעולם העליון רק לבני אדם המחוננים בצלם אלקים, ולא לפרות. ועל כך תירץ רש"י שפרות אלו מורות על בני אדם, ושפיר ניתן לומר עליהם "יפות מראה", שהוא "זיו קלסתר" שיש לבני אדם. ודייק לה, שכאשר פרעה חזר על חלומו באזני יוסף, הוא שינה פרט זה, שנאמר בראשית מא, יח "והנה מן היאור עולות שבע פרות בריאות בשר ויפות תואר ותרעינה באחו", הרי בשעת החלום נאמר "יפות מראה", אך בשעת הסיפור נאמר "יפות תואר", והלא דבר הוא. אלא הם הם הדברים; אי אפשר שיהיה לפרות זיו קלסתר, ואף פרעה יודע זאת. אך פרעה לא ידע את פתרון החלום שהפרות מורות על בני אדם, לכך הוכרח לומר שהפרות היו יפות תואר, ולא יפות מראה. אך לקושטא דמילתא הפרות האלו היו מורות על בני אדם, ושפיר ניתן לומר עליהם "יפות מראה", וכפי שפתר יוסף.

1 רכות. שֶׁהָיְתָה סְבוּרָה לַעֲלוֹת בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל עֵשָׂו וּבוֹכָה, שֶׁהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִים שְׁנֵי בָנִים לְרִבְקָה וּשְׁתֵּי בָנוֹת לְלָבָן, הַגְּדוֹלָה לַגָּדוֹל וְהַקְּטַנָּה לַקָּטָן בבא בתרא קכ"ג:

2 תאר. הוּא צוּרַת הַפַּרְצוּף, לְשׁוֹן יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד: ישעיהו מ"ד, י"ג, קונ"פאש בלע"ז:

3 מראה. הוּא זִיו קְלַסְתֵּר:

« רש"י על בראשית כ״ט:ט״ו רש"י על בראשית כ״ט:י״ח »