רש"י על בראשית כ״ו:כ׳

« רש"י על בראשית כ״ו:י״ח רש"י על בראשית כ״ו:כ״א »

1 שפתי חכמים פתח ↗

נתעשקו עמו כו'. רצונו לתרץ בזה שלא תפרש עשק לשון ערעור אלא הוא עסק ממש כלומר עסק של ערעור:

1 פרדס יוסף פתח ↗

לא תרצח ערמב"ן ואי' בשם הח"ס ומטו לה בשם הגר"א, דאצל הצבור קורין לא תרצח בקמץ וביחיד תרצח בפתח, ועמג"א ר"ס תצ"ד ומחצהש"ק, עפמ"ש בסוטה כ"ב. וע"ז י"ט:, עה"פ משלי ז' כ"ו רבים חללים הפילה, זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, שפותח פיו לכל השואל וזה לא תרצח בפתח, עצומים כל הרוגיה, זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה שמקמץ תורתו מאחרים, וזה לא תרצח בקמץ, ועיו"ד רמ"ב סי"ג וי"ד, וחו"מ י' ס"ג, ולעיל בפ"ג בשם כנס"י, ובשו"ת מהר"ם שיק של"ה. וזה שאומרים בוידוי יה"כ על חטא שחטאנו ביודעים ולא יודעים, וקשה הלא כבר אמר בזדון ובשגגה, ורק הפי' ביודעים להורות ואינם מורים ובלא יודעים להורות ומורים. ובזהר צ"ג: לא תרצח פסיק פעמים שמותר לרצח בחייבי מיתות ב"ד, וז"פ במלאכי ג' ו' אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, אני ה' שניתי "לא", ורק התרתי באופנים מיוחדים, אבל אתם "לא" כליתם לגמרי:ויש איש היושב בביתו בחדרו כפוף כאגמון ראשו ולו ריעים אשר יסיתם להרוג איש נקי על ידי לה"ר, והורגת ג' אנשים כערכין ט"ו:, וז"ש בפ' נח ט' ח' שופך דם האדם באדם, על ידי אדם אחר, וזה לא תרצח בפתח שהורג בגלוי, ולא תרצח בקמץ שהורג בסתר וזה קשה מהגלוי, עפרד"י בראשית דף ל"ז., או דמלבין פני רעהו ברבים כאלו שופך דמים וזה לא תרצח בקמץ שמקמץ הדם בתוכו. ובפ' נח דס"ד: הבאתי פנ"י ב"מ נ"ט. דמלבין אין לו חלק לעוה"ב דהא מאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה"ב ואפ"ה התירו לו כדי שלא ילבין ע"ש, וביד שאול יו"ד שמ"ה תמה עליו שלא מצא מפורש דמאע"ל אין לו חלק לעולם הבא עש"ה, ובאמת נמצא במדרש תהלים ק"כ, ועי' מהרי"ט בחי' כתובות ק"ג: שחז"ל אמרו על הפ' ותהי עוונתם על עצמותם זה המאע"ל שאי"ל חלעה"ב, ובב"ק צ"א: מפסוק נח ט' ה' לנפשותיכם אדרוש מכאן אין אדם רשאי לחבול בעצמו, ובתו"ת כ' לנפשותיכם כמו מנפשותיכם, וכמו מנחה היא שלוחה לעבדך ליעקב שפי' מעבדך מיעקב, לכן לה' הישועה שפי' מה' הישועה דאותיות הסמוכות זו לזו מתחלפות, ובגמ' פריך ודילמא קטלה שאני, אבל בב"מ צ"ה. מה לי קטלה כולה ומה לי קטלה פלגא, ועכ"פ מבואר איסור מיתת עצמו. ואם כן כמו הורג חבירו הורגין אותו בעוה"ז כן ההורג את עצמו הורגין אותו בעוה"ב, וזה הוא שמאבדין אותו בעה"ב, ובתפארת ישראל פ' חלק אות י"ב כתב שלא מצא סמך לזה, וכ' מדלא כינוהו הורג את עצמו רק מאבד ש"מ דמאבד נפשו, ועי' רמתים צופים דפ"ב:, דזה הפי' בתנדב"א פ"ו כל הקץ בחיים אין לו חלק לעולם הבא, שבחיים יוכל לבוא לכל טוב וכשקץ ומואס עד שאיבד עצמו א"ל חלעה"ב, וע"ע ביוסיפון פרק ע"א. ומד' תלפיות ענף חלעה"ב בשם ר' בחיי שאי"ל חלעה"ב בפ"ע אבל יוכל להיות לו חלק אצל אחרים, ומביא מעשה מרוח א' שגילה לו שאף מאע"ל יוכל להיות במחיצות עה"ב, ועחת"ס אה"ע ח"א סי' ס"ט דצריכין לומר קדיש אחר מאע"ל, וע"ע בח"ס יו"ד שכ"ו, שד"ח מער' אבילות אות ק"כ, שו"ת מהר"י אסאד יו"ד שנ"ה, קובץ וילקט יוסף ח"ג ק"כ, שו"ת דודאי השדה ל"ט, שו"ת עטרת יהושע אה"ע סי' א', ירחון דגל התורה שנה ב' סי' כ"א, שו"ת חבלים בנעימים ח"ג ק"ח, ופרד"י וישב דרצ"ג:, ושם בפ' נח הבאתי דשרי להמית עצמו לכפרת עוונותיו ע"ש בשם שבו"י ח"ב קי"ז ושטמ"ק ומהרי"ט וביפ"ת ב"ר פס"ה כ' דאסור, ובירושלמי ברכות פ"ג ה"ד משמע ג"כ דאסור, והבאתי עוד שם בשם הרא"ש דאם עשה מחמת צער ל"ה מאע"ל, ואם מותר להתפלל על א' שימות מהרה למען הנצל מיסורים, עי' כתובות ק"ד. ור"ן נדרים מ'., ובב"מ פ"ד. בעי רבנן רחמי עלי' ונח נפשי', ובתענית כ"ג. בחוני המעגל ביקש ע"ע שימות ול"ה מאע"ל, וע"ס נפ"ח או"ח רצ"ב, וס' הדרת קודש בלקוטי דינים סי' ס', וע"ע בתפא"י יומא פ"ח אות מ"א שכ' דמאן לימא לן דשאול שפיר עביד ע"ש, ובמח"כ לא ראה המד"ר נח פל"ד אך את דמכם כו' יכול כשאול המלך ת"ל אך, וע"ש בפרד"י מ"ש בזה:ובסמ"ע תכ"ו סק"ב הביא פלוגתא אי מחויב להכניס עצמו בספק סכנה עבור חבירו שהוא בודאי סכנה, וע"ע בפ"ת יו"ד רנ"ב סק"ב, מג"א תקע"ד סק"ו, ס' חסידים תרע"ד, תפא"י כתובות פ"ז אות נ"ו, חת"ס כתובות דס"א אריכות, ושו"ת חבלים בנעימים ח"ג ק"ח, וח"ב ט"ו, ושו"ת משיב שלום של"ו. ועמג"א קנ"ו סק"ב דמחויב לסבול צער שלא יהרג חבירו, משמע דרק צער ולא להכניס בספק סכנה, ועתשו' ב"ח הישנות סי' מ"ג, ובירושל' פ"ח ה"ד מתרומות ר' אמי איתצד כו' מוכח דאפילו במקום שיש סכנה מכניס עצמו כדי להציל חבירו ממיתה ודאית, שהי' ודאי שר' אמי יהרג אם לא יצילהו, וכמו שאר"י יכרך המת בסדינו עש"ה, וע"ע בישמח משה פ' ויגש ואמרי כהן פ' מקץ דקל"א בזה, ורבה"ז ויגש, ומ"ש בפ' משפטים כ"ג ד'. וע"ע בפרד"י שהבאתי הרבה אי מותר לשרוף כת"י קודש שלא יבואו לבזיון, ועמג"א קנ"ד סקי"ד, ופר"ח, שו"ת תשובה מאהבה ח"א ט', משיב דבר יו"ד פ', תרשיש שוהם מ"ט, באר בשדי סוף שד"ח הל' חמץ סי' כ"ג, חבלים בנעימים ח"ד פ"ז אות ט"ז, משנת אליעזר מ"ת תשובה ט', בכור שור מגילה כ"ו, גט פשוט אה"ע קכ"ה סקפ"ו, ובפסקי אליהו דף ב', וגליוני הש"ס שבת ק"ה: וס' מצח אהרן ח"ב דרוש כ"ט בענין קבורת שמות קדושים, ומ"ש בפ' תצוה כ"ח ל"ו, ומהרשד"ם יו"ד קפ"ד, רע"א מ"ת ט"ו, חסל"א י"ז, עקרי הד"ט או"ח ח', ויו"ד כ"ו:ובדפ"ו הבאתי אי שייך עונש בבע"ח ודומם, עב"ר פכ"ז, שו"ת רמ"ע מפאנו ל"ז, ובית האוצר ח"א כלל נ"ה, וע"ע בסנהדרין ק"ח: ג' שמשו בתיבה וכולם לקו כלב עורב וחם, ועי' מו"נ ח"ג פי"ז, וב"ר פכ"ב י"ח שעופות וחיות קברו להבל, וניתן להם שכרן ב' ברכות א' לשחיטה וא' לכיסוי, ועי' באמונות ודיעות לרס"ג מאמר ג', תשו' הגאונים שע"ה, תדב"א רבא פכ"ד. ובחולין ס"ג. אתא גלל אפסקי' למוחי', ובירושלמי סוף הוריות וכי יש משפט לעצים אלא קרש שזכה לצפון כו', הרי ששייך בהם צד זכות וכן לצד חוב, ובב"ר פ"ו כל עשב יש לו מזל ברקיע, וע"ס חסידים מ"ז ותשצ"ט, וע"ע בחולין קל"ט. ובערת הרע ופרש"י כדי לבער רשעים מישראל, הרי דגם בעופות שייך עונש, ועחת"ס או"ח ק"ע ד"ה מ"מ, חבלים בנעימים ח"א סוגי' כ"ב, הדרש והעיון משפטים מאמר קפ"ח ורל"ז, אהבת יהונתן וחומת אנך, וע"ע בתולדות יעקב יוסף ופורת יוסף פ' לך בענין אי בדומם יש חיות, ולפ"ד נרמז בפסיקתא דר"כ רבתא פט"ז ואתה מחיה את כולם, ועי' בהגהות רד"ל, ובספר כוכב מיעקב הפטרת בראשית, ובס' פינות הבית סי' ק"ט:ואגב אעלה קיצור מעניני רציחה ודיניהם והמעיין במקומות שציינתי ימצא הרבה חדשות, וכתבתי בקיצור נמרץ וסמכתי על המעיין: ההורג אפילו גוסס בידי שמים נהרג עלי', אבל גוסס בידי אדם וגם טרפה פטור מגזה"כ, ואם הרג חרש ושוטה גם כן חייב, כן העלה במנ"ח מ' ל"ד, ולא כס' הלק"ט סי' ל"ו דהורג חרש ושוטה אין נהרג כמו טרפה. והורג אדם פטור לשלם דמי שווי' ליורשים דמיתה פוטר מתשלומין, ובהג"א פ"ד מב"ק כ' דחייב לצאת ידי שמים לשלם דמיו ליורשין ואי תפסי יורשין מיני' לא מפקינן מיני' כמו בקלבדר"מ, ואם כן ההורג טרפה דפטור ממיתה, ודאי חייב דמיו ליורשים. וכן אם הכהו הרבה הכאות עד שמת גם כן פטור על ה' דברים על הכאות ראשונות, אף כי אין מיתה ותשלומין באין כאחד, מ"מ הו"ל דין רודף דפטור מתשלומין כחייבי מיתה שוגגין, אך אם התרו על הכאות ראשונות משום לא יוסיף על חיוב מלקות, ולא התרו על מיתה לוקה דח' מלקות שוגגין חייב מלקות, דחזקי' רק יליף ממכה בהמה ושם פוטר שוגג ממון ולא מלקות, עי' חולין פ"א: ותוס', ור"מ פי"ב ה"ה משחיטה, כ"כ במנ"ח מל"ד, ובמצוה מ"ט חידש בכה"ג מועיל תפיסה אף לרש"ל בעבדינן החומרא ל"מ תפיסה, עש"ך רס"י כ"ח, דרק אי מחמת חומרא פטור מממון לא מהני תפיסה, ובחובל חייב ממון ורק דמיתה פוטר ולא המלקות והוי מיתות שוגגין ומועיל תפיסה:ובב"ק כ"ו. ויהי' אדם חייב בכופר מק"ו דחייב בד' דברים, א"ק כל אשר יושת עלי', ולא על אדם, ורש"י ד"י. ונ"ג: כ' דפטור כופר מקלבד"מ ואף בשוגג כחזקי', ותמה מהרש"א דבדף כ"ו. ילפינן מקרא, ועקצה"ח ת"י סק"ד, וכ' בפנ"י ומלא הרועים לתוס' כתובות ל': דבכפרה ל"א קלבד"מ כתרומה בשוגג וכופרה כפרה לא שייך קם לבד"מ. ורש"י כ"ו כ' ויהי' אדם חייב בכופר כגון מזיד ולא התרו בו דליתא בר קטלא ולא בר גלות, ותמוה דאף בכה"ג מיתה פוטר כחזקי', אך בהתראה דמיתה מכפרתו, ושוגג גלות מכפר ל"ש ממון לכפרה פטור מקלבד"מ, אבל מזיד ולא התרו בו דליכא כפרה שוב יחייב ממון לכפרה וצריך קרא דפטור, ושפיר בעלמא כתב רש"י דכופר פטור מקלבד"מ, ואי"ל דקו' גמ' דיחייב כופר לצאת ידי שמים ויועיל תפיסה אף דקלבד"מ, דדוחק לומר דהקו' לתפיסה, ועוד להתי' דלא מהני תפיסה הא באמת מהני תפיסה כמ"ש בהגה"א הנ"ל, ובקצה"ח כ' לרש"ל דרק בלא עבדי' החומרא מועיל תפיסה, הגה"א מיירי בזה"ז מועיל תפיסה, ותוס' ב"ק ד"ד ד"ה כראי, גם כן הקשו למ"ל עלי' ת"ל דקלבד"מ, ותי' וכמ"ש במהר"ם מלובלין דקלבד"מ רק באין שניהם על חיוב אחד ובאדם א' ומעשה א', אבל בכופר דהכל על א' וא"א לחייב א' שלא יהי' חיוב ב' בכה"ג לא אמרינן קבד"מ, וכ"כ בשטמ"ק כ"ו., ובפנ"י כ' דבש"ס ל"מ כן, וא"ש ר"מ פ"א ה"ג ממעילה, מועל בזדון לוקה ומשלם, ובפ"ו ה"ו מתרומות כ' זר שאכל תרומה לוקה ול"מ ממון, וי"ל בתרומה אפשר לאו בלי ממון כגון קודם שנתנו לכהן דאי"ל תובעין, וממון בלי מלקות בשוגג, אבל מעילה לא משכחת לאו בלי ממון חייב ב', וכן בחוסם פרה לוקה וא"מ דבפרתו לא שייך תשלומין, וע"ש באמרי הצבי, ועשטמ"ק כתובות ל': ד"ה זר ופר"ד דרוש כ"ו דלהכי לוקה ומשלם במעילה, דבהקדש לא שייך קלבד"מ ומעילה קודש מה שאין כן תרומה ובקצה"ח כ"ח סק"א הקשה מיש אוכל וחייב ד' חטאת ואשם רמ"א אף בשבת כו', וקשה דעל ידי שבת נגרע אשם דקלבד"מ, ואף דבקרבן לא אמרינן קלבד"מ, מ"מ כיון דפטור מקרן פטור מחומש ואשם כתוס' פסחים כ"ט., וכה"ק בצל"ח, וכתבו דבקלבד"מ מועיל תפיסה וכל חיוב מעילה רק לצאת ידי שמים דחטאות ואשמות אין ממשכנין ושפיר לא שייך קם לבד"מ, אך קשה אמאי אוכל חמץ הקדש י"א דלא מעל כרנבה"ק דכרת פוטר הא חייב לצאת ידי שמים, ועל זה חידש הצל"ח דרק לדידן ב"ד א"י לחייב ב' אבל הוא עצמו יכול לתפוס, דהא הב"ד אין מחייבין ולא שייך כדי רשעתו משום רשעה א' אתה מחייבו ולא ב' רשעות, אבל לרנבה"ק דאף כרת פוטר לא מהני תפיסה ע"ש, ובקצה"ח כ' דרש"י פי' הזיד על חמץ ושגג על הקדש, ובעבדינן החומרא לא מהני תפיסה, ולפי זה א"ש הר"מ דבמעילה לא שייך קלבד"מ דכל חיוב רק לצאת ידי שמים דאין ממשכנין ב"כ בטעה"מ בפ"ה מגזילה, ומנ"ח מ' קכ"ז:ובס' עץ הדעת טוב כתו', תי' הר"מ להפנ"י ב"מ ס"א: דלמ"ל קרא דרבית קציצה יוצא בדיינים ת"ל דבמלקות פוטר, וכ' דבהפקעת ממון בדיינים ת"ל דמלקות פוטר, וכ' דבהפקעת מעון חבירו אינו פוטר מלקות וכמו בגזל ונשרף דהוי הניתן לתשלומין, ול"ה להנל"ע, וממון אינו פוטר מלקות דהפסיד חבירו, אך דעת ראשונים דהוי להנל"ע אף בנשרף, וי"ל בהפקעת הלואה לוקה ומשלם, וא"ש בתרומה אף דהפסיד חבירו מ"מ הוי עשאאי"ל דזוממין אפטרו מממון דהם לא הפקיעו ממון, רק במעילה דכ' בס' דבר שמואל דתשלומין הוי כפרה ולא כתוס' ד"ה זר ובכפרה ל"ב ילה"ז, כמ"ש רמב"ן דעדים מחייבים כופר אף דזוממין יופטרו, ושפיר לוקה ומשלם כמ"ש הפנ"י, וא"ש לשון הר"מ לוקה ומשלם מה שפגם בהקדש, וק' דמעילה שייך בהנאה לחוד, ולהנ"ל א"ש דרק משלם משום הפקעת ממון הקדש ע"ש:ובפנ"י א"ש קושית תוס' לר"מ דלוקה ומשלם דיליף ממש"ר, והא חוסם פרה דהוי ממון ואפ"ה לוקה ומשלם, וי"ל דבשטמ"ק הק' אמאי חייב ד' קבין הרי יכול לפטור בפקיע עמיר, ותי' שקנסו משום שחסם, וא"ש דהחיוב על הפקיע עמיר ל"ש קלבד"מ דהו"ל הפקעת ממון גזל כהפנ"י, ורק על השאר והוי קנס, ועפרד"י וישב דרצ"ו:וע' נתה"מ שנ"א שנסתפק בגנב טלה בשבת והוציאו ונעשה איל דשינוי קונה, ורק דמים חייב וע"ז קלבד"מ פוטר, ול"ש דבעין חייב דע"ז שינוי קונה, וכ' דאם ליכא עשה דוהשיב שינוי א"ק, ואף בנטל ובעין ליכא עשה כמ"ש בקצה"ח שינוי א"ק, ושי' תוס' דאף נטל ושיבר אח"כ כשיצא ממחרת פטור, וכ' בעה"מ דמדאו' אף בנטל קונה ורק מדרבנן חייב להחזיר וגזרו רק בבעין ולא בשיבר, ובמלחמות הק' דרק לאונסין קונה מדאו' ולא לחלוטין כסנהד' ע"ב. ובחו"מ שנ"א גונב כיס בשבת ומגרר פטור אבל בבעין ושיבר אח"כ חייב, וער"מ פ"ג ה"א מגניבה, וש"ך הק' דרק במחרת שיבר אח"כ חייב דאז ליכא חיוב מיתה, אבל כאן לעולם חייב מיתה פטור בשאבדו וכ"כ בדרישה, ונשמע דאם חייב מיתה ואח"כ חייב ממון פטור, ואינו כן ממשנה ערכין ו': היוצא ליהרג והזיק חייב עקצה"ח, וכ"כ בתוספתא פ"ט הי"א מב"ק זה הכלל כל שחלה עלי' מיתה ותשלומין כא' פטור, מיתה ואח"כ תשלומין, תשלומין ואח"כ מיתה חייב, וכ"מ מתוס' ב"ק ע': ד"ה כמאן ובפנ"י שם, וכ"כ מהר"ם שיף כתו' ל"א. ורשב"א ב"ק כ"ב: בהצית בגופו של עבד מיתה קודם, ועשעה"מ פ"ג מגניבה. ובשו"ת שו"מ תליתאה ח"ג ע"ב כ' מערכין אין ראי' דשם חיוב מיתה בדבר אחד ותשלומין בדבר אחר, והוי בחיוב מיתה לזה וחיוב ממון לזה דחייב, אבל גונב כיס ואיבדו אח"כ דהכל בדבר א' רק מיתה קודם דאל"כ מי שילבש כלאים יוכל להזיק, רק מקור מתוספתא, ועירו' פ"ה ה"ה מגיטין הרג נפש ושיבר צלוחית דתחילה מיתה ואח"כ ממון בתמי', ועשו"מ רביעאה ח"ג י"ח, ברית יעקב י"ב, וחרע"ק יו"ד ב' ס"ה:וחובל שאין בו שו"פ לוקה ובשו"פ משלם דבפירוש רבתה תורה לתשלומין, וחובל בע"כ חייב לרבו, ובעבד שלו ל"ש תשלומין, וגם פטור ממלקות כמו ששילם לו, רק מה שקנה עבד קנה רבו לחזרה ועב"י תכ"ה בחובל בעבד שלו שאין בו שו"פ לוקה, ובדרישה ב' דאין לוקה, דאל"כ יאמר אכה יותר עד שישוה פרוטה ויפטור דהכאות מצרפות, וכ"כ בסמ"ע תכ"ד סק"ד. ואי יחבול ביו"ט דיש עוד לאו דיו"ט אי ילקה תלי' במ"ש תוס' כתו' ד"ה זר, ופסחים כ"ט. כיון דגלי לתשלומין, ומלקות דלא יוסיף אינו פוטר רק מלקות דיו"ט, או דלא גלי, וממשנה דב"ק פ"ז. חובל ביה"כ חייב אין ראי', די"ל מזיד בלי התראה דרק בכרת, ור"מ פ"ד ה"ט מחובל כ' חובל ביה"כ אף שחייב מלקות חייב ממון דגלי גלי, וע' הפלאה בגמ' ד"ה ואי ממונא, דסובר ממונא לחומרא שפיר אין לוקה על לאו דיה"כ, וכ"מ מרש"י ל"ה: ד"ה מאן תנא, דנקיט בהדליק גדיש ביה"כ ולא חובל, וע"ש בסופו דספק אי ממונא לקולא א"כ פטור ממון ומלקות ושוב הוי כחמ"ל שוגגין דחייב ממין כיון דא"י לדונו מלקות הו"ל כחמ"ל שוגגין ומשו"ה משלם כנ"ל בכוונתו. ועמנ"ח ממ"ט דלפ"מ דקיי"ל לוקה וא"מ הרי מלקות חמור דכי אתגורי איתגר, וגם שייך חס אממונא, ועוד דגם במלקות מועיל תפיסה וצ"ע הרמב"ם ע"ש, וי"ל דבאיסור כרת אם יש בו מלקות וממון ממון חמור, דח"כ שלקו נפטרו מכריתתן, אבל אי משלם יהי' עלי' כרת ממון חמור, ולפ"ז תובל ביה"כ משלם דממון חמור, אבל חובל ביו"ט דליכא כרת מודה רמב"ם דמלקות דחמור פוטר מממון:הר"מ פי"ח ה"ב מסנהד' כ' בגזל הוי להנל"ע ואי שרפו הוי לה"נ לתשלומין, וע' מכות ט"ז. דבגזל לא משכחת ביטלו בשרף דחייב ממון ואינו לוקה ומשלם, ועתוס' דאף באינו בעין הוי להנל"ע דחייב ממון בשרפו, וברמ"ה הובא בריטב"א כ' דבגזל גלי קרא משלם ואינו לוקה כיון דבבעין ניתקו לעשה, ולעולם דבשרף לא מקיים העשה רק דכאן ממון פוטר, אבל בבעין ל"ש תשלומין דהיא ברשות הנגזל בסנהד' ע"ב. נטל לא, כ"כ בכוונתו בעט"ח פסחים ל"ב, ובאמרי ברוך חו"מ ל"ד ס"ז, ובשו"ת נודע בשערים מ"ת ע"ג, ובפנ"י ב"מ ס"א: בגמ' ד"ה אר"י, ובס' ברוך שאמר בסופו, דבהפקעת ממון ל"ש מלקות פוטר וכמש"ל, ובגזל ושרפו דפטור לא משום להנל"ע רק דממון פוטר ממלקות, וע"ע בעט"ח בגזל אי יש עוד לאו, אמרי' כיון דגלי תורה דממון פוטר מלאו לא תגזול, פוטר מלאו השני דגלי גלי, ולא הביא הרמב"ם הנ"ל שכ"כ, וע"ע בס' חמדת אפרים סי' ע"ח, ובפרד"י וישב דרצ"ו. מ"ש בזה. ומהרש"ל כתו' ל"ה: חידש בחובל דרבתה לתשלומין אם אז קרע שיראין הו"ל חמ"ל שוגגין, דבאמת חייב מלקות רק רבתה תורה לתשלומין אבל על שיראין הוי חמ"ל שוגגין ותלי' אי פטור, והוציאו מזה לרבי דאם יהי' אסון ונתת נפש תחת נפש ממון, ובלא תהי' אסון דמי ולדות, נר' אף באסון יחייב על ולדות דלא חייב מיתה, רק דבאמת חייב מיתה, דהרג נפש רק דתורה רבתה לממון והוי כחמ"ש ופטור ממון, וכ"ה בקצה"ח ל"ח סק"א בעדים זוממין שקרעו שיראין ג"כ פטורין דהו"ל כחמ"ל שוגגין:ובשטמ"ק ב"ק עא, קלבד"מ רק בדרך נזיקין אבל בקיבל עלי' בדרך תנאי ומו"מ כגון אתנן ולקיטת תאנים בשבת בלוקח ל"ש קלבד"מ, דכאן אין הב"ד מחייבין רק דחייב עצמו בדרך מו"מ, ועשו"מ רביעאה ח"ג ל"ט שכ"כ בכוונתו, קצה"ת כ"ח סק"א, וע' בית אפרים יו"ד ע"ב, והא דקלבד"מ מועיל תפיסה, אי מהני תפיסת קטן עמנ"ח מצוה נ' ובהשמטות. ועפנ"י כתו' ל', תד"ה זר בשי' רש"י דחכ"ש חייבין רק לאביי דיליף אסון אסון ולא גז"ש גמורה רק גילוי בעלמא דאסון משמע אף ביד"ש, ואם יהי' אסון איירי במזיד, אף בשוגג יליף מחזקי' ולא מאסון, אבל לרבא דכרת שלי כמיתה שלכם אף חכ"ש פטורין, ובדל"ה: ב' לר"ל דחמ"ל שוגגין פטור אף חכ"ש פטור, ורש"י כ' רק אם חמ"ש חייב גם חכ"ש חייב, וכ"כ בשטמ"ק ד"ה אי כר"נ וע"ש ברשב"א. ובהפלאה כ' רנבה"ק לא ס"ל כחזקי' וח"מ שוגגין חייב, וא"ש קו' מלחמות ופנ"י דמשנה יוכל להיות כרנבה"ק, רק בשוגג לרש"י דאע"פ שבכרת אין בהם מיתת ב"ד, ואי בשוגג אף במיתת ב"ד חייב קנם, ועוד כ' בהפלאה לרנבה"ק אף כרת פוטר ממלקות, או מיתה ביד"ש פוטר ממלקות כגון זר שאכל מליקה, וע"ע חת"ס חו"מ כ"ז צ"א וקל"ב, ושו"מ תליתאה ח"א מ"ה, ח"ב כ"ד, וח"ג ע"ב קמ"א קמ"ב, רביעאה ח"ב קס"ז, וח"ג ה' ב"ד כ"ו ות"י:וברש"י עירובין ס"ב., יבמות מ"ז:, וסנהדרין נ"ז., הא דבן נח נהרג אפחות משוה פרוטה משום קלבד"מ לא ניתן להשבון, ורק בישראל כ' עשה והשיב ולא בבן נח, ותוס' עירובין וע"ז ע"א: חלקו, והקשו דבבעין אף בישראל לא אמרינן קלבד"מ ואם כן איכא עשה דוהשיב, וכ' בקצה"ח שנ"א סק"ג דאף בנטל דל"א קלבד"מ מ"מ עשה והשיב ליכא וא"ש רש"י, ועח"ס חו"מ צ"א דתלי במ"ש בתשו' רמ"א ס"י אי חייב על כל הדינין של ישראל או של גוים, וע' תומים ק"י סק"ב דקלבד"מ מכדי רשעתו ואי חייב בדיני ישראל קאי כדי רשעתו גם אב"נ ואמרי' קלבד"מ, ואי לא חייב בדיני ישראל ואין לו חלק בתורה לא קאי כדי רשעתו אב"נ ול"א קלבד"מ, ועעט"ח סוגי' דאוונכרי, ומנ"ח ממ"ט אי חמ"ש פטורין בב"נ, ועפנ"י קידושין מ"ג. אהא דבשליחות לד"ע השליח חייב בד"א ומשלח בד"ש, אין הפשט ששניהם חייבים זה בד"א וזה בד"ש רק או זה או זה, ועפרד"י בראשית דכ"ח. מ"ש בדברי', ובנח דס"ו: כתבתי דזה רק בישראל אבל בב"נ חייב המשלח ושליח ע"ש, ובס"ח. הבאתי תרגום שופך דם אדם בסהדי ודיינים, ותמו' דבב"נ ל"צ לדונו כלל, וגם ע"פ ע"א וע"פ עצמו נידן, עירו' רפ"א דקידושין וב"ר פל"ד ע"ש בזה, וע"ע מדרש שמואל פ"ג מי"ח דאבות, ושער בת רבים נח די"ז ד"ה והנה, ובס' נתינה לגר, וי"ל סהדין ודיניא דעלמא כמ"ש שבועות דעלמא שם כ"ג., וכזה הרבה בתלמוד, וע"ע בהעמק דבר, ובחומש מחוקקי יהודה, ואהבת יהונתן, וחומת אנך. ובענין רודף עפרד"י וישלח רל"ה: הרבה, ובוישב רצ"ג: הבאתי קו' חלק"י בקבא דקשייתא קו' י"ט דאיך אמר יהודה הוצאתי' ותשרף כיון שהי' מעוברת וב"נ נהרג על עוברין ע"ש, וכעת י"ל דהר"ן ס"ל כהשיטות דתשרף היינו שצוה לעשות לה רושם על פניה לסימן שהיא זונה עבעה"ת ופענח רזא, ואח"כ כאשר ידע יהודה שהי' ממנו לא עשה לה דבר, וע' דברי שאול יו"ד י"ג:ובדרך פלפול אמרתי לשי' רש"י בפסחים כ"ט. דאף לרנבה"ק דח"כ פטורין ממון זה דוקא במזיד אבל שוגגין חייבין וכ"כ שם במלחמות, ובירו' פא"נ הקשה על הצית גדישו ש"ח בשבת דפטור מממון דקלבד"מ נימא על שבלת ראשון ששרף חייב מיתה ומכאן ואילך בתשלומין, ותי' דעל כל שבלת ושבלת חייב מיתה ופטור מתשלומין, והסביר בשו"ת רע"א קס"ד, כיון דבאמת חייב מיתה על כל שבלת רק בתרי קטלא לא יכולין למיקטל והוי כחייבי מיתה שוגגין דגם כן פטור מחזקי', וכן ראיתי בחי' הרי"ם חו"מ כ"ח סק"ו שהעיר מעצמו סברת ירו' ולא הביאו, וכן סברת רע"א כ' מעצמו ועדרו"ח שבת מערכה ג', בשעה"מ סופ"ג מגניבה וטעה"מ, שו"מ רביעאה ח"ג י"ח, ואמה"צ ב"ק די"ג:ובילדותי הקשיתי דאם כן במדליק ביה"כ לרנבה"ק יהי' חייב דעל שבלת הא' חייב כרת ועל השאר תשלומין כקושית ירו', ול"ש על כל שבלת כו' דזה הוי רק חכ"ש דחייב ממון לרש"י ומלחמות, וכעת מצאתי בחמד"י דקל"ט, ותפא"מ כתו' ל"א, ונלפענ"ד על פי צל"ח הנ"ל דלרנבה"ק לא מהני תפיסה בקלבד"מ דכל הטעם כדי רשעתו כו' אבל בעצמו יכול לתפוס, ולרנבה"ק דחכ"ש פוטרין אף דאין הב"ד מחייבין והוי רק גזירת הכתוב ולא מהני תפיסה אף בח"כ, ועמנ"ח מ' קכ"ז, והנה היכי דמיתה ותשלומין לא באין כא' חייב ממון, וכן במיתה לזה וממון לזה, והקשו אחרונים דהוי עשאאי"ל להש"ך חו"מ ל"ג סקט"ז דגם בממון בעי ילה"ז, דאי יוזמו יחייבו המיתה וממון בב"א ויופטרו, וג"ל דבקלבד"מ מועיל תפיסה, ובר"מ פכ"א ה"ד מעדות כ' דאם עדים מעידים על א' והוא היה רק חייב לשלם אם התובע היה תפס חשוב עדות והוי יכול להזימה, וע"ש בכ"מ דבקל אדם יוכל לתפוס והוי כהעידו על חיוב תשלומין, ואם כן דכאן הוי ילה"ז דאי יוזמו אף דיופטרו מקלבד"מ מ"מ יועיל תפיסה מהם ולפי זה ניחא במדליק ביה"כ פטור לרנבה"ק, ול"ק על שבלת הא' כו' דעל כל שבלת כו', ול"ש חכ"ש חייבין, דכאן שוב יקשה דעדים לא יוכלו לחייב ממון דהוי עשאאי"ל דכשיוזמו יבא החיוב כרת וממון בבת אחת, דהא העידו דחייב כרת, וכל העולם החזיקוהו לרשע בעבירת כרת וכשיוזמו בטח ידונו בכרת מכאש"ז, וממון גם כן בא אז והוי בבת אחת ופטורי ממון, וגם הוא פטור משום עדות שאי אתה יכול להזימו ולא שייך דהועיל תפיסה, ז"א דלרנבה"ק לא מהני תפיסה כהצל"ח, וא"ש מה שהקשיתי בשבועות ל"ג. בעדים שהעידו שהדליק גדישו ש"ח ביה"כ חייבין בקרבן שבועה וקאמר לאפוקי מרנבה"ק, ובב"ק ע"א. בגנב וטבח ביה"כ חייב בכפל ודו"ה וג"כ ע"כ לא כרנבה"ק דלדידי' פטור כמו בשבת שם בב"ק ע"ד:, וקשה אמאי לא קאמר בגמ' גם כן ולאפוקי מרנבה"ק כמו בשבועות, ונ"ל דק"ל לרש"י ורמב"ן, שם בשבועות יכול המשנה להיות גם כרנבה"ק ורק איירי בשוגג דרנבה"ק מודה דחייב ממון, ונראה דבמשנה בע"ב, מעידין שהדליק גדישו בשבת פטורין, והק' בש"ש שמעתא ז' פ"ג לרשב"א שבועות ל"א. במשחק בקובי' דהיכי דמועיל תפיסה חייבין ק"ש, אם כן בקלבד"מ דמועיל תפיסה אף בשבת יחייבו בק"ש, ועי' באהבת דוד ריש הלכות עדות לזקיני ז"ל מ"ש בזה ותי' אחרונים דמיירי במזיד דעבדינן החומרא ול"מ תפיסה, כמהרש"ל הכונס וש"ך חו"מ כ"ח סק"ג, ואם כן אי סיפא מיירי במזיד גם רישא ביה"כ מיירי במזיד, אכן ז"א דשם בב"ק מקשה והא אין לוקה ומשלם ומשני ר"מ הוא דלוקה ומשלם, ואם כן לא יכול להיות מדליק ביה"כ במזיד דאם כן יחייב מלקות ופטור מממון ואם כן פטורים מק"ש, וכן מצאתי שכ"כ בחי' הרי"מ כ"ח סק"ו. אכן י"ל דאיירי במזיד בלא התראה דלא שייך מלקות, ועי' באילת אהבים ר"פ א"נ שכ' אף לרש"י ורמב"ן מ"מ ח"כ במזיד בלא התראה פטור ע"ש, ואם כן לא גרמו בעדותן כלום וא"ש הכל:והנה נ"ל לחדש דאף לרש"י ורמב"ן דחכ"ש חייב רק בממון ולא בקנס, ואמינא טעמא, דהנה עדים א"י להעיד על שוגג בבירור ועתוס' יבמות פ"ח, ד"ה למה וא"כ בכל חכ"ש למה חייב הא יכול לומר מזיד הייתי, ואף דאאמע"ר מ"מ כ' הפו' דלהוציא ממון מכח זה לא יכלינן, וע' הגה"א פ"ט דב"ק, ורק ע"כ דמודה בעצמו שהי' שוגג, ובכה"ג חכ"ש חייבין ממון, ובקנס דמודה פטור שוב לא משכחת חכ"ש שיחייב, ולפ"ז א"ש דקדוק הנ"ל דבשבועות מוכרח לומר לאפוקי מרנבה"ק, דאל"כ הו"א לעולם כרנבה"ק ואיירי בשוגג ואף לרנבה"ק חכ"ש חייבין, ואמר לאפוקי משום דומי' בסיפא דאיירי במזיד, אבל בב"ק בכפל ודו"ה דהוי קנס דחכ"ש פטיר אף לרש"י ורמב"ן, ל"צ לומר לאפוקי מרנבה"ק דממילא ידעי דע"כ לא אתי' לדידי' דל"ש לומר לעולם כרנבה"ק ואיירי בשוגג, ז"א דבקנס אף בשוגג פטור וכנ"ל:וי"ל בזה בכתו' ל"א: הבא על אחותו והא א"ל ומשלם כו', ובפתיחה לפנ"י כתו' הביא חתנו ז"ל קו' לתוס' יבמות נ"ט. ד"ה אלא, וסנהד' ע"ג: ד"ה ממונא, דקנס רק חייב בגמר ביאה, א"כ מה פריך הא על העראה מלקות וקנס על גמ"ב, וכה"ק בבא על בתו, ותי' לירו' הנ"ל דעל כל שבלת כו', וכן בחוסם דפריך בב"מ צ"א. דאין לוקה ומשלם נימא על תחלת חסימה מלקות וחשלומין בסוף ד' קבין, ורק התי' על כל חסימה יש ממון ומלקות, וכאן נמי אף על סוף ביאה יש מלקות, ורק נשאר בצע"ג על עולא דממונא משלם שוב יקשה על תחלת ביאה מלקות ועל גמ"ב ממון ומלקות דממונא משלם ע"ש. ולפמ"ש בשם רעק"א דסברת ירו' דהוי כח"מ שוגגין דפטור אבל במלקות דקיי"ל חמ"ל שוגגין חייבין ונסתר תי' הנ"ל. אכן בירו' שם אי' ג"כ על חוסם, אך י"ל דירו' אזיל שם לר"ל דחמ"ל שוגגין חייבין, ושפיר כ' בירו' על כל חסימה כו'. אך ראיתי לשארי בשו"ת נודע בשערים מ"ת בדרוש לשה"ג תר"א הק' עלי' לר"ש בפ"ז ה"א מתרומות דרבא ס"ל חמ"ל שוגגין חייבין כר"י, א"כ למה משני רבא בב"מ צ"א. בחוסם בבא לצי"ש, ת"ל דבתחלת חסימה חייב מלקות וממון על השאר דחמ"ל שוגגין חייבין עש"ה. אך מצאתי בשטמ"ק כתו' ל"ו: ד"ה וכל, הק' קו' חתן פנ"י על בתו יחייב על העראה וממון על גמ"ב ותי' ג"כ לסברות ירו', ועל קו' גמ' בבא על אחותו לא הק' בשטמ"ק דיחייב קנס על גמ"ב, וע"כ כהגרע"א דעל בתו אף חמ"ש פטורין אבל חמל"ש חייבין. אך הנכון כתי' הגרע"א דאף דקנס רק על גמ"ב, מ"מ צריך גם תחלתו, ואם א' הערה ושני גומר פטורין מקנס אף דעיקר קנס בגמ"ב, מ"מ צריך גם העראה, ורק באדם א' גזה"כ לחייב על גמ"ב, ושפיר כיון דאיכא מלקות על תחלת ביאה, א"כ א"א שיהי' הערתו מביאתו לחיוב ממון, כיון דעל הערתו חייב מלקות ול"ש על גמ"ב חיוב ממון דהוי כהערה אחר, וע"ש בדו"ח:ובזה א"ש בחו"מ תכ"ד ס"ג החובל בע"כ שלו פטור מממון ומלקות דלמי ישלם, ואף דבחובל רבתה תורה לתשלומין ובפחות משו"פ לוקה, וכן בע"כ שלו הוי כפחות משו"פ, רק דבאמת איכא כאן תשלומין רק חוזר וזוכה דמה שקנה עבד קנה רבו. ובכתו' נ"ו. בתד"ה הרי הק' דלמה קרע ע"מ שתפטור פטור הא הוי מתנה עמ"ש בתורה לר"מ דאף בממון תנאי בטיל, ותי' דאם אומר ע"מ שא"ל עלי דין נזק ל"מ אבל מחילה מהני, והק' הקצה"ח א"כ אמאי ביתומה ומפותה חייב מלקות הא ג"כ רק בתורת מחילה דאי אמר ע"מ שא"ל עלי דין קנס הוי מתנה עמש"ב, וע"כ דהוי קנס ומחלה ושוב יפטר גם ממלקות, דבאמת הי' ממון ורק מחלה וכמו בע"כ שלו ע"ש. ולהנ"ל דגומר בלי העראה פטור, רק באחר גזה"כ דחייב רק על הגמר, א"כ לעולם איירי הגמ' שאמרה לו אין לך עלי דין קנס בהעראה, וגם ל"ה מתנה עמש"ב דעיקר קנס על גמ"ב, ויכולה למסור עצמה לו בתחלת ביאה ושפיר פטור ממון אף דגומר, והוי כהערה אחר, וכאן נמי אין העראה יכול להביא חיוב ממון, דהרי הפקירה עצמה לו להעראה, ול"ה מתנה עמש"ב והוי גומר לחוד ופטור, וא"ש דלוקה דל"ה כאן חיוב ממון וז"ב, וע"ע בשו"ת משיבת נפש יו"ד נ' בזה, ובחי' כתבתי הרבה בזה:

2 מזרחי פתח ↗

כי התעשקו עמו התעסקו עליה במריבה וערעור. פי' התעשקו עמו התעשקו עליה מפני שכתוב אחריו ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה שטעמו כמו על הבאר הראשונה ואל יקשה עליך בעבור שמלת עמו כנוי לזכר והבאר בלשון נקבה כי פירושו התעשקו עמו עליה והוא מקרא קצר ופי' מלת התעשקות במריבה וערעור ולא ערערו בסתם כמו מלת עשק שפי' אותה ערעור מפני שעשק הוא שם מורה על ענין מה ואמר שהמכוון פה הוא הערעור אבל התעשקו הוא פועל ואם יפרש אותה ערערו כפי הוראתה לא נדע הערעור ההוא איזה מין ערעור הוא לפיכך הוכרח לפרש אותה ואמר התעשקו במריבה וערעור ומפני שהעשק אינו נופל בראשונה על הערעור כי הערעור הוא המתחייב מן ההתעשקות ולא יפול עליה אלא לשון יציאה כמאמר רז"ל משפחה שיצא עליה ערעור לפיכך הוצרך לומר התעשקו עליה במריבה ומפני שהמכוון פה הוא הערעור הוצרך לומר ערעור ומריבה שניהם יחד האחד לתיקון הלשון והאחר בשביל המכוון:

1 עשק. עִרְעוּר:

2 כי התעשקו עמו. נִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ עָלֶיהָ בִּמְרִיבָה וְעִרְעוּר:

1 מזרחי פתח ↗

עשק ערעור. אף על פי ששם העשק מורה על ההתעשקות בכלל אם לטובה אם לרעה ופה אינו אלא לרעה כדכתיב ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק וכתיב ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו שפי' נתעסקו עמו במריבה וערעור ושם הערעור בכל מקום מורה על הרעה פי' עשק ערעור ועוד שלא יתכן לקראתו עשק בעבור ההתעשקותו בכלל מפני שכל הדברים הנעשים על ידי אדם אינם נעשים רק על ידי התעסקות ומה טעם לקריאת השם הזה על הבאר הזה ופי' עשק ערעור ולא מריבה על שם ויריבו מפני שהבאר האחרת קראו אותה שטנה שפי' מריבה:

1 גור אריה פתח ↗

עסק ערעור. ונראה מה שעל הבאר הראשון היה להם ערעור ועל השני שטנה פסוק כא ועל השלישי לא רבו פסוק כב, כי בבאר הראשון שהיה סמוך אל הנחל פסוק יט היו אומרים שהמים יוצאים מן הנחל אל הבאר, ולקחו הבאר בערעור הזה. ואחר כך הרחיק יצחק עד מקום שאין לומר שהמים יוצאים מן הנחל אל הבאר, ושוב לא יכלו לערער, מכל מקום היו מריבים ושוטנים, שהיו אומרים כי אנחנו היינו חופרין אותו אם לא חפרת אתה. וזהו שטנה, שהיו שוטנים אותו. ונראה שבפעם השני לא היה צריך להרחיק כל כך, אלא שחפר באר במקום שהיה ידוע שאין מי נחל נמשכין לבאר. ואחר השטנה היה מעתיק לגבול אחר, ולפיכך כתיב פסוק כב "ויעתק" עד מקום שלא יוכלו לומר שהם היו חופרין שם, ולא היה להם שטנה, ולפיכך לא היה להם ריב ושטנה בפעם הג':

« רש"י על בראשית כ״ו:י״ח רש"י על בראשית כ״ו:כ״א »