רש"י על בראשית כ״ד:כ״ג

« רש"י על בראשית כ״ד:כ״ב רש"י על בראשית כ״ד:כ״ד »

1 שפתי חכמים פתח ↗

לאחר שנתן לה שאלה כו'. ואע"פ שבסיפור העבד ללבן להלן פסוק מז כתב ששאל תחילה ואח"כ נתן, כבר פירש"י שלא יתפסו אותו בדבריו וכו'. וליכא למימר שסיפורו ללבן היה עיקר והכא אין מוקדם ומאוחר בתורה, דבחד ענין מאי דמוקדם מוקדם וכו'. רא"ם: אבל קשה לדבריו. דהא לעיל ריש פרשת וירא יח ג פירש"י גבי ויאמר אדני וגו' דאמר אין מוקדם ומאוחר אפילו בחד ענין וכמו שפירש"י לעיל ו ג גבי לא ידון רוחי באדם עיי"ש:

1 גור אריה פתח ↗

לפי שהיה בטוח וכו'. אך קשה דמכל מקום למה לו ליתן קודם שישאל, שהיה יכול לשאול קודם ואחר כך ליתן, ונראה לומר מפני שהיה מרמז לה בקע משקלו ושני צמידים כמו שנתבאר למעלה אות טז, ולפיכך כאשר ראה שהיתה עת ראויה והשעה מצלחת – מיד עשה הרמז גם כן, שלא להפסיק בדבור כלל, שאז היה מבטל הכוונה:

1 משכיל לדוד פתח ↗

ויאמר בת וכו׳ לאחר וכו׳ נר׳ דק״ל לרש״י למה שאל ב׳ דברים כא׳ בתחלה הו״ל לשאול בת מי היא ואח״כ אם ישמע שהיא ממשפחת אברהם אז יאמר לה הגידי וכו׳ מקום ללין לכך תירץ שכבר בטוח היה שהיא ממשפחתו תדע שהרי בתחלה נתן ואח״כ שאל ולכך שאלה מיד הגידי נא לי וכו׳:

2 שפתי חכמים פתח ↗

לינה אחת. דאל"כ למה לא אמר בשניהם ללין או בשניהם ללון:

2 מזרחי פתח ↗

ללין לינה אחת. בראשית רבה ופרש"י משום דמלת לין שם דבר הוא ולא שמעתי זה כי לא מצאנו בשום מקום לין שם דבר ועוד שהמקור בכל מקום הוא כצווי ואחר שצווי הרבים לינו פה הלילה הנה בהכרח שיאמר ליחיד לין ואם כן יחוייב מזה שיהיה ללין מקור לא שם דבר אבל אפשר לומר שרש"י ז"ל לא אמר זה רק לדע' הדורש שפירש ללין לינה אחת וללון לינות רבות אומר שהדורש הזה פירש ללין שם דבר על משקל שיר ניר וללון מקור הכולל לינה אחת ולינות רבות אלא שדרשו אותו ללינות רבות מפני השנוי שהשואל שאל ללין והיא השיבה ללון ומדללין הוי לינה אחת על כרחינו לומר דללון הוא לינות רבות. אך קשה מ"ל לרש"י ז"ל לומר שהדורש פירש ללין שם דבר על משקל שיר ניר דילמא שניהם יחד מקור אלא שהשנוי גרם לדרוש האחד ללינה אחת והאחר ללינות רבות דאם לא כן למה לא אמ' בשניהם ללון או ללין וצ"ע:

2 גור אריה על בראשית פתח ↗

כל לינה שבמקרא. היינו טעמא כי כל לינה הוא לינת לילה אחד ולא שנים – דכיון שהיום מפסיק בין לילה ללילה, לא נכלל שני לילות כאחד. אף על גב דלעיל כתיב פסוק כה "ללון" ומפרשינן רש"י פסוק כג 'כמה לינות', היינו מדשני בלישנא לכתוב "ללון" ולא כתב "ללין" פסוק כג דרשינן כן, אבל פשוטו של לינה לא הוי רק לילה אחד:

1 ויאמר בת מי את. לְאַחַר שֶׁנָּתַן לָהּ שְׁאָלָהּ, לְפִי שֶׁהָיָה בָּטוּחַ בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁהִצְלִיחַ הַקָּבָּ"ה דַּרְכּוֹ:

2 ללין. לִינָה אַחַת, לִין שֵׁם דָּבָר; וְהִיא אָמְרָה לָלוּן – כַּמָּה לִינוֹת:

1 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה לאחר שנתן כו' שלא יתפשוה נ"ב מה שפירש"י שלא יתפשוה נ"ל שהיה מתיירא שלא יוסיפו עליו הון עתיק והנה היה מראה להם שלא היה מוכרח להם כ"כ כמו שאמר ואפנה על ימין או על שמאל וא"כ אם יאמר שמתחילה נתן א"כ יתפשוהו בדבריו ויראו שהוא מוכרח לכך שסמך על הניחו' לכך שינה ודוק מהרש"ל:

1 מזרחי פתח ↗

לאחר שנתן לה שאלה שהיה בטוח כו'. ואף על פי שבספור העבד ללבן כתב ששאל תחלה ואחר כך נתן כבר פרש"י שם שאמר כן שלא יתפשוהו בדבריו כו' וליכא למימר שסיפורו ללבן הוא העקר והכא אין מוקדם ומאוחר דהא דאמרינן אין מוקדם ומאוחר בתורה ה"מ בתרי עניני אבל בחד עניינא מאי דמוקדם מוקדם ומאי דמאוחר מאוחר דאי לא תימא הכי כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט דילמא פרט וכלל הוא כו' כדאיתא בפרק קמא דפסחים אבל הסמ"ג כתב במצו' שלא לנחש ואם לחשך אדם היאך עשה אליעזר ויהונתן הדבר הזה והלא בן נח מוזהר על הניחוש י"ל שאליעזר לא סמך על הדבר ולא נתן הנזמים תחלה ואחר כך שאל כמו שכתוב בפרשה הראשונה אלא כמו שכתוב בפרשה האחרת וכן כתבו התוספו' בפרק גיד הנשה:

1 רמב"ן על בראשית פתח ↗

וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ הַכָּתוּב הַזֶּה יֶחְסַר הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהָיָה צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר "וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב וַיִּתֵּן עַל אַפָּהּ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ". וּלְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר כִּי פֵּרוּשׁוֹ וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב וּשְׁנֵי צְמִידִים שֶׁיִּהְיוּ עַל יָדֶיהָ, וַיֹּאמֶר לָהּ בַּת מִי אַתְּ, וְאַחֲרֵי שֶׁאָמְרָה אֵלָיו "בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי" שָׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ, כַּאֲשֶׁר אָמַר לָהֶם, אֲבָל חָסֵר כָּאן הַנְּתִינָה, וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים:

2 גור אריה פתח ↗

ללין לינה אחת וכו'. פירוש כי רש"י סובר כי 'לין' הוא שם דבר על משקל 'לשיר', ומאחר שהוא שם דבר הוא לשון יחיד, שהרי לשון רבים 'לינות'. אבל "ללון" אינו שם דבר, והוא מקור, ולפיכך הוא כולל בין על רבים בין על יחיד. והקשה הרא"ם דמנא ליה זה, דמאחר שמצאנו "לינו פה" במדבר כב, ח שהוא צווי, אם כן למה לא נאמר גם כן שהוא מקור, שהרי הציווי והמקור הם שווים, ונראה שאין זה קשיא, דאם כן הוי קשיא למה משני בלשון לכתוב פעם "ללון" פסוק כה ופעם "ללין", אם לא ש"ללין" הוא שם דבר, ולהורות בא כמו שנתבאר:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ללין, לינה אחת... והיא אמרה כה ללון, כמה לינות. ע"כ. ור' שפתי חכמים אות מ ואין זה משכנע, ואכן איני יודע, מניין לו לרש"י הבדל זה בין ללון וללין. ור' להלן נד, שם רש"י חוזר על הבדל זה, ולכאורה לא לצורך הכרחי. והרבה יותר נראים דברי רשב"ם על אתר. פ' חיי תשמ"ט

« רש"י על בראשית כ״ד:כ״ב רש"י על בראשית כ״ד:כ״ד »