רש"י על בראשית ט״ז:י״א:א׳-ב׳

« רש"י על בראשית ט״ז:ט׳ רש"י על בראשית ט״ז:י״ב »

1 שפתי חכמים פתח ↗

כשתשובי תהרי כו'. לא שבשרה על ההריון שעבר שהרי כבר הפילה כדפירש"י לעיל בפסוק ה:

1 מזרחי פתח ↗

כשתשובי תהרי. ב"ר לא שבשרה על ההריון שעבר שכבר ידעה זה כדכתיב ותרא כי הרתה ותקל כו' ועוד הרי כבר הפילה כדלעיל ומשום דקשיא לי' ממלת הנך המורה על שהיא הרה עכשיו וזו אינה הרה עכשו אלא שבשרה על העתיד כשתשוב הוכרח להביא קרא דהנך הרה דאשת מנוח שהוא לעתיד:

2 שפתי חכמים פתח ↗

כמו ויולדת כו'. הלמ"ד והדל"ת בסגו"ל כו' שהוא בינוני ואל תתמה על השו"א שתחת התי"ו כי כמוהו יושבת בלבנון מקוננת בארזים ירמיהו כב כג שהם ג"כ בינוני ונקוד שו"א תחת התי"ו:

2 מזרחי פתח ↗

ויולדת בן כמו ויולדת בן. שהוא בינוני שאם היה פועל עבר והוי"ו השיבו לעתיד אין טעם לוי"ו שבין היו"ד והלמ"ד ומשו"א התי"ו לא קשיא כי כמוהו יושבת בלבנון מקוננת בארזים שהם בינוניים:

1 הנך הרה. כְּשֶׁתָּשׁוּבִי תַּהֲרִי, כְּמוֹ הִנָּךְ הָרָה דְאֵשֶׁת מָנוֹחַ:

2 וילדת בן. כְּמוֹ וְיוֹלֶדֶת, וְדוֹמֶה לוֹ יֹשַׁבְתְּ בַּלְּבָנוֹן מְקֻנַּנְתְּי בָּאֲרָזִים ירמיה כ"ב:

1 גור אריה פתח ↗

כשתשובי תהרי. לא שכבר היתה הרה, שהרי הפילה כבר רש"י פסוק ה. ועוד מאי בא להגיד שהיא הרה, שגם היא יודעת כ"ה ברא"ם:

1 משכיל לדוד פתח ↗

הנך הרה כשתשוב וכו׳ שאם לומר שהיתה כבר הרה זה כבר ידוע לה כדכתיב לעיל ותרא כי הרתה וכו׳ ולא הול״ל אלא הנך יולדת בן א״ו אותו עיבור כבר הפילה כדלעיל וכאן מבשרה שתחזור להתעבר ומשום דל׳ הנך הרה לא משמע להבא אלא הנך הרה כלו׳ כבר את הרה מש״ה מייתי ראיה שכן מצינו באשת מנוח כשסיפרה לבעלה מה שא״ל המלאך אמרה כי הנך וכו׳ והרי המלאך א״ל הנה נא את עקרה וכו׳ והרית וילדת בן:

2 גור אריה פתח ↗

כמו ויולדת. פירוש אף על גב דהלמ"ד בפתח והדל"ת בשוא הוא כמו 'ויולדת' הלמ"ד והדל"ת בסגול, והוא בינוני, דאם היה פועל עבר הוי למכתב 'וילדת' היו"ד בקמץ. ומצאנו לשון זה שבא גם כן הבינוני על משקל זה, יושבת מקוננות, והוא כמו "יושבת מקוננת בארזים" ר' ירמיה כב, כג:

« רש"י על בראשית ט״ז:ט׳ רש"י על בראשית ט״ז:י״ב »