רש"י על בראשית ט״ו:ט׳

« רש"י על בראשית ט״ו:ו׳ רש"י על בראשית ט״ו:י׳ »

1 גור אריה פתח ↗

שלשה עגלים. פירוש שלשה עגלים נקרא "עגלה משולשת", לפי שמשולשת הוא תואר לשם עגלה, ושם עגלה נאמר אף על רבוי בהמה, כמו שיאמר 'בהמה' על גופים רבים ראה לעיל ו, ז, כך יאמר עגלה על הרבה גופים, ורוצה לומר מין עגלה. ומה שפירש רש"י 'שלשה עגלים', אינו רוצה לומר כי "משולשת" הוא שם המספר כמו שהבין הרא"ם, שאינו כן, אך הוא שם התאר, רק שרש"י פירש כוונת הענין ואמר "משולשת" שיקח שלשה עגלים, ובזה בהמות מין עגלה משולשת. והרא"ם הקשה על פירוש רש"י שהוא מדברי רז"ל ב"ר מד, יד, ודבריו אינם נכונים, כי דברי רז"ל ברורים כשמש, ואין בהם ספק, וכמו שנתבאר, וכן הוא דעת אונקלוס:

1 משכיל לדוד פתח ↗

עגלה משולשת וכו׳ לג׳ פרים וכו׳ פרים טובא איכא אמנם לא קחשיב אלא פרי חטאת שהם לכפרה והא דלא קחשיב פר כהן משיח לפי שהוא איש א׳ פרטי ולא מני הכא אלא דבר השוה לכל נפש כלו׳ לכל הקהל כמ״ש הרא״ם ז״ל וא״ת א״כ היכי קא חשיב פר יה״כ דלא מכפר אלא על הכהנים דמ״ש הרא״ם שמכפר על כל ישראל דכתיב ביה ועל כל עם הקהל יכפר. אחר המחילה ההוא קרא לאו אפר לחוד קאי אלא הכל מאי דכתיב בפרשה ולעולם הפר אינו מכפר אלא על הכהנים בלבד וכדתנן בהדיא בפ״א דשביעית דמה שהפר מכפר על הכהנים מכפר השעיר על ישראל. אלא י״ל דכיון דמכפר על כל השבט איקרי כפרת הקהל דשבט א׳ איקרי קהל כדאי׳ בהוריות ואפי׳ מאן דלית ליה הכי מודה בכהנים דאיקרו קהל. והא דחשיב עגלה ערופה אע״ג דאינה קרבן מ״מ לכפרה היא באה וכפרה כתיב בה בקדשים ובפ״ק דהוריות אמרו כפר לעמך ישראל אשר פדית וכו׳ ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים ע״ש. ובעז משלשת דחשיב רבינו שעיר דנעשה בפנים ושעירי מוספין של רגלים וחטאת יחיד נר׳ דהכי הוה גריס לה בב״ר אבל בנוסחא שבידינו מני שעירי רגלים ושעירי ר״ח וחטאת יחיד. ונלע״ד דלפי נוסחת רש״י לא חשיב שעירי ר״ח דאתיא כר׳ יהודה דמש׳ ד׳ פ״ק דשביעית דסבר דשניהן כפרתן שוה על שאין בם ידיעה לא בתחלה ולא בסוף והילכך חד חשיבי אבל השעיר הנעשה בפנים חשוב ליה לפי שמכפר ג״כ על זדון טומאת מקדש וקדשיו כדתנן התם משנ׳ ו׳. וחטאת יחיד חשיב לה לפי שכל אדם ואדם ראוי לה ולא דמי לפר כהן משיח דלעיל ולא קרבנות מצורע ויולדת ודכוותייהו דהיו אנשים פרטיים. ונוסחת ספרים דידן אתיא כר״ש דהתם במתני׳ דמחלק בין כפרת שעירי ר״ח לכפרת שעירי הרגלים מש״ה חשבינהו בתרתי והא דלא חשיב לפום הך נוסחא שעיר הנעשה בפנים. י״ל דהואיל וכפרתו שוה לכפרת הפר אלא שזה מכפר על הכהנים וזה על ישראל אין צורך למימני תרוייהו אלא הזכיר הפר וממילא ה״ה לשעיר. והטעם דכתיב עגלה ועז ואיל ולא נקט פר ושעיר ואיל א״נ עגלה ועז וכבשה. נ״ל דבכל חד נקט אותו שהוא חידוש דהוה ס״ד דלא לממניה. והיינו דבראשונים נקט עגלה כנגד עגלה ערופה שהיא חדוש דאע״ג דלא הוי קרבן שייך בה כפרה. ובשניים נקט עז נקבה נגד החטאת יחיד דהוה ס״ד דלא לימנייה כיון שאינו דרבים כדלעיל. ובשלישים נקט איל כנגד האשם תלוי דהוה ס״ד דכיון דאינו מכפר אלא תולה דלא לימנייה ומ״ש רבינו על תור וגוזל תורים ובני יונה גי׳ ספרים דידן בב״ר תור ובר יונה וכן עיקר וכמ״ש ג״כ הרא״ם ז״ל דהא לא חשיב אלא דחטאת והא דלא הוזכר עשירית האיפה דדלי דלות אתיא אליבא דרשב״י בב״ר דסבר כל הכפרות הראה לו ועשירית האיפה לא הראה לו ואע״ג דרבנן פליגי ואמרו דעשירית האיפה נמי הראה לו מריבוייא דאת כל אלה לא נקטיה רבינו שאינו קרוב לפשט. וטעמא דרשב״י נ״ל משום דכתיב אפס כי לא יהיה בך אביון ומיירי כשעושים רצונו ש״מ הא לא״ה כתיב כי לא יחדל אביון והואיל ועשירית האיפ׳ מיוחד דוקא לאביון לא רצה להראותו לו דלא ליחלש דעתיה כשיראה שיהיה בהם אביון:

2 שפתי חכמים פתח ↗

רמז לשעיר הנעשה בפנים כו'. כתב הרא"ם אע"פ שאינה באה לכפרת כל ישראל דומיא דפרים ושעירים דלעיל מ"מ מאחר שהיה באה על כל חוטא מישראל כפרת כל ישראל מקרי: ולי נראה משום דאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא מש"ה כפרת כל ישראל מקרי:

2 מזרחי פתח ↗

ועז משולשת רמז לשעיר הנעשה בפנים. הוא שעיר יום הכפורים שהוא שעיר חטאת אשר לעם הנזרק דמו מבית לפרכת שהוא לכפרת כל ישראל וכן שעירי מוספי כל המועדים לכפרת כל ישרא' הן באין:

3 גור אריה פתח ↗

אשם ודאי וכו'. ולא חשיב כבשת מצורע ויקרא יד, י, משום דכבשה לא בא על חטא ידוע, רק בשביל מצורע. אף על גב ד"חטאת" מקרי שם שם יט, כיון דלא בא על חטא רק אם היה מצורע, לא מקרי זה מכפרת חטא:

3 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה עגלה משלשת, ד"ה ועז משלשת, ד"ה ואיל משלש, ד"ה ותר וגוזל. בכל אחד מהביטויים יש על־פי רש"י משום רמז למיני קרבנות. יש מקום לתמוה על בחירת הדרשן בראשית רבה מד, יד בקרבנות הרמוזים בביטויים, למה דווקא אלה, כלו' לפי מה בחר, וכיצד זה שלא הקפיד על מין הבהמה־הקרבן. פ' לך תשנ"ה ור' רא"ם שהורה לו ה' על הקרבנות שמכפרים עוונותיהם של כלל ישראל, ולכן לא הראה לו אלא חטאות, ולא פרי עולות המוספים ופרי שלמים.

4 מזרחי פתח ↗

ותר וגוזל תורים ובני יונה. תור ובן יונה גרסינן ול"ג תורים ובני יונה דהא תור אחד בלבד ובן יונה אחד בלבד הוא החטאת שהוא לכפרה אבל התור השני ובן יונה השני לעולה הן באין ואינן לכפרה ובתור ובן יונה דאשם ודאי דלכפרת כל חוטא וחוטא קא אתי ומיירי דהוי כפרה לכל ישראל אבל תור ובן יונה דיולדת דלא אתו אלא לכפרת היולדת ודאשם מצורע דלא אתי אלא לכפרת מצורע ודזב וזבה דאינן באים אלא לזבים בלבד לא קחשיב והא דלא הביא גם עשירית האיפה דאשם ודאי שהיא באה לכפרה כבר אמרו בב"ר א"ר שמעון בן יוחאי כל הכפרות הראה הב"ה לאברהם אבינו מלבד עשירית האיפ' שלא הראה לו ורבנן אמרי אף זו הראה לו נאמר כאן את כל אלה ונאמר להלן והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה:

1 עגלה משלשת. שְׁלשָׁה עֲגָלִים; רֶמֶז לִשְׁלֹשָׁה פָרִים, פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וּפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וְעֶגְלָה עֲרוּפָה:

2 ועז משלשת. רֶמֶז לְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים וּשְׂעִירֵי מוּסָפִין שֶׁל מוֹעֵד וּשְׂעִיר חַטַּאת יָחִיד:

3 ואיל משלש. אֲשַׁם וַדַּאי וְאָשָׁם תָּלוּי וְכִבְשָׂה שֶׁל חַטַּאת יָחִיד:

4 ותור וגוזל. תּוֹר וּבֶן יוֹנָה בראשית רבה:

1 מזרחי פתח ↗

פר יום הכיפורים ופר העלם דבר ועגלה ערופה. שכל אלה לכפרת כל ישראל הם באים כי בפר יום הכפורים כתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ועל ידו יוכל לכפר על כל ישראל כדכתיב ביה ועל כל עם הקהל יכפר ופר העלם דבר מכפר על כל ישראל ובעגלה ערופה כתיב כפר לעמך ישראל אבל פרי מוספי ראשי חדשים והמועדים ופר עולת נדבה ופר שלמים לא קא חשיב דקרבנות דכפרה בעינן שבשעה שאמר לו אברהם להב"ה הודיעני באי זה זכות יתקיימו בני בארץ א"ל הב"ה בזכות הקרבנות פירוש בכפרותיהן שאני נותן לבניך שהן מתכפרין על ידן כדאיתא בב"ר וקרבנות דכפרה אינן אלא החטאות לא העולות כמו שדרז"ל בת"כ גבי יולדת והקריבו למדך שאין מעכבה לאכול בקדשים אלא האחד ואי זה זה חטאת שנאמר וכפר עליה הכהן וטהרה מי שהוא בא לכפר בו הטהרה תלוייה לאפוקי עולה:

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה עגלה משלשת, שלשה עגלים, רמז לשלשה פרים... לעגלה ערופה. ע"כ. לפי "מלכה של תורה" בחר הדרשן בראשית רבה מד, י בשלושה אלה, אע"פ שיש עוד קרבנות פרים, משום שאלה באים לכפר על הציבור. וקשה לי, הרי עגלה ערופה אינה באה אלא לכפר על ציבור מצומצם, ציבור העיר הקרובה לחלל, ולא על כלל ישראל. ויתרה מזו. כיצד זה אפשר לכלול עגלה, כלו' נקבה, בקרבנות פרים? ואולי אף יש מקום לשאול, אם עגלה זו בכלל בגדר קרבן, שהרי ממיתים אותה בנחל איתן, כלו' אפי' לא בבמה. פ' לך תשמ"ט

2 גור אריה פתח ↗

ושעירי חטאת יחיד. ולא חשיב פר כהן משיח ויקרא ד, ג ושעיר הנשיא שם שם כג, מפני שהם במקום כבשה של יחיד או שעירה שהיחיד מביא, אלא שההדיוט שעיר חטאתו והכהן המשיח מביא פר, ומאחר דאין חילוק בחטא – רק שזה פר וזה שעיר – לא חשיב. וכבשה ושעירת יחיד דחשיב ליה בשנים, אין פירוש 'שעירה של יחיד' – שהיחיד מביא בשאר עבירות או שעירה או כשבה ויקרא ד, כח-לב, רק פירוש שעירה על חטא עבודה זרה, וכבשה על שאר עבירות. אי נמי כיון דאינם נוהגים בכל ישראל רק באנשים יחידים – כהן משיח ונשיא, לא חשיב כפרת ישראל, רק כפרת יחידים:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

3 מזרחי פתח ↗

אשם ודאי ואשם תלוי וכבשה של חטאת יחיד. אבל כבש מצורע וחטאתו אע"ג דלכפרה הן באין לא קא חשיב משום דכיון דלא אתו אלא לכפרת המצורע כפרת יחיד קרינן ביה ולא כפרת כל ישראל אבל כפרת החוטא כפרת כל ישראל מיקריא כיון דאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא:

4 גור אריה פתח ↗

תורים ובני יונה. פירוש כל תורים ובני יונה שהם במקרא; בין דמצורע ויקרא יד, כב, ובין דיולדת שם יב, ו, ובין חוטא שהוא דל שם ה, ז. אף על גב דהם מחולקים בעניניהם, כיון שנכללו כלם בתור וביונה – כלל כלם בשם אחד, דהכי נמי כלל כל האשמות אף על גב שהם מחולקים, כללם באשם אחד כיון דשם 'אשם' לכלם, הכי נמי כלל תורים ובני יונה בשם אחד:

« רש"י על בראשית ט״ו:ו׳ רש"י על בראשית ט״ו:י׳ »