רש"י על שמות כ״ט:כ״ז

« רש"י על שמות כ״ט:כ״ה רש"י על שמות כ״ט:כ״ח »

27 שפתי חכמים פתח ↗

והנפתם בחזה ושוק כו'. לא שיקדש החזה והשוק עצמם האמורים כאן שאלו כבר הונפו והורמו והוקטר השוק והחזה נתן למשה למנה ואין להם קדושה אחרת אלא ע"כ לדורות קאמר ופירש להיות נוהגת בם תנופה והרמה בחזה ושוק של מילואים אבל לא להקטרה כלומר אבל לא שתקדשה לדורות אף להקטרה אלא והי' לאהרן וכו':

27 מזרחי פתח ↗

וקדשת קדשם לדורות להיות נוהגת תרומתם והנפתם בחזה ושוק של שלמים. לא שיקדש החזה ושוק עצמם האמורין כאן שאלה כבר הונפו והורמו והוקטר השוק ונתן החזה למשה למנה ואין להם קדושה אחר' רק פירושו שיקדש כל החזה ושוק של שלמים לדורות להיות נוהגת בם תנופה והרמה כחזה ושוק של מלואים ופי' וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה אשר הונף ואשר הורם מאיל המלואים שיקדש האברים הללו לדורות ר"ל דוגמתם לא אותם ממש ופירוש אבל לא להקטרה אבל לא שתקדשם לדורות אף להקטרת השוק כמו השוק של מלואים שאחר ההנפה וההרמה הוקטר השוק והחזה לבדו ניתן למשה למנה ומפני שמאמר כי תרומה הוא מורה על החזה לבדו הפך הפי' הוכרח לומר כי תרומה הוא החזה והשוק הזה ובפרש' צו גבי שלמים פי' ואמר כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם ואתן אות' לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל:

27 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרשת שבת הגדול פתח ↗

1948 מבאר כאן "תנופה" מלשון התעלות. אמנם רש"י ויקרא ז, לד כתב: "התנופה התרומה - מוליך ומביא, מעלה ומוריד". ובגו"א שם אות לא קסג: כתב: "כי לשון 'תרומה' מלשון הרמה, ו'תנופה' הוא לשון הנפה לצדדין, כמו ישעיה י, טו 'אם יתגדל המשור על מניפו', כי המשור מוליך אותו אילך ואילך, וזה נקרא 'מניף'". נמצא שהרמה היא למעלה ומטה, ותנופה היא לצדדים. וכן רש"י שמות כט, כז כתב: "תנופה - לשון הולכה והבאה. הורם - לשון מעלה ומוריד". והרד"ק בספר השרשים, שורש נוף, כתב: "לשון הנפה, התנועה אילך ואילך. אבל התרומה היתה הגבהה למעלה, שהיה מעלה ומוריד. וזהו שאמר שמות כט, כז 'אשר הונף ואשר הורם'; התנופה מוליך ומביא, התרומה מעלה ומוריד" הובא למעלה הערה 403. ויל"ע בזה. וראה להלן הערה 1953.

28 גור אריה פתח ↗

החזה והשוק הזה. לא איל המלואים אשר נזכר לפני זה:

29 שפתי חכמים פתח ↗

למי שבא בגדולה אחריו. כלומר להיות במקומו כהן גדול דהא כהן הדיוט אסור ללבוש שמנה בגדים המיוחדים לכ"ג:

29 מזרחי פתח ↗

לבניו אחריו למי שבא בגדולה אחריו. להיות במקומו כהן גדול לא בכל בניו בכלל שההדיוטות אינן רשאין ללבוש הבגדים המיוחדים לאהרן שהוא הכהן הגדול:

29 גור אריה פתח ↗

למי שבא בגדולה אחריו. לא לכל בניו, דהא אי אפשר שיהיו כל בניו כהנים גדולים:

27 וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה וגו'. קַדְּשֵׁם לְדוֹרוֹת, לִהְיוֹת נוֹהֶגֶת תְּרוּמָתָם וַהֲנָפָתָם בְּחָזֶה וְשׁוֹק שֶׁל שְׁלָמִים, אֲבָל לֹא לְהַקְטָרָה, אֶלָּא וְהָיָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו לֶאֱכֹל:

28 תנופה. לְשׁוֹן הוֹלָכָה וַהֲבָאָה, ונטלי"ה בְּלַעַז:

29 הורם. לְשׁוֹן מַעֲלֶה וּמוֹרִיד:

27 רש"י על ויקרא פתח ↗

תנופה, תרומה. מוֹלִיךְ וּמֵבִיא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד מנחות ס"ב:

27 גור אריה פתח ↗

קדשם לדורות. דאי שיקדשם עכשיו – כבר הם קדושים, אלא רוצה לומר 'קדשם לדורות':

27 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה תנופה, לשון הולכה והבאה, וינטלי"ר בלע"ז. ע"כ. וקשה לי, למה אין רש"י אומר דברים אלה - גם ביאור המלה וגם תרגומה ללשון לעז - כבר למעלה בפסוק כד, בסוף ד"ה תנופה? פ' תצוה תשמ"ז הערת ר' חזקי פוקס שי': שמא ביקש רש"י לבאר את המושגים 'תנופה' לשון הולכה והבאה ו'הרמה' לשון העלאה והורדה יחדיו כדי להקל על הלומד, שיקל עליו להבחין בין המושגים. כדי לסמוך את ביאור המושגים ללשון הכתוב, נאלץ רש"י לאחר את ביאורו למושג 'תנופה' עד כאן, סמוך לד"ה "הורם - לשון מעלה ומוריד".

29 רש"י על שמות פתח ↗

וקדשת אתם. מְשִׁיחָה זוֹ מְקַדַּשְׁתָּם לִהְיוֹת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וּמַה הִיא קְדֻשָּׁתָם? כל הנגע וְגוֹ': כָּל הָרָאוּי לִכְלִי שָׁרֵת, מִשֶּׁנִּכְנַס לְתוֹכוֹ, קָדוֹשׁ קְדֻשַּׁת הַגּוּף – לִפָּסֵל בְּיוֹצֵא וְלִינָה וּטְבוּל יוֹם וְאֵינוֹ נִפְדֶּה לָצֵאת לְחֻלִּין, אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָהֶם אֵין מְקַדְּשִׁין; וּשְׁנוּיָה הִיא מִשְׁנָה שְׁלֵמָה אֵצֶל מִזְבֵּחַ: מִתּוֹךְ שֶׁנֶּ' כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ שמות כ"ט, שׁוֹמֵעַ אֲנִי בֵּין רָאוּי בֵּין שֶׁאֵינוֹ רָאוּי, תַּ"לֹ כְּבָשִׂים, מַה כְּבָשִׂים רְאוּיִים אַף כָּל רָאוּי; כָּל מְשִׁיחַת מִשְׁכָּן וְכֹהֲנִים וּמְלָכִים מְתֻרְגָּם לְשׁוֹן רִבּוּי, לְפִי שֶׁאֵין צֹרֶךְ מְשִׁיחָתָן אֶלָּא לִגְדֻלָּה, כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ שֶׁזֶּה חִנּוּךְ גְּדֻלָּתָן, וּשְׁאָר מְשִׁיחוֹת – כְּמוֹ רְקִיקִין מְשׁוּחִין שם, וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ עמוס ו' – לְשׁוֹן אֲרַמִּית בָּהֶן כִּלְשׁוֹן עִבְרִית:

29 משכיל לדוד פתח ↗

לבניו אחריו למי שבא וכו׳ דאע״ג דכתיב לבניו ל׳ רבים לאו אכלהו בניו קאי אלא למי שישמש תחתיו בכהונה גדולה והא דכתיב לבניו ר״ל לבנו ולבן בנו וכו׳:

29 רמב"ן על שמות פתח ↗

לְמָשְׁחָה בָהֶם לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, שֶׁיֵּשׁ מְשִׁיחָה שֶׁהִיא לְשׁוֹן שְׂרָרָה, כְּמוֹ "לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה" במדבר יח ח, "אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי" תהלים קה טו. לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ט:כ"ט. וְאוּלַי כֵּן הוּא, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁשְּׂרָרַת יִשְׂרָאֵל לַמְּשׁוּחִים הִיא, לְמֶלֶךְ וּלְכֹהֵן גָּדוֹל, יַשְׁאִילוּ הַלָּשׁוֹן לְכָל שְׂרָרָה. וְכֵן "וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם, וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ" מ"א יט טו טז. אֲבָל בְּכָאן הַנָּכוֹן הוּא "לְמָשְׁחָה בָהֶם", לִמְשֹׁחַ בִּבְגָדִים הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים מִבָּנָיו, "וּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם" לְהַקְרִיב הַקָּרְבָּנוֹת. וְכֵן "לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה", שֶׁנְּתַתִּים לִהְיוֹת שֶׁלְּךָ בַּעֲבוּר שֶׁמְּשַׁחְתִּיךָ לְכַהֵן לִי, וְכֵן "אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי", כִּי הַנּוֹגֵעַ בָּהֶם נוֹגֵעַ בִּמְשִׁיחֵי ה' הָעֲתִידִים לָצֵאת מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ" בראשית לה יא, "מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" שם יז טז: וְיִתָּכֵן שֶׁנֹּאמַר עוֹד כִּי "וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם", שֶׁיִּשְׁלַח לוֹ שֶׁמֶן לְמָשְׁחוֹ לְמֶלֶךְ לְהוֹדִיעוֹ כִּי דְבַר ה' הוּא, וְעָשָׂה כֵן אֱלִישָׁע בְּמִצְוַת רַבּוֹ כַּאֲשֶׁר הִגִּיד לוֹ שֶׁיִּמְלֹךְ מלכים ב ח':י"ג וְאע"פ שֶׁלֹּא נִכְתַּב שָׁם, וּמָשַׁח אֶת אֱלִישָׁע לְנָבִיא. וְאוּלַי כֵּן עָשׂוּ בְּכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר מְשָׁחוּהוּ כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, בַּעֲבוּר שֶׁיֵּדַע כִּי נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל הִמְלִיךְ אוֹתוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בַּעֲבוּר ה'. וּלְכָךְ אָמַר "לִמְשִׁיחוֹ לְכֹרֶשׁ" ישעיה מה א. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ מגילה יב. וְכִי כֹּרֶשׁ מָשִׁיחַ הוּא וכו'. וְהִנֵּה כֻּלָּן מְשִׁיחוֹת מַמָּשׁ. וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר ישעיה סא א "רוּחַ ה' אֱלֹהִים עָלַי יַעַן מָשַׁח ה' אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים", דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁיַּמְשִׁיל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר תָּחוּל עָלָיו לְשֶׁמֶן הַטּוֹב, כְּעִנְיַן "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב" קהלת ז א:

« רש"י על שמות כ״ט:כ״ה רש"י על שמות כ״ט:כ״ח »